כעולה מעדותו הנאשם סירב לבצע בדיקת שיכרות, על אף שהוסברה לו משמעות הסרוב, וחתם שהוסברה לו זכות ההיוועצות עם עורך דין.
סיטון, שישבה עם הנאשם, בניידת, מאחור, רשמה שמפיו נדף ריח חריף של אלכוהול, וציינה שכשנשאל הנהג האם מוכן לבצע בדיקת דם בגין בחשד לנהיגה בשיכרות, השיב: "אני לא מוכן לכלום ושום בדיקה לא עשיתי כלום ולכלום אני לא מסכים".
בעדותה הבהירה שהמזכר מתייחס לארוע, גם אם לא מצוינת בו תעודת הזהות של הנאשם, שכן מצוין מספר הארוע, 243, ומועדו, 10.11.16, ואין אפשרות שבאותו היום היתרחש ארוע אחר עם מספר זהה (עמ' 8 לפרו', ש' 5-6, עמ' 8 לפרו', ש' 23-24).
מחדלי חקירה נוספים, עליהם הצביעה ההגנה הם העידר מזכרים מטעם שוטרי היס"מ שנכחו במקום, העידר בדיקתם של סירטוני מצלמות האבטחה של תחנת הדלק ומגרש הרכבים, אי נטילת טביעות אצבע מההגה של הרכב ואי תפיסתם של בקבוקי הבירה ברכב כראיה - יצוין שהיקף החקירה נתון לשיקול דעתה של המישטרה, ומושתת על חומר החקירה, המצוי בתיק.
...
לסיכום, עדותם של שני השוטרים, שהיו עדים לאירוע, הייתה מהימנה ועקבית, השתלבה עם הדוחות והמסמכים שערכו, ואני מקבלת את גרסתם כמהימנה.
ממכלול הראיות שהונח לפני השתכנעתי, למעלה מספק סביר, שהנאשם נהג ברכב, במועד האירוע, בהיותו פסול, לא ציית להוראות השוטרים שהורו לו לעצור, נמלט מניידת המשטרה, תוך ביצוע עקיפות מסוכנות, וגרם לרכבים אחרים בכביש לסטות מנתיבם.
סוף דבר
נוכח האמור לעיל, אני מרשיעה את הנאשם בעבירות שמיוחסות לו בכתב האישום, נהיגה בהיותו שיכור, נהיגה בזמן פסילה, נהיגה בקלות ראש, ונהיגה ברכב ללא ביטוח.
