לשיטתה, כרטיס ההגרלה בצרוף המספר המזהה שניתן על ידי התובע אינו כרטיס הגרלה זוכה בהתאם לתנאי הסכם ההיתקשרות בין הצדדים ותנאי ההיתר שניתן לנתבעת על ידי משרד האוצר.
הנתבעת טענה כאמור כי ההיתר שעל פיו היא פועלת מחייב אותה לבצע אימות זהוי לכרטיס זוכה, וככל שקיימת אי התאמה בין מספר הזיהוי של דורש הזכייה לבין מספר הזיהוי המקודד על כרטיס הזכייה, מוטל עליה איסור ברור וחד משמעי שלא להעביר את סכום הזכייה לדורש הזכייה.
...
לעניין זה, מקובלת עלי עמדת התובע, כי החובה לנהוג בתום לב במישור החוזי, כפי שקבועה בסעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג – 1973 (להלן: "חוק החוזים"), מחייבת את הנתבעת לבחון את טענותיו של מי שמבקש לקבל לידיו כספי זכייה בהגרלה, ככל וקיים פגם שלא מאפשר להעביר אליו את תשלום כספי הזכייה.
לסיכום המישור החוזי, מצאתי כי עקרון תום הלב בחוזה אינו מאפשר לדחות את תביעתו של התובע על הסף תוך הסתמכות על לשון הסכם ההתקשרות או לשון כרטיס ההגרלה, ללא בחינת טענותיו של התובע לגופן, ועל כן יש לאפשר לו להציג את ראיותיו לעניין זה. ואולם, על התובע יוטל נטל הוכחה גבוה על מנת שיוכיח כי הנתבעת נהגה שלא בתום לב בהסתמכותה על ההסדר החוזי החל בין הצדדים.
לאור הנימוקים לעיל, הבקשה נדחית שלב זה. עם זאת לאור הטענה כי הנתבעת פועלת בהתאם להחלטת משרד האוצר, שלא צורף להליך, ולא ברור אם ההליך כאן הוא הראוי לתקיפת החלטת משרד האוצר, ולאור העובדה כי החלטת משרד האוצר לא בוטלה, ועל פניו הנתבעת כפופה להוראותיו על פי נהליה ומנועה מלפעול בניגוד לה, הרי ראוי כי התובע ישקול המשך ההליכים לנוכח הטענה בנוגע לקיומה של החלטה משרד האוצר שבחן את הנושא והורה לנתבעת להימנע מהעברת כספי הזכייה לתובע.
על מנת לקבלת את עמדת ב"כ התובע לאור האמור בהחלטה זו על כל רכיביה, אני קובעת תז"פ ליום 10.7.17.
