זכות ערעור רק אם נגרם נזק

גזר דין רקע ביום 31.01.2022 הנאשמת הורשעה, בהתאם להודאתה במסגרת הסדר דיוני, בבצוע העבירות של סטייה מנתיב הנסיעה, לפי תקנה 40 א לתקנות התעבורה תשכ"א 1961 (להלן: "התקנות"), היתנהגות הגורמת נזק, לפי תקנה 21(ב)(2) לתקנות ונהיגה בקלות ראש, לפי סעיפים 62 (2) ו- 38(2) לפקודת התעבורה (נוסח חדש) (להלן: "הפקודה"), בכך שביום 14.02.2020 בסמוך לשעה 08:00, נהגה הנאשמת ברכב פרטי בכביש 808 מכיוון כללי צפון לכיוון כללי דרום.

זכות ערעור תוך 45 יום מהיום.

...

סבורני שבמקרה זה, נסיבותיה האישיות והמשפחתיות של הנאשמת מחייבות בחינת השלכות העונש על הנאשמת ובני משפחתה.

במכלול הדברים אני דנה את הנאשמת לעונשים הבאים: אני פוסלת את הנאשמת מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 30 יום, במצטבר לכל פסילה אחרת.

ככל שקיים פיקדון במסגרת תיק זה, אני מורה על החזרתו לידי הנאשמת וזאת בכפוף לכל דין ו/או עיקול.

רצונה של המערערת לשטוח את טענותיה בפני בית המשפט הוא מובן בהחלט, ואכן אחת מן המטרות העומדות בבסיס חוק זכויות נפגעי עבירה היא להבטיח את נגישותו של קורבן העבירה או משפחתו להליך הפלילי, מתוך הכרה באנטרס הלגיטימי שלהם בהליך המתנהל נגד הנאשם ובסנקציה העשויה להיות מוטלת עליו (ראו: רע"פ 2976/01 אסף נ' מדינת ישראל, פ''ד נו(3) 418, 440 (2002); בג"ץ 5961/07 פלוני נ' פרקליט המדינה, פ''ד סב(3) 206, 225-224 (2007) (להלן: בג"ץ 5961/07)).

זאת, כחלק מן הזכויות המוקנות לנפגע עבירה בחוק זכויות נפגעי עבירה על מנת שיוכל לממש את האנטרס שלו בהליך הפלילי, כפי שפורטו בע"פ 2018/20: "... לפיכך, הוכרה זכותו של נפגע העבירה לקבל מידע אודות היתנהלותו של ההליך הפלילי (סעיף 8 לחוק); לעיין בכתב האישום (סעיף 9 לחוק); להיות נוכח במשפט גם כאשר זה מיתנהל בדלתיים סגורות (סעיף 15 לחוק); ולהצהיר בפני בית המשפט במהלך הטיעונים לעונש על הנזקים שנגרמו לו כתוצאה ממעשה העבירה (סעיף 18 לחוק). בנוסף, החוק מאפשר לנפגע עבירת מין או אלימות חמורה להביע עמדתו בכתב באשר להחלטה לעכב הליכים נגד נאשם (סעיף 16 לחוק) ואף להביע בפני התובע את עמדתו באשר לאפשרות לעריכת הסדר טיעון עם הנאשם (סעיף 17 לחוק), ואת עמדתו בפני ועדת שחרורים ובפני נשיא המדינה בבקשה לחנינה (סעיפים 20-19 לחוק) (וראו גם: הנחיה מס' 14.7 להנחיות פרקליט המדינה בדבר סיוע לקורבן עבירה ולעדי תביעה בהליך הפלילי)" (שם, בפסקה 15).

...

נוכח טענות הצדדים, אציין כי בע"פ 8417/13 פלוני נ' מדינת ישראל (23.4.2014) לא הוכרעה סוגיית הסמכות לדון בטענות נפגע העבירה בגדרי ערעור פלילי, תוך שכב' השופט הנדל ציין כך: "אינני מביע עמדה באיזה מסלול דיוני ניתן וראוי היה לצעוד. די לומר כי לנוכח חשיבות העניין, [...], ואף הסכמת המדינה לדון בסוגיה במסגרת הדיונית הנוכחית – סבורים אנו כי ראוי להכריע בסוגיה לגופו של עניין. זאת בין אם יש לראות את ההסתייגות של המערער כערעור או כהליך מעין-בג"ץ". נוכח האמור לעיל, וחרף ההבנה לרצונה של המערערת לשטוח את טענותיה בפני בית משפט זה, לא מצאתי כי נתונה לה זכות ערעור בדין.

משכך, אין מנוס מאשר להורות על מחיקתו של ההליך שבכותרת (לעניין סמכות רשמים של בית משפט זה למחוק הליך שאין זכות בדין להגישו ראו: ע"פ 8616/19 חברוני נ' מדינת ישראל, פיסקה 8 (15.3.2020); והשוו: בש"א 793/01 ועד הנאמנים (לנכסי הווקף המוסלמי) בתל-אביב-יפו נ' יוסי חסון חברה להשקעת בע"מ, פיסקה 6 (15.8.2001)).

סוף דבר: אני מורה על מחיקת ההליך שבכותרת.

לא ברור כיצד "תיק פח" שאינו סה"כ גדול, גרר עמו אמוציות כל כך קשות, הקלטות של שיחות, טענות הדדיות למירמה, וכיוצ"ב. דומה כי על מנת לתאר את "האוירה" ששררה בין הצדדים, די להפנות לסיפת התימלול, שם מתומלל הבעלים של השברולט כשהוא פונה לבעלים של הקיה במילים: "אני אתן לך עכשיו איזה נגיחה". לסיכום אני מחייבת לפיכך את הבעלים של השברולט וכן את חברת הפניקס, לפצות את הבעלים של הקיה רק בגין הנזקים שנגרמו לרכב הקיה מאחור, בסך של 5,364 ₪.

הודע לצדדים זכות ערעור כחוק.

...

לגבי הנזקים הישנים מקדימה - השמאי ציין בהגינות שאין לו יכולת להבחין בין נזקים ישנים לחדשים (אלא רק במקרים מובהקים בהם יש חלודה על הנזקים הישנים, ראה עדותו בפרו' עמ' 17 שורות 26 – 30), כך שככל ולא נאמר לו על ידי הבעלים של הקיה אודות הנזקים הישנים מקדימה, הוא לא יכול היה לדעת עליהם (ובעניין זה אני דוחה את טענות ב"כ הבעלים של הקיה, לפיהן יש מקום להתעלם ממה שהתגלה לראשונה במהלך דיון ההוכחות והוסתר קