זכות קיזוז של מנהל חברה בפירוק

כשיטת הכונ"ר, בקשת המנהל המיוחד מעוררת שאלה משפטית, בכל הנוגע לפיצול פסק הבוררות כך שהחלק המתייחס לזכות החברה יקוים ע"י הקניון ואילו החלק המתייחס לזכות הקניון כלפי החברה יתברר ע"י החברה ובית משפט של פירוק אולם כשיטתו, כל עוד לא בוטל פסק הבוררות, הזכויות והחיובים שנקבעו בפסק הבוררות תקפים כמיקשה אחת כך שבעל התפקיד אינו יכול לבחור אלו זכויות לאמץ ואלו להסתייג ולהכפיפם לתנאים נוספים חצוניים.

קביעת הבורר בפסק דינו לחיוב החברה בתשלום הפרישי נזקים ועמידה בתנאי קזוז טענתו העיקרית והמהותית של המנהל המיוחד הנה "פיצול" קביעות הבוררות, והפרדה בין חיוב החברה בתשלום הפרישי הנזקים, לבין הקביעה אודות זכות הקניון אשר עולה על החוב לחברה אם עורכים קזוז.

...

החברה לא טענה לפיצול בהליכי הבוררות, ולא טענה כל טענה בענין זה עד למתן פסק הבוררות, ואך ברור הוא כי המשך בוררות שהחלה עובר להליכי הפירוק, בהמשך לתביעה ותביעה שכנגד שהועברו לבוררות, כי הליכים אלו נוגעים הן לתביעה והן לתביעה שכנגד ולכן הנני דוחה הטענה כביכול לא הותר לקניון להמשיך בתביעה כנגד החברה כחלק מהבוררות.

דין הטענה להידחות.

לפיכך אני מורה על דחיית בקשת המנהל המיוחד.

עם זאת, החברה הסתייגה מכך שהחלטות בדבר אופן ניהול ההליך הייצוגי יהיו בסמכותם הבלעדית של המנהל המיוחד והכנ"ר, מבלי להיתחשב בעמדת בית המשפט של הפרוק ועמדת היועץ המשפטי לממשלה – כנדרש בתובענות ייצוגיות.

במסגרת עמדתו, טען המל"ל כי יש לדחות את הבקשה להמשך ניהול בקשת האישור, בשל מספר נימוקים: התמורה התיאורטית העשויה להיתקבל בקופת הפרוק אינה מצדיקה את ניהול ההליך; בהיתחשב בהקף הנשייה הגבוה של המל"ל ובמעמדו בדין קדימה, לא תתאפשר חלוקה לנושים זולת המל"ל; חברה בפרוק נעדרת יכולת לשמש כתובעת מייצגת; וסכויי הזכייה נמוכים לאור טענות הגנה משמעותיות נגד בקשת האישור, כגון העידר עילת תביעה אישית לחברה וקיומה של זכות קזוז סטאטוטורית בידי המל"ל. ביום 12.1.2020 הגישה החברה את תשובתה להתייחסות המל"ל, וטענה כי יש לדחות את האמור בה. החברה טוענת כי ניסיון המל"ל להעריך את סכומי הנשייה הצפויים והתמורה הצפויה מההליך הייצוגי – הוא ספקולאציה ותו לא. כמו כן, עמדה החברה על כך שיש לברר את טענות ההגנה שהעלה המל"ל וטענות בדבר אי יכולת החברה לשמש כתובעת מייצגת במסגרת בקשת האישור ולא כחלק מהליך הפרוק.

...

במסגרת עמדתו, טען המל"ל כי יש לדחות את הבקשה להמשך ניהול בקשת האישור, בשל מספר נימוקים: התמורה התיאורטית העשויה להתקבל בקופת הפירוק אינה מצדיקה את ניהול ההליך; בהתחשב בהיקף הנשייה הגבוה של המל"ל ובמעמדו בדין קדימה, לא תתאפשר חלוקה לנושים זולת המל"ל; חברה בפירוק נעדרת יכולת לשמש כתובעת מייצגת; וסיכויי הזכייה נמוכים לאור טענות הגנה משמעותיות נגד בקשת האישור, כגון העדר עילת תביעה אישית לחברה וקיומה של זכות קיזוז סטטוטורית בידי המל"ל. ביום 12.1.2020 הגישה החברה את תשובתה להתייחסות המל"ל, וטענה כי יש לדחות את האמור בה. החברה טוענת כי ניסיון המל"ל להעריך את סכומי הנשייה הצפויים והתמורה הצפויה מההליך הייצוגי – הוא ספקולציה ותו לא. כמו כן, עמדה החברה על כך שיש לברר את טענות ההגנה שהעלה המל"ל וטענות בדבר אי יכולת החברה לשמש כתובעת מייצגת במסגרת בקשת האישור ולא כחלק מהליך הפירוק.

סבורני כי המקרה דנן אינו מצדיק חריגה מכלל זה. מתן היתר לניהול הליכים חיצוניים להליך הריכוזי של חדלות הפירעון על ידי חברה בפירוק או בעל התפקיד טומן בחובו הן חסרונות והן יתרונות; הוא עשוי להועיל לקופת הפירוק והוא עלול לגרוע ממנה.

ניגוד עניינים זה מחייב מידה ראויה של זהירות מצד בית המשפט של פירוק, שכן אין לאפשר למל"ל לנצל את מעמדו כנושה גדול של החברה לצורך הגנה על האינטרסים שלו כנתבע פוטנציאלי בהליך הייצוגי שהחברה מבקשת לנהל.

סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית איפוא.

רקע עובדתי החייב, החברה שבפרוק וחברות נוספות בשליטתו של החייב ניהלו כספי משקיעים בסכומי עתק.

לגופו של ענין סבור הממונה כי אין לקבל את טענת הקזוז של עיני משום שלא מדובר בזהות בין הצדדים לשתי העיסקאות- החייב העביר את כספי ההלוואה לחשבונו הפרטי של עיני, ואילו עיני העביר את כספי ההשקעה באמצעות חברה שבבעלותו, לחברה שבפרוק.

עמד על כך בית המשפט ברע"א 2512/17 מרי פינצב נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ בפיסקה 20 (נבו 10.04.2018)‏‏ (להלן: "פינצב"): "במלים אחרות, ההוראה הכלולה בסעיף 74 לפקודת פשיטת הרגל, הופכת את הנושה למעין נושה מובטח, שכן החוב המגיע לו נפרע על דרך קזוז בעוד שנושיו הרגילים של החייב ייאלצו להסתפק ביתרת החוב לאחר הקזוז ... משמעות הדברים היא, כי זכות הקזוז בפשיטת רגל מהוה חריג לעקרון השויון, שהוא "עיקרון העל" בדיני פשיטת רגל.

...

כך למשל נפסק בע"א 767/77 גבי בן חיים נ' יוסף כהן, פ"ד לד(1) 565, 572 (1979)‏‏ כי "מן המפורסמות הוא שכדי להסיק ויתור מהתנהגותו של אדם, חייבת התנהגות זו להיות ברורה, החלטית ושאינה משתמעת לשתי פנים, וזאת לא נוכל לומר בנידון דידן." ברוח דומה נפסק בע"א 265/84 חיה שרה מזרחי נ' מדינת ישראל, פ"ד מ(3) 163, 168 (1986)‏‏ כי לצורך הסקת מסקנה בדבר ויתור נדרש "גילוי דעת מפורש על ויתור של ממש". ראה גם ע"א 7156/10 חברת הירקון בע"מ נ' מדינת ישראל מינהל מקרקעי ישראל בפסקה 11 (נבו 11.10.2012), שם נפסק כי‏‏ "אכן, התנהגותו של צד לחוזה עשויה ללמד לעיתים כי הוא ויתר על זכות שהוקנתה לו לפיו ... אולם, מסקנה בדבר ויתור כזה היא מסקנה מרחיקת לכת ועל כן חייב הטוען לויתור להציג ראיות מוצקות וברורות לביסוסו." מצג כזה של ויתור על החוב לא קיים כאן, אפילו לא בקושי.

לעומת זאת, הנימוק הכלכלי מבוסס על הטענה שחיי המסחר מבוססים על זכות הקיזוז ולכן פגיעה בזכות הקיזוז תפגע בסופו של דבר ביכולתם של חייבים לקיים פעילות עסקית שוטפת בתקופה שקדמה לפתיחת הליכי חדלות הפירעון לגביהם.

סיכומו של דבר, מכל הטעמים אשר פורטו לעיל, דין הבקשה להתקבל.

לגבי טענת עו"ד יערי לעבודתו כמנהל בחברה יורשי דוד טענו כי עו"ד יערי קיבל החלטה באספה הכללית של החברה על פירוקה בנגוד לתקנון החברה ולכן לא זכאי לתשלום בגין פעילותו כמפרק וכן הוגשה תביעה בשם החברה בנגוד לעמדת רעייתו של דוד.

דיון והכרעה להלן הסוגיות שבמחלוקת: · האם עו"ד יערי זכאי לשכר טירחה והחזר הוצאת מכוח חוזה או מכח דיני עשיית עושר וממי ? · האם ליורשי דוד זכות לקזז שווי פיצוי בגין נזקים שגרם להם עו"ד יערי, ככל שתתקבל תביעתו ? · האם יש לחייב עו"ד יערי לשלם ליורשי אלימלך פיצוי בגין אובדן רווח, פיצוי בגין נזק עקב הטלת עיקולים והשבת תשלום חלקו בשכ"ט ששולם לעו"ד אחר ? האם עו"ד יערי זכאי לשכר טירחה והחזר הוצאות מכח חוזה או מכח דיני עשיית עושר וממי ? לצורך דיון במחלוקת האם זכאי עו"ד יערי לשכר בגין פועלו כעו"ד וכמפרק יש לסקור גרסאות הצדדים.

...

האם דין התובענה להידחות בגין מעשה בי דין – השתק עילה והשתק פלוגתא ? מרגע שבימ"ש קבע כי יידרש רק לפעולות עו"ד יערי שבוצעו לאחר שנת 2011, מכאן שאין צורך להדרש לטענה שהתובענות משנת 2005 יצרו השתק עילה והשתק פלוגתא.

עו"ד יערי לא עשה דבר בכל הקשור לפירוק ומי שבסופו של דבר ביצע את הפירוק הלכה למעשה וטיפל בהעברת המקרקעין מהחברה לבעלי המניות היה עורך דין אחר שנשכר לצורך העניין ממשרד עורכי הדין דר' ליפא מאיר, לו היורשים שילמו שכר טרחה.

לשלם לנתבעים 1 עד 5 שכ"ט ב"א כוחם בסך של 30,000 ₪ וכן הסכום ששילמו למומחה מטעם בימ"ש. לשלם לנתבעים 6 ו – 7 שכ"ט בא כוחם בסך של 35,000 ₪, שכר העד יאיר בסך של 300 ש"ח וכן הסכום ששילמו למומחה מטעם בימ"ש. סוף דבר בימ"ש דוחה התביעה והתביעה שכנגד ומחייב עו"ד יערי כלהלן: (א) לשלם לנתבעים 1 עד 5 שכ"ט בא כוחם בסך של 30,000 ₪ צמוד בתוספת ריבית כדין ממועד מתן פסק הדין ועד מועד התשלום בפועל וכן הסכום ששילמו למומחה מטעם בימ"ש צמוד בתוספת ריבית כדין ממועד ההוצאה ועד מועד התשלום בפועל.

התובעת הנה חברה בפרוק, מצב הגורם לכך שיכולה לנהל הליך ארוך ולהטריד את הנתבעת, לתבוע סכום גבוה פי ארבע מסכום התביעה המקורית (שהוגשה כאמור לבית משפט שלום) ולבסוף לאחר דחיית התביעה לא תוכל הנתבעת לגבות את המגיע לה. התביעה דנן נטולת עילה, וההשקפה הבסיסית עליה היא מבוססת מנוגדת לכלל היסודי, לפיו חוזים יש לקיים.

נזכיר להלן את התנאים הנדרשים לצורך קבלת והוכחת טענת קזוז, כדלקמן: טענת קזוז צריכה להיטען במפורש ע"י הנתבע בכתב הגנתו; על הנתבע להוכיח זכות מהותית לקזוז; במידה שהזכות המהותית של הקזוז נובעת מסעיף 53 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג-1973, עליו להראות כי שלח הודעת קזוז לצד השני.

...

לסיכום שאלה ג' נאמר, כי הגם שהתרשמתי שלנתבעת נגרם נזקים, ואף משמעותיים, עקב עיצומי העובדים, שיעורם המדויק לא הוכח בפני, ולכן גם לא קיבלתי את טענת הקיזוז שטוענת לה הנתבעת.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, ומשהוכיחה התובעת נזק (נומינלי) בשיעור של 573,665 ₪, אני פוסק לה סכום זה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין החל מיום 8.1.2015 ועד יום התשלום המלא בפועל (ראו סעיף 67 לעיל).

לכן אני פוסק לתובעת הוצאות משפט כדלקמן: סכום של 6.3% מאגרות בית המשפט בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום תשלום האגרות ועד לתשלום המלא בפועל; החזר מלא של שכר עדים, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הוצאתן ועד ליום התשלום המלא בפועל, בכפוף להצגת אסמכתא על התשלום; איני פוסק החזר בגין חוות דעת המומחה פדידה, שכן לא היה בחוות דעת זאת צורך, ובכל מקרה לא שוכנעתי מממצאיה, כמפורט לעיל.