זכות ראשונים ליורש בהתמחרות על פי חוק הירושה

לאחר שעיינתי בראיות ובטענות הצדדים, אני קובעת כי מהות העסקה שעמדה במרכז ההסכם בין הצדדים, היא מכירת חלקה של הנתבעת בדירה, כמשתמע מלשון ההסכם ומנסיבות הענין, המהוה העברה אסורה לפי חוק הירושה ואין מדובר במכירת חלקה העתידי של הנתבעת בעיזבון, כפי שיוקנה לה לאחר שיחולק, וזאת כפי שיפורט להלן: סעיף 4.1 להסכם, קובע כי "החזקה בדירה תמסר לקונה עם התשלום הראשון". סעיף 4.2 קובע כי "המוכרת מתחייבת לרשום את הזכויות בדירה ע"ש הקונה בלישכת רישום מקרקעין... כשהיא משוחררת מכל שיעבוד, עיקול.... " ובסעיף 3 להסכם סוכם כי יתרת התמורה שלא שולמה, בשיעור 60% תשולם למוכרת עם קבלת אישור עיריה ועם סיום הרישום בדירה ; סעיף 5.2 מטיל על הנתבעת חובת המצאת מסמכים ואישורים לשם העברת זכויותיה של הנתבעת בדירה ע"ש התובע.

בעיניין זה צוין בהסכם השכירות "מבנה נייד ששמש למסגרייה, המשכיר מאשר שכל המתכות והברזלים לרבות כל הכלים והציוד, נרכשו כדין ע"י השוכר והם רכושו הפרטי של השוכר". (יוער כי על פי סעיף ד' לצוואת המנוחה שצורפה נספח ב' לתצהיר הנתבעת רכוש זה כלל אינו שייך ליורשים למעט למר יצחק מהדב, דבר המוכיח את הישתלטות התובע על כלל רכוש העיזבון תוך עקיפת מינהלי העיזבון).

תמיכה נוספת לכך שכוונת התובע הייתה לרכוש את הדירה עצמה ולא רק את זכויות הירושה העתידיות ניתן למצוא בפנייתו במהלך חודש 8/2010 למנהלי העיזבון בהצעה לקנות את הדירה שלא על דרך של הליך היתמחרות פתוח, הצעה שנדחתה ורק לאחר שנחסמה בפניו דרך זו ערך את ההסכם למול הנתבעת והגיש בשם היורשים את הבקשה לבית המשפט למשפחה.

וראו לעניין זה סעיף 11 לתצהיר הנתבעת שלא נסתר ושהנתבעת כלל לא נחקרה אודות האמור בו. נקיטת ההליך של בקשה לאישור המכר לפי סעיף 121 לחוק הירושה, אף היא מלמדת על אומד דעתו של התובע, שכן לו הייתה כוונת התובע לרכוש את זכותה העתידית של הנתבעת בירושה, לאחר שיחולק העיזבון ויירשמו זכויותיה בנכס, מה הטעם בנקיטת הליך לפי סעיף 121 לחוק הירושה? התובע עצמו בסעיף 49 לסיכומיו מציין בהקשר זה: "מהותו של הסכם לרכישת זכות ירושה בכך: שהתובע יבוא בנעלי הנתבעת והוא יקבל ממנהלי העיזבון את חלקה של הנתבעת לאחר ניכוי חלקה היחסי בחובות העיזבון, ובמיסים שיחולו, זאת להבדיל מעסקה בעיזבון שפירושה מכירת הזכויות בקרקע לצד ג' – שעל זה מגן סעיף 121 ומייחד אותו למנהלי העיזבון". כותרת ההסכם היא "חוזה מכר זכויות ירושה בדירה". לעניין זה מצהיר התובע בסעיף 3 לתצהירו: "ביום 1.9.10 נחתם בין הצדדים הסכם על פיו מכרה לי הנתבעת את זכויות הירושה שלה", ובסעיף 24 לתצהירו: "...קרי: היא מוכרת לי את זכויות הירושה שלה בבית ואני משלם לה על זה 100,000 ₪". ובסעיף 29: "המהלך העיסקי שהוסכם עם הנתבעת היה כי לאחר החתימה על ההסכם יגיש עוה"ד בשמה (ובשם שאר היורשים) את הבקשות המתאימות לבית המשפט לעינייני מישפחה או לכל ערכאה אחרת על מנת לאפשר לתובע להביא למימוש הנכס". ובסעיף 33 לתצהיר: "ואכן מכוח ייפוי הכוח שנמסרו לעורך דין על ידי היורשים הוגשה לבית המשפט לעינייני מישפחה בשם הנתבעת (ובשם שאר היורשים) בקשה לפי סעיף 121 לחוק הירושה וזאת על מנת לסלול את הדרך ולהביא למימוש הנכס כמוסכם". בדבריו אלו מאשר התובע כי משמעותה של רכישת זכות ירושה היא כניסה בנעליה של הנתבעת "לאחר ניכוי חלקה היחסי בחובות העיזבון, ובמסים שיחולו", תנאי שלא היתקיים שכן התובע ראה עצמו כמי שניכנס בנעלי הנתבעת לאלתר, ולמעשה תפס חזקה במושכר עוד קודם לכריתת ההסכם עימה, טרם שסולקו חובות העיזבון.

