זכות קיזוז של נושה בחברה העומדת לפני חדלות פרעון

עוד צורף על ידי הנושה העתק המחאות אשר ניפרעו לחשבונות החברה וחשבונות המנוח, וכן תעוד להעברות בנקאיות אשר בוצעו לחשבון בנק השייך לחברה, כולם לאחר הסכם ההלוואה הנ"ל. בנוסף לאמור, הפנה הנושה לכך כי בשנת 2015 - אותה שנה בה נכרת הסכם ההלוואה, העביר המנוח זכויות במקרקעין לאישתו (גוש 11024, חלקה 35 ת"ח 1), המשיבה 3, ללא תמורה, ולכאורה יכולה להיות תועלת מהליכי חידלות פרעון בהתאם להוראות סעיף 221 לחוק חידלות פרעון ושקום כלכלי, ככל שיבשילו התנאים לכך.

המשיבה 3 מסרה תשובתה לבקשה למתן צו לניהול עזבון בחדלות פרעון; לטענתה מדובר בחוב ישן, ערטילאי, שנוי במחלוקת ומוכחש, המצריך בירור עובדתי, וכן לדבריה עומדת לטובת העזבון גם זכות קזוז; המשיבה 3 טוענת: כי מדובר בתביעה המוגשת בשיהוי ניכר, שנתיים לאחר פטירת המנוח, כשהיא נסמכת על צלומי המחאות שלא ברור האם נימסרו למנוח והאם כובדו, לא ברור הקשר שבין צלומי ההמחאות להסכם ההלוואה, וכן הפניתה לטענות הגנה רבות שיש לה כנגד התביעה (בהפניה לכתב ההגנה אשר הוגש במסגרת ההליך שבין התובע לעזבון, ת"א 19500-05-21).

עמדת הממונה הוגשה לבית המשפט, במסגרת זאת נטען כי טרם הוכחה חזקת חידלות הפרעון בהתאם להוראות סעיף 110 לחוק, ולכן ספק אם בשלו התנאים לניהול עזבון בחדלות פרעון.

דיון והכרעה לאחר שקילת מכלול הנתונים, מצאתי להורות על מתן צו לניהול עזבון בחדלות פרעון, שכן היתקיימו כלל התנאים הנדרשים לניהול עזבון בחדלות פרעון, בהתבסס על השיקולים כמפורט להלן: סעיף 177 (ג) לחוק חידלות פרעון ושקום כלכלי קובע: "נושה של יחיד שנפטר רשאי להגיש לבית המשפט בקשה לניהול העזבון בהליך חידלות פרעון – אם היתקיימו התנאים להגשת בקשת נושה לפי סעיף 109." סעיף 109 קובע "נושה רשאי להגיש לבית המשפט בקשה לצוו לפתיחת הליכים (בחלק זה – בקשת נושה), אם היחיד נמצא בחדלות פרעון; הוכחת חידלות הפרעון של היחיד יכול שתעשה באמצעות החזקה שבסעיף 110." (ההדגשה אינה במקור – א.צ.).

...

נספח י"ד לכתב התביעה הינו צילום מסרונים אשר הועברו בין הנושה לבין בנו של המנוח, אשר כותב לנושה: "אייל כמו שאמרתי לך לפני אני לא הכתובת. אין לך מה להיפגש אתי בנושא כי אני לא קשור לזה ולא מעורב בזה. אני לא קיבלתי ממך שום כסף. זה משהו שאתה טוען שהיה לך מול אבא שלי. לא נראה לי הגיוני להתערב במשהו שלא קשור אלי או למשפחתי". מחלוקת בתום לב על החוב אין כאן, ואין בכך יותר מהתחמקות אלגנטית ממענה לדרישת החוב של הנושה.

ושיקולים נוספים: אין במינוי בעל תפקיד, מנהל עיזבון (אשר היורשת אומרת שהוא ריק מתוכן) משום פגיעה או אי נוחות למי מהצדדים; לבעל תפקיד יהיה קל בהרבה לקבל דפי חשבון בנק של המנוח ושל החברה שהפעיל במסגרת בדיקת תביעת החוב; במינוי בעל התפקיד יהיה כדי לבחון ולתת מסקנה ברורה בשאלה האם העיזבון חולק לאחר פירעון חובות העיזבון; לאור כל האמור – אני נעתר לבקשה, ניתן בזאת צו פתיחת הליכים בעניינו של העיזבון.

