לפיכך, טוען מר בוסקילה, כי התובעת ניכשלה להראות, כי העניקה תמורה בעד השיקים וצרפה מיסמך הנחזה להיות קבלה של קזוז חוב, אשר אינו מהוה ראיה למתן תמורה.
על-פי סעיף 22(א) לפקודת השיטריות (נוסח חדש), שכותרתו: "אין חבות בלי חתימה" נקבע, כי: "אין אדם חב בתור מושך או מסב או קבל של שטר אם לא חתם עליו בתור אחד מאלה".
סעיף 23(א) לפקודת השיטריות (נוסח חדש), שכותרתו: "חתימה שזוייפה או שנחתמה שלא ברשות", קובע, כי:
"חתימה על שטר שהיא מזוייפת או שומה בו שלא בהרשאת האדם שהחתימה נחזית כשלו, אין כוחה יפה כלשהוא, ואין רוכשים על ידיה או על פיה כל זכות להחזיק בשטר או להפטיר ממנו או לאכוף פירעונו על כל צד שבו, אלא אם האדם שכנגדו באים להחזיק את השטר או שעליו באים לאכוף פירעונו מנוע מלטעון טענת זיוף או העידר הרשאה, והכול בכפוף להוראות פקודה זו".
מן האמור בסעיפים אלה עולה, כי תנאי להטלת חבות שטרית הנה חתימה על גבי השטר, וכשהחתימה על השטר הוכחה כמזויפת, הרי שהאוחז בה אינו יכול לרכוש מכוחו זכות להחזיקו או לאכוף את פרעונו.
...
ביום 25.9.17 קבע המומחה מטעם בית-המשפט בחוות דעתו המשלימה, כי לאור הממצאים החדשים העולים מהשוואת חתימות המחלוקת לדוגמאות הנוספות, הוא הגיע לכלל מסקנה, כי קיימת אפשרות סבירה שחתימות המחלוקת נחתמו על-ידי חותמת הדוגמאות הנוספות.
אשר על כן, ולאור כל הנימוקים לעיל, עולה כי התובעת עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח, את אמיתות חתימת הנתבעת על גבי השיקים, ולפיכך טענת הזיוף נדחית בזה.
סוף דבר
אשר על כן, ולאר כל הנימוקים, התביעה מתקבלת בזה במלואה, והליכי הוצל"פ בתיק
506113-11-15 יימשכו כסדרם.
הנתבעת תשלם לתובעת הוצאות משפט, ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של 15,000 ש"ח בתוספת מע"מ, ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.
