עוד קבע בית המשפט לעינייני מישפחה, כי לעוררת ולמר בלפר תהיה זכות ראשונים לרכוש את חלקו של הצד השני בזכויות במשק, על פי ההצעה הגבוהה ביותר שתתקבל מצד ג'.
עיון בהחלטה בהשגה (נספח 1 לכתב הערר) מעלה כי המשיב הגדיר בסעיף 2 להחלטה את השאלה המשפטית אליה נידרש הוא בהחלטתו, ובסעיף 2.1 מציין המשיב את השאלה "האם מדובר בחלוקת עזבון ראשונה?"
זאת ועוד, המשיב סקר בהחלטה בהשגה הן את אופן ההתנהלות של העוררת ומר בלפר ביחס למשק במהלך השנים מאז קיבלו בירושה את הזכויות במשק מהמוריש, והן את ההליכים המשפטיים בין העוררת לאחיה ומשמעותם.
העובדה כי בחודש מאי שנת 1993, לאחר מות המוריש, נדחתה בקשת העוררת ואחיה על ידי רמ"י לרשום אותם כבעלים משותפים במשק, לא מנעה בעד העוררת ומר בלפר מלנהוג בפועל כבעלים משותפים של המשק, גם אם ללא רישום הזכויות, ולחלק ביניהם שווה בשווה את השמוש במשק והפירות שנבעו ממנו – בין אם דמי שכירות כתוצאה מהשכרתו לצד ג'; בין אם תשלומים שהתקבלו כתוצאה ממכירת זכויות במיגרש הרחבה; בין אם פיצויים מרמ"י על הפקעת חלק משטח המשק; ובין אם על דרך של קבלת דמי שימוש על ידי העוררת מאחיה בגין מגוריו בדירת המגורים במשק.
...
די בכך כדי לקבוע כי דין הערר להידחות.
מאחר וקבעתי לעיל כי העברת זכויות העוררת במשק והפיצוי ששולם לה על ידי אחיה אינה בגדר "חלוקה ראשונה" של נכסי העיזבון, הרי שבכך נדחית עמדת העוררת.
כל המהלך ה"רעיוני" הסיבובי הנ"ל – אין לו כל בסיס ויסוד ודינו להידחות.
אשר על כן, לעמדתי גם טענת העוררת לפיה התמורה ששולמה לה בסך 2 מיליון ₪ בגין זכויותיה במשק החקלאי מקורה בנכסי העיזבון – דינה להידחות.
סוף דבר:
97.
לאור כל האמור, עמדתי היא כי דין הערר להידחות על כל חלקיו, וכך אציע לחבריי הוועדה לפסוק.