בתמצית ייאמר כי המבקשים טוענים בבקשה כי שילמו לחברה את מלוא תמורת הדירה באמצעות פעולות קזוז שביצעו טרם המועד הקובע להליכי חידלות פרעון.

לטענתם עומדת למבקשים הזכות לקזוז אף במסגרת הליכי חידלות הפרעון, אשר מקנה להם מעמד של נושה מובטח; היתנהגות החברה ובנק הפועלים בע"מ (להלן: "הבנק") מעידה על הסכמה לקזוז הפצוי בגין האיחור במסירת הדירות והתנגדותם כעת נגועה בחוסר תום לב. לטענתם המחאת הזכויות לבנק לא הפקיעה את זכות הקזוז של המבקשים וממילא הבנק התחייב להחריג את הדירות מהשיעבוד כנגד תשלום תמורתן.

הדיירים בבקשתם מבקשים להסתמך על הוראות סעיף 255 לחוק חידלות פרעון אשר החליף כאמור את הוראת סעיף 74 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש] התש"ם -1980 (להלן: "פקודת פשיטת הרגל") כאשר לעמדתם נוסח סעיף 255 לחוק מלמד כי הורחבה זכות הקזוז וכעולה מפסק דין ברע"א 2512/17 פינצב נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ (10/04/18) כלל ההדדיות התייתר ונידרש אך כי "החיובים כרוכים זה בזה". הוראת סעיף 255 לחוק חידלות פרעון קובעת כדלקמן: "255. נושה רשאי לקזז חוב עבר שהחייב חב לו כנגד חוב עבר שהוא חב לחייב, כערכם במועד מתן הצוו לפתיחת הליכים, ולהגיש תביעת חוב על היתרה, בהתקיים אחד מאלה:

...

הצעת הסדר שהוצעה עוד במהלך הדיון שהתקיים ביום 28/04/22 וביתר שאת בדיון שהתקיים ביום 26/05/22 ואשר אמורה הייתה לאפשר לדיירים לקבל את הדירות בכפוף לביצוע התשלומים לבנק והשבת ערבויות, תוך שמירה על מלוא טענותיהם כלפי החברה, נדחתה בסופו של יום על ידי הדיירים, ומשכך אין מנוס מליתן החלטה במחלוקת שבין הצדדים.

לנוכח כל האמור לעיל, דין בקשת המבקשים למסירת הדירות לידיהם לאלתר ו/או בכפוף לתנאים הנקובים בבקשתם להידחות, וכאמור שמורה למבקשים הזכות לפעול על פי הוראות הסכמי המכר ונספחיהם על מנת שיוכלו לקבל את החזקה בדירותיהם.

סוף דבר דין בקשת המבקשים להידחות.

המבקשים ישלמו ביחד ולחוד לבנק, לחברה ולמנהלת ההסדר הוצאות בסך כולל של 7,500 ₪ (סך הכל 22,500 ₪) וזאת תוך 30 ימים, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו חדל"ת 15599-05-21 כהן ואח' נ' אי.ג'י.אף.אי. ישראל בע"מ ואח' חדל"ת 54522-02-22 EGFE USA LLC- באמצעות עו"ד ליאור דגן נ' אי.ג'י.אף.אי. ישראל בע"מ ואח' חדל"ת 21509-10-21 נאמן של חב' EGFE ישראל נ' בן-ארי ואח' חדל"ת 36982-05-21 כהן ואח' נ' ממונה על חידלות פרעון – מחוז תל אביב ואח' 20 יולי 2022 מספר בקשה:117 לפני כב' השופט חגי ברנר, סגן נשיא בעיניין: חוק חידלות פרעון ושקום כלכלי, התשע"ח–2018 תקנות חידלות פרעון ושקום כלכלי, התשע"ט–2019 ובעניין: אי.ג'י.אף.אי. ישראל בע"מ (בפרוק) (ח"פ 51-355923-7) החברה ובעניין: מיכאל דויד בן־ארי החייב ובעניין: ליאור דגן, עו"ד, בתפקידיו כנאמן של החברה וכנאמן לנכסי החייב לעצמו וע"י ב"כ עוה"ד נדב שפר, עוה"ד רומן פלצמן ועוה"ד צבי קרל הנאמן ובעניין: מאיר עיני ע"י ב"כ עוה"ד אלרן ראניה ועוה"ד שלמה כהן המשיב ובעניין: הממונה על הליכי חידלות פרעון ושקום כלכלי ע"י ב"כ עוה"ד אילון בריל ועוה"ד שרון קשפיץ הממונה פסק דין