...

דינם של יתר רכיבי התביעה להידחות בשל התוצאה אליה הגעתי ואשר לפיה אין לתובע עילה כנגד הנתבעת הנובעת מן הביטול, בהינתן העובדה שהבטלות נובעת מהוראות החוק, ואין בה משום הפרה מצד הנתבעת.

התביעה לפיצוי בגין עגמת נפש נדחית אף היא, בשל תוצאת פסק הדין.

סוף דבר התביעה למתן סעד הצהרתי נדחית.

לטענת המבקשים, הנכס שנמכר הנו דירת המגורים של סבם של המבקשים ושל המנוחה, יש לראות בבקשתם הודעה על רצונם לרכוש את הנכס, שכן להם זכות ראשונים לרכוש את נכס המשפחה, והנאמן חטא, משלא פעל לאפשר ליורשי המנוחה להשוות את מחיר הקנייה ולפדות את הנכס.

ב"כ הכנ"ר חזר על עמדתו, כי בהעדר צו ירושה או לכל הפחות, הגשת בקשה למתן צו ירושה, אין למבקשים כל מעמד בהליך ובכל מקרה, עומדת להם הזכות לפעול על פי נוהל מסודר, לגבי שיחרור נכס מהאפוטרופוס הכללי.

במהלך ניהול ההליך בבית הדין לשכירות ובהעדר התייצבותם של עו"ד עמראן ח'טיב והמבקש לדיונים, הגיעו ב"כ הדיירת המוגנת, הנאמן וב"כ הכנ"ר והאפוטרופוס הכללי להסכמה, שקבלה תוקף של החלטה ביום 17/12/12, לפיה, בנסיבות שנוצרו, לאור גילה של הדיירת המוגנת (95) ולנוכח העיכוב בבירור המחלוקת, תהייה הדיירת המוגנת רשאית לעזוב פיזית את הנכס, מבלי שעזיבתה תפגע בזכויותיה, ובעצם עזיבתה תממש הדיירת המוגנת את זכויותיה המוגנות לפי חוק הגנת הדייר [נוסח משולב], התשל"ב-1972.

הנאמן פעל על פי הוראות והחלטות בית המשפט ואין ממש בטענות שהועלו על ידי המבקשים, ביחס להתנהלות הנאמן בהליכי ההתמחרות שבוצעו (בהם יודעו מראשית ההליך) וביחס לגובה התמורה.

...

סבורני, כי בשלב זה, משלא נפל כל פגם בהתנהלות הנאמן, אשר פעל על פי החלטות בית המשפט, ומשהושאה התמורה עבור הנכס והועמדה על סך של 3,150,000 ₪, אין מקום להיעתר לבקשה לביטול הליכי המכר.

על כן ולנוכח השלב בו הוגשה הבקשה, סבורני, כי ראוי להורות על דחיית הבקשה.

סוף דבר לאור כל האמור, דין הבקשה להידחות.

על פי חלופת ההוון, קבע האקטואר כי על א' לשלם לק' סך של 476,701 ₪ לאיזון הזכויות הצבורות על שם הצדדים שניהם (לא' – פנסיה תקציבית, קופות גמל, זכויות ממקום העבודה וקרן הישתלמות בשווי מהוון כולל של 987,179 ש"ח; לק' – זכויות ממקום העבודה וק' פנסיה בשווי מהוות כולל של 33,778 ₪ ; עמ' 4 לחוות דעת האקטואר).

מקום בו אין עסקינן בבעל דין עתיר נכסים, בחירה בחלופת ההוון תותיר את א' "כשידיו על ראשו", ותחטא לתכלית האקוויטבילית העומדת בבסיס איזון המשאבים לפי חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג – 1973 .

צד לרכוש נכס על פי שווי במימוש מהיר, שעה שעל פי הדין בררת המחדל היא בראש ובראשונה השאת תמורת נכס ורק אם בית המשפט משתכנע כי אין בכך תועלת נבחנת האפשרות למימוש מהיר (שהיא בהחלט אחת מאפשרויות הסבירות אולם לא הראשונה במדרג בפרוק שתוף של נכס) .

בשים לב למשך הזמן שחלף מאז מתן חוות הדעת המעודכנת, יעלו כונסי הנכסים למכירת הנכס לכל המרבה במחיר בהתאם לשווי הנכס במימוש שאינו מהיר וללא נכויי תשלומים רעיוניים, וזאת על בסיס עידכון שיקבלו לחוות הדעת מאת השמאי כאשר ברור שאין מניעה כי כל אחד מהצדדים יהא רשאי, כפי שיחפוץ, להישתתף במתן הצעות והתמחרות בגין הנכס.

גם לו אניח כי אמנם מדובר בכספי ירושה (ולא הוצגה לפני ראיה קונקלוסיבית של ממש לכך), הרי מעת שאלה "נצבעו" בחשבון המשותף והוגדרו כ"מתנה" מאביה (וראו גם דבריה של ק' בעמ' 10 לפרוטוקול בחקירתה הנגדית), ובמיוחד מקום בו האב לא הובא להעיד ואף לא הגיש כל תובענה בקשר עם כספי מתנה זו, אין מקום לראות בכספים אלו כספים שהוחרגו ממסת האיזון הרכושי.

...

בנסיבות אלה, מקום בו עסקינן מחריגה ממתחם הדיון שהוגדר ברשימת הפלוגתאות והן לגוף הדברים בהיעדר ולו ראשיתה של תשתית ראייתית ורעיונית לכך, טענת ק' נדחית.

כפועל יוצא, אני מורה כדלקמן: 6 ₪ מעתה ואילך ישלם א' עבור מזונם ואחזקת מדורם של הקטינים סך כולל של 5,900 לחודש ( 1,800 ₪ לחודש עבור כל אחת מן הקטינות ו – 2,200 ₪ עבור עו').

בשים לב לאמור לעיל, על מנת להמעיט בהתחשבנויות בין הצדדים לטובתם של הקטינים עצמם, אני קובע כי החיוב הוא ממועד פסק הדין ואילך, כאשר עד מועד פסק הדין תחול ההחלטה בדבר מזונות זמניים.

הואיל ועל פי הדין, מועד תחילת החיוב במזונות הוא ממועד הגשת הבקשה ליישוב סכסוך, אשר הוגשה ביום 30 יולי 2018 ; מקום בו על פני הדברים הצדדים לא הגיעו לכל הבנה והיה צורך בהכרעה אדברסרית על פי כללי הדין גם בתובענת המזונות ; ושעה שלא ראיתי שא' הציג כל הנמקה של ממש מדוע לא יחוב במזונות הקטינים לעבר על פי כללי הדין כאמור לעיל, אני קובע שהיקף החיוב במזונות הקטינים לפי ההחלטה למזונות זמניים יהא ממועד הגשת הבקשה ליישוב סכסוך ועד למועד פסק דין זה. הואיל ועסקינן בחיוב לעבר, ככל שהצדדים לא יגיעו לכל הבנה אחרת, יהא רשאי א' לשלמו בשניים עשר תשלומים שווים ורציפים.

בפרשת פלונית הנ"ל ביססה המבקשת את טענתה על טעמי הגינות וצדק ועל ההכרה בקדושת חייו של כל אדם וכן על תקנת הציבור וטענה כי ניתן להקיש בעיניין זה מסעיף 5 (א)(1) לחוק הירושה, השולל את זכאותו לרשת של מי שהורשע בגרימת מותו או בניסיון לגרום למותו של מוריש.

כן ראו בעיניין זה את דבריו של כב' השופט, יהושע גייפמן במאמריו: "זכויות פנסיה ונכסי פרישה", הפרקליט כרך מא 105, בעמ' 124-125, כדלקמן: "כאשר מתבקש פסק-דין הצהרתי על זכויות שטרם גמלו, הפיתרון הצודק והרצוי הוא לקבוע שזכויות בן-הזוג התובע ימומשו במועד בו יבשילו הזכויות. . . אין להטיל מעמסה כלכלית של תשלום חד-פעמי או תשלומים חודשיים על בן-הזוג הנתבע, בה בשעה שהזכויות טרם גמלו . . . למרות שלבית המשפט יש שיקול דעת רחב לבחור, במסגרת הסדרי הבצוע, בין החלופות השונות: מימוש במועד הבשלת הזכויות, חיוב בסכום חד-פעמי במועד חלוקת הרכוש בין בני-הזוג על פי תחשיב של אקטואר, וחיוב בתשלומים ממועד חלוקת הרכוש – רצוי הוא שרק במקרה חריג ייקבע מועד אחר, שאינו מועד הבשלת הזכויות, למימוש הזכויות של בן-הזוג התובע. חריג זה יש להחיל בהסכמת הצדדים או כאשר בן-הזוג הנתבע הנו עתיר נכסים, בה בשעה שבן-הזוג התובע נתון בקשיים כספיים חמורים או נזקק לכסף למחייתו". לא נעלמו מעיני פסקי הדין שניתנו בעיניין זה ע"י חברי, כב' הנשיא (כתוארו היום) השופט אלון גביזון בתמ"ש (ב"ש) 3288-03-14 ובתמ"ש (ב"ש) 59731-06-14, במסגרתם ביקש כב' השופט גביזון לחרוג מהנוהג הקיים בעיניין זה בקובעו כי אין לקבוע מסמרות באשר למסלול האיזון המועדף.

הדירה תוצע למכירה בשוק החופשי, כונסי הנכסים ינהלו היתמחרות לעניין זה במשרדיהם ואולם יודיעו למציעים כי הגשת ההצעה הגבוהה יותר אין פירושה בהכרח כי בית המשפט יאשר את העסקה וכן יבהירו כי לצדדים עצמם תהא זכות ראשונים להציע הצעה לרכישת הדירה.

...

פיצויים מעבודת הנתבעת בחב' י' ביחס לטענות התובע בדבר כספי הפיצויים להם זכאית הנתבעת לאור עבודתה משך שתים עשרה שנים אצל חב' ינית לנג'רי בע"מ, ואשר לא נכללו בחוות דעת האקטואר, אני קובעת כי לא מצאתי עוד להשתהות עם מתן פסד-הדין עד לקבלת המידע בהתאם לפסיקתות שנחתמו בעניין זה ביום 11.12.22 וככל שימצא בעתיד כי הנתבעת אכן קיבלה או עתידה לקבל כספים ממקום עבודתה הנ"ל, הרי שהתובע יהיה זכאי לקבל מחצית מכל הכספים שהתקבלו או שיתקבלו מחב' י' וכפי שאף נקבע בחוות דעת האקטואר.

סוף דבר מכל המקובץ לעיל, נפסק כדלקמן: ניתן בזאת צו לפירוק שיתוף בדירת המגורים של הצדדים, המצויה ברחוב .

התובעת תשלם לנתבע את מחצית הסכומים שמשכה מחשבון הבנק המשותף המתנהל בבנק .

במסגרת חוו"ד קבע האקטואר שתי חלופות לאיזון; חלופה ראשונה שנערכה על פי הוון זכויות לפיה על האשה להעביר לאיש סך של 15,962 ₪ נכון למועד בו נערכה חוות הדעת.

לאור כל האמור, ובשל פעולתו הערמומית של הנתבע להונאתה, יש לקבוע שאינה שותפה לחובות העזבון ולהסכם היורשים; כמו כן יש לפסוק בחלוקה בלתי שויונית את נכסי הצדדים לפי סעיף 5(א)(1) וסעיף 8 לחוק יחסי ממון התשל"ג 1974 (להלן: "החוק"); זאת ועוד, יש לפסוק לטובתה מזונות אשה, ומפאת מיגבלת עמודים לא פירטה טענותיה לתביעה זו; עוד עותרת לאשר את חוות דעתו הראשונה של האקטואר, ולקבוע שזכאית לזכות ראשונים לרכישת הדירה עפ"י חו"ד השמאי ובקיזוז 170,000 ₪ בגין שפוץ ותוספת לא חוקית למחסן; בנוסף, יש לדחות את תביעת הנתבע על כל רכיביה ולפסוק לחובתו הוצאות כבדות לרבות שכ"ט עו"ד בתוספת מע"מ. לטענות הנתבע עבד בעבודות מזדמנות עד אשר החל לעבוד כשכיר בעסק שהיה בבעלות הוריו.

איזון זכויות וחובות החנות; לאחר בחינת טענות הצדדים והראיות בתיק, מצאתי שיש לאזן את חובות והזכויות העסק בין בני הזוג על פי החוק, קרי בחלקים שוים.

ככל ושניהם יבקשו לעשות כן, תיערך ביניהם היתמחרות.

...

לאור כל האמור, ובשל פעולתו הערמומית של הנתבע להונאתה, יש לקבוע שאינה שותפה לחובות העיזבון ולהסכם היורשים; כמו כן יש לפסוק בחלוקה בלתי שוויונית את נכסי הצדדים לפי סעיף 5(א)(1) וסעיף 8 לחוק יחסי ממון התשל"ג 1974 (להלן: "החוק"); זאת ועוד, יש לפסוק לטובתה מזונות אישה, ומפאת מגבלת עמודים לא פירטה טענותיה לתביעה זו; עוד עותרת לאשר את חוות דעתו הראשונה של האקטואר, ולקבוע שזכאית לזכות ראשונים לרכישת הדירה עפ"י חו"ד השמאי ובקיזוז 170,000 ₪ בגין שיפוץ ותוספת לא חוקית למחסן; בנוסף, יש לדחות את תביעת הנתבע על כל רכיביה ולפסוק לחובתו הוצאות כבדות לרבות שכ"ט עו"ד בתוספת מע"מ. לטענות הנתבע עבד בעבודות מזדמנות עד אשר החל לעבוד כשכיר בעסק שהיה בבעלות הוריו.

בית הצדדים: כקבוע בסעיף 83 לפס"ד, אני מורה על פירוק השיתוף בבית מגורי הצדדים הידוע בגוש 11563, חלקה ***, תת חלקה 1 והנמצא ב***, בדרך של מכירה.

נוכח המועד שחלף למן היום בו נערכה השמאות, אני מורה כי על עדכון חוות דעת השמאי דן ברלינר.

ככל ותתגלע מחלוקת בשאלת גובה התשלומים, אני ממנה את רו"ח אבי כהן כמומחה מכריע לעניין זה. מזונות אישה: כקבוע בסעיפים 86-87 לפס"ד, תביעת התובעת נדחית במלואה.