זכותו של אדם לעיין במסמכים הנוגעים לעצמו

לפניי בקשת התובע לגילוי ועיון במסמכים ספציפיים הנוגעים לטענת הרמת מסך.

] אולם "מנגד, מקובלנו מקדמת דנא כי זכות זו אינה זכות מוחלטת. הזכות לגילוי ועיון עשויה לסגת מפני זכויות מוגנות אחרות".[footnoteRef:3] ככל זכות דיונית או מהותית, גם זכות זו צריכה להשקל מול ערכים ואינטרסים אחרים, בהתייחס לנסיבות המקרה.

הנתבעים, אינם רשאים לעשות דין לעצמם, לסטות מהחלטות בית דין זה ולא להעביר לצד השני מסמכים המפורטים בתצהיר גילוי המסמכים.

סוף דבר הנתבעים יעבירו לעיונו של התובע את המסמכים המפורטים בתצהיר גילוי המסמכים וזאת עד ליום 10.8.21.

...

אין הצדקה להיעתר לגילוי חשבונות הבנקים לתקופה כה ארוכה, משנת 2015 (שנים לפני סיום העסקתו) ועד שנת 2021 (שנים לאחר סיום העסקתו).

סוף דבר הנתבעים יעבירו לעיונו של התובע את המסמכים המפורטים בתצהיר גילוי המסמכים וזאת עד ליום 10.8.21.

בקשת התובע לעיון במסמכים ספציפיים נדחית.

עפ"י האמור בכתב ההגנה, התובעת עשתה דין לעצמה כאשר החליטה במשך שנה וחצי לא לשלם דמי שכירות וניהול עד שהצטבר חוב של 730,000 ₪, למרות שבמשך כל תקופת הקורונה המרכז המסחרי היה פעיל וסופקו שירותי ניהול לרבות אבטחה וניקיון.

בקשת התובעת בעיניין הליכים מקדמיים - דיון והכרעה התובעת הגישה בקשה למתן צו לגילוי ועיון במסמכים ספציפיים ומענה לשאלון כלפי הנתבעות.

מצאתי לנכון לדחות דרישה זו. גם אם נניח לצורך הדיון שביטוח כנגד הפסד דמי השכירות בא לכסות על אי תשלום דמי השכירות מטעם התובעת נוכח משבר הקורונה, עדיין לא ברור מה הרלוואנטיות של הסכמים שהנתבעות כרתו בינן לבין עצמן וכיצד יש בכוחו של העיון בהסכמים אלה כדי להוכיח שהתובעת זכאית שלא לשלם דמי שכירות מכוח סעיף 8.11 להסכם.

דרישת הנתבעות לעיין במסמכים ואסמכתאות הקשורים להטבה כלשהיא שניתנה בקשר עם המושכר החל מחודש מרץ 2020 בגין ירידה בהקף ההכנסות, חל"ת של עובדים, הישתתפות בהוצאות קבועות, מענק, הטבה, פיצוי, הנחה או פטור שניתנו ע"י המדינה או רשות אחרת או כל גוף אחר – רלוואנטית.

...

על כן, הדרישה נדחית.

סוף דבר בקשת התובעת נדחית.

תמצית טענות הצדדים לטענת התובעת הבקשה לסילוק על הסף היא תולדה של מידע שהובא לידיעתה במסגרת הליכי העיון במסמכים שהתקיימו בין הצדדים, בהן התגלו חשבוניות הנוגעות לחלקה הארי של התביעה שכנגד, ואשר מעידות בבירור כי לא קיימת יריבות בינה לבין הנתבעת בכל הנוגע לרכיב העקרי בתביעה שכנגד, ובאופן המצדיק סילוק סופי של חלק זה מהתביעה שכנגד.

עוד נטען כי במקרים אחרים בהם פקדו אוניות הנתבעת את הנמל חייבה התובעת בתשלום "דמי מעגן" בין היתר בגין שירותי נתוב שניתנים על ידי הנמל לאונייה שפוקדת את הנמל, שעה שלפי הוראות צו הפיקוח כאשר הניתוב לא ניתן בפועל זכאית התובעת ל-70% מדמי המעגן בלבד.

נטען כי יריבות זו שלעצמה מאפשרת גם היא לנתבעת להגיש את התביעה שכנגד על מנת להשיב לעצמה את הכספים שנגבו ממנה שלא כדין, והכל שעה גם שאין לקמור אינטרס להגיש תביעה כנגד התובעת בדרישה להשבת תשלומים ששולמו מלכתחילה על ידי הנתבעת.

לאור זהות התכלית והמטרות של התקנות הישנות והתקנות החדשות בכל הנוגע לסילוק על הסף של תביעה, עדין שרירה וקיימת ההלכה הפסוקה לפיה סילוק תביעה על הסף, בין אם על דרך מחיקתה ובין אם על דרך דחייתה, הם אמצעי חריג בו ישתמש בית המשפט רק במקרים בהם אין ספק, כי סיכויו של התובע לזכות בסעד על יסוד הטענות המבססות את תביעתו הנו אפסי.

...

משכך, סבורני כי לא ניתן לקבוע בשלב זה, כי טענותיה של הנתבעת בתביעה שכנגד מחוסרות יסוד.

משכך, אין מקום לקבל את הבקשה לסילוק על הסף, וזו דינה להידחות.

סוף דבר סיכומו של דבר – הבקשה נדחית.

הנתבעת לא לקחה דבר לעצמה, חלק מהמגרשים נרכשו לצרכי ציבור, נציגיה פועלים בתום לב ובמסירות, שנים רבות, ללא תמורה ובהתנדבות מלאה, והכל לשם הקמתו ופיתוחו של יישוב אירוס.

התובעים לא הוכיחו כי קיימת בידם זכות למגרש התובעים מבססים את זכותו של הסב המנוח על חמישה מסמכים שנמצאו לטענתם במשרדו של בנו, עו"ד סנטו, ועל רשימות שהוצגו ובהן נזכר גם הסב המנוח כבעל זכות.

לאחר עיון בכלל הראיות, מסקנתי היא כי התשובה לכך שלילית, אין בכך שבשנת 1963 הנתבעת הודיעה לסב המנוח כי קיימת בידו זכות למגרש, כדי לבסס בידו או בידי יורשיו, זכות למגרש במועד הגשת התביעה.

התובעים טוענים שהתביעה לא היתיישנה שכן הנתבעת החזיקה במיגרש 106 כנאמנה עבור הסב המנוח, ולגבי יחסי הנאמנות, הכלל הוא שמירוץ ההתיישנות מתחיל במועד שבו הנאמן כופר בזכויות הנהנה או מפר חובותיו כנאמן.

...

לטענת התובעים, אם תביעת אלחלל נעתרה, על אחת כמה וכמה שיש להיעתר לתביעתם.

אני סבורה כי בנסיבות שבפני, לא ניתן לקבל כי עד שנת 2000 דבר הפרת הנאמנות לא הובא לידיעת הנהנה.

כדברי כב' השופט גונטובניק בת.א. (ת"א) 30959-01-18 פייר ברוך נ' דני אילני: "אציין לסיום חלק זה שקבלת גישת התובע תוביל לתוצאה מעשית ולפיה סכסוכים לגבי נאמנות לא יתיישנו לעולם. לא לכך כיוון המחוקק, ולא נראה לי שלכך כיוונה פסיקתו של בית המשפט העליון. התחשבות במאפייניו המיוחדים של הקשר שבין נאמן לנהנה כן; הסטה גורפת של האיזון בין התכליות לא" (פסקה 48 לפסק הדין).

תוצאה מכל האמור, התביעה נדחית.

בהיעדר תגובה, נקבע בהחלטת בית הדין מיום 14.5.23, כי על הנתבעת לגלות לתובע, עד ליום 24.5.23, את דו"חות הנוכחות לתקופת העבודה הרלוואנטית (מחודש מרץ 2020 ועד לחודש יוני 2022) – מסמכים הרלוואנטיים לבירור המחלוקת בתיק בעיניין זכאות התובע לגמול עבודה בשעות נוספות (סע' 11-13 לכתב התביעה המתוקן), עת הנתבעת בעצמה צרפה לכתב ההגנה המתוקן דו"ח נוכחות לחודש ינואר 2022 בלבד (נספח ח').

בתגובתו מיום 20.6.23 פירט התובע את השתלשלות העניינים ובקש לחייב את הנתבעת בהוצאות בגין מחדליה וכן למחוק את הגנתה נוכח אי מילוי אחר החלטת בית הדין בעיניין הגילוי והעיון במסמכים וליתן פסק דין כנגדה.

לתגובתה מיום 27.6.23 צרפה הנתבעת דו"חות נוכחות ממוחשבים נוספים שאותרו על ידה והיא שבה על טענתה, כי התובע עשה דין לעצמו ולא החתים נוכחות דרך קבע.

...

בהמשך לדיון שהתקיים בפני ביום 27.9.23, אני מורה כדלקמן: בשים לב לכך שהליך הגילוי והעיון במסמכים הסתיים בין הצדדים (עמ' 7, ש' 32-34) – מוארך בזאת המועד להגשת תצהירי עדות ראשית לתיק מטעם התובע עד ליום 18.10.23.

בתגובתה מיום 21.8.23 ציינה הנתבעת, כי לא היה מקום לחייבה בהוצאות, כאשר התובע לא פעל בהתאם להחלטת בית הדין ולא הגיש תצהירי עדות ראשית מטעמו עד למועד שנקבע (27.7.23) ותחת זאת, הוא הגיש בקשה מיותרת והמשיך להטריד את בית הדין בבקשות חוזרות ונשנות ודין התביעה להימחק מחמת העדר הגשת תצהיר עדות ראשית לתיק.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ונתתי דעתי למכלול נסיבות העניין ובשים לב לכך שאכן בטעות לא ניתנה לנתבעת הזדמנות להגיב לבקשת התובע מיום 7.8.23 ואף לא הוכח בפני, כי התובע העביר לנתבעת במישרין העתק מהבקשה; וכן בשים לב לכך שההחלטה הקודמת לבקשת התובע מיום 7.8.23 היתה מיום 27.7.23 ובמסגרתה הונחה התובע להגיש לתיק תצהירי עדות ראשית מטעמו, לאחר שאף בית הדין סבר, כי הליך הגילוי והעיון במסמכים הסתיים – שוכנעתי, כי דין בקשת הנתבעת לביטול ההחלטה מיום 21.8.23 בדבר חיובה בהוצאות בסך 1,500 ₪ - להתקבל.