עמד על כך בית המשפט ברע"א 2512/17 מרי פינצב נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ בפיסקה 20 (נבו 10.04.2018)‏‏ (להלן: "פינצב"): "במלים אחרות, ההוראה הכלולה בסעיף 74 לפקודת פשיטת הרגל, הופכת את הנושה למעין נושה מובטח, שכן החוב המגיע לו נפרע על דרך קזוז בעוד שנושיו הרגילים של החייב ייאלצו להסתפק ביתרת החוב לאחר הקזוז ... משמעות הדברים היא, כי זכות הקזוז בפשיטת רגל מהוה חריג לעקרון השויון, שהוא "עיקרון העל" בדיני פשיטת רגל.

ברם, על הנימוק המוסרי נמתחה ביקורת, משום שבמצבים של חידלות פרעון, יש לבחון את שקולי הצדק וההגינות באספקלריה רחבה יותר, הנותנת ביטוי לא רק למערכת היחסים שבין החייב לבין הנושה המבקש להפעיל את זכות הקזוז, אלא גם לאנטרס של ציבור הנושים בכללותו, שצפוי להפגע מחמת הכרה גורפת בזכות הקזוז.

מנסחי החוק נתנו דעתם לבקורת זו, והבהירו כי הצעת החוק מבקשת לבסס את זכות הקזוז על הנימוק הכלכלי, ולפיכך "מוצע להכיר בזכות קזוז של נושה במקרים שבהם הפגיעה בזכות הקזוז עלולה לגרום לפגיעה ביכולתו של החייב לקיים חיי מסחר תקינים עובר להליכי חידלות הפרעון." (דברי ההסבר להצעת החוק, ה"ח 1027, בע' 729).

...

כך למשל נפסק בע"א 767/77 גבי בן חיים נ' יוסף כהן, פ"ד לד(1) 565, 572 (1979)‏‏ כי "מן המפורסמות הוא שכדי להסיק ויתור מהתנהגותו של אדם, חייבת התנהגות זו להיות ברורה, החלטית ושאינה משתמעת לשתי פנים, וזאת לא נוכל לומר בנידון דידן." ברוח דומה נפסק בע"א 265/84 חיה שרה מזרחי נ' מדינת ישראל, פ"ד מ(3) 163, 168 (1986)‏‏ כי לצורך הסקת מסקנה בדבר ויתור נדרש "גילוי דעת מפורש על ויתור של ממש". ראה גם ע"א 7156/10 חברת הירקון בע"מ נ' מדינת ישראל מינהל מקרקעי ישראל בפסקה 11 (נבו 11.10.2012), שם נפסק כי‏‏ "אכן, התנהגותו של צד לחוזה עשויה ללמד לעיתים כי הוא ויתר על זכות שהוקנתה לו לפיו ... אולם, מסקנה בדבר ויתור כזה היא מסקנה מרחיקת לכת ועל כן חייב הטוען לויתור להציג ראיות מוצקות וברורות לביסוסו." מצג כזה של ויתור על החוב לא קיים כאן, אפילו לא בקושי.

לעומת זאת, הנימוק הכלכלי מבוסס על הטענה שחיי המסחר מבוססים על זכות הקיזוז ולכן פגיעה בזכות הקיזוז תפגע בסופו של דבר ביכולתם של חייבים לקיים פעילות עסקית שוטפת בתקופה שקדמה לפתיחת הליכי חדלות הפירעון לגביהם.

סיכומו של דבר, מכל הטעמים אשר פורטו לעיל, דין הבקשה להתקבל.

בית המשפט המחוזי בתל אביב -יפו חדל"ת 63544-06-21 יום טוב משה אחזקות בע"מ נ' ממונה על חידלות פרעון – מחוז תל אביב ואח' תיק חצוני: מספר בקשה:8 לפני כב' השופט חגי ברנר, סגן נשיא בעיניין: חוק חידלות פרעון ושקום כלכלי, התשע"ח – 2018 ובעניין: יום טוב משה אחזקות בע"מ על-ידי ב"כ עו"ד אסף גולד החברה ובעניין: עו"ד רועי רחמים על-ידי ב"כ עו"ד אלון ריחני הנאמן ובעניין: משה יום טוב לעצמו החלטה

כאמור, הנאמן טען כי "דרך המלך" בהליך זה הנה לחייב את משה במלוא החוב שלו כלפי החברה, כאשר יתרת הסכומים שייגבו (לאחר פרעון החוב לנושה בנכוי הוצאות ההליך ושכר טירחת הנאמן) תחולקנה בין בעלי המניות בהתאם להקף אחזקותיהם בחברה.

במילים אחרות, החברה בעצמה מחזיקה בשיעור של כ- 99.645 אחוזים מסך ההון הנפרע, בעוד שיעור החזקתו של משה בחברה הנו כ- 0.34 אחוזים ואילו שיעור אחזקותיהם של שני בעלי המניות הנוספים גם יחד עומד על כ- 0.015 אחוזים בלבד- הא ותו לא. כפועל יוצא, ממילא אחוז הנשייה של בעלי המניות בחברה (שאינם החברה עצמה) בטל בששים.

בעניינינו לחברה שבנידון אין כל חובות כלפי בעלי המניות האחרים של החברה (אשר כלל לא הגישו תביעות חוב), אך עדיין עומדת להם הזכות השיורית בנכסי החברה, ככל שיוותרו כאלה לאחר סילוק החוב לנושים.

...

משאלו הם פני הדברים, מתבקשת המסקנה כי משה לא פרע את חובו לחברה, וכי הנאמן זכאי להיפרע ממנו את החוב האמור, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית בהתאם לתנאי ההלוואה עצמה.

אלא מאי, לא שוכנעתי כלל ועיקר כי זוהי אכן "דרך המלך" שבה יש להלך בענייננו בפרט ובהליכי חדלות פירעון ככלל, וזאת בשים לב לשיעור החזקותיהם הזניח של שאר בעלי המניות בחברה, שעומד על שיעור של כ- 0.015 אחוזים בלבד מהון המניות הנפרע.

אף בענייננו לא מצאתי הצדקה להיעתר לבקשת הנאמן באופן שיטיל על משה חיוב העולה על מצבת הנשייה בחברה.

ממקרא העירעור עולה כי זכות הקזוז עליה נסמכים העותרים נשענת הן על הטענה כי יש להכיר במערערים כבעלי מעמד של נושה מובטח נוכח הודעות הקזוז שמסרו לחברה עובר לפתיחת הליך חידלות הפרעון בעיניינה, והן על הטענה כי עומדת למערערים זכות קזוז לפי סעיף 255 לחוק חידלות פרעון.

בהקשר זה לא מצאתי לקבל טענת המערערים בכל הנוגע לפעולת הקזוז שבוצעה על ידי החברה טרם כניסתה להליך חידלות הפרעון.

...

בכל מקרה, סבורני כי בנסיבות המקרה דנן, הויתור על זכות הקיזוז חוסה תחת עקרון חופש החוזים ומהווה התחייבות חוזית לגיטימית בין הצדדים.

לאור האמור, סבורני כי לא עלה בידי המערערים להוכיח קיומה של זכות קיזוז לא מכוח המערכת ההסכמית שבין הצדדים ולא מוכח הוראת סעיף 255 לחוק חדלות פירעון, ומשכך אין כאמור מקום לקבל טענת המערערים להקניית מעמד של נושה מובטח מכוח זכות הקיזוז, ודין טענות המערערים בעניין זה להידחות.

סוף דבר סיכומו של דבר – הערעור נדחה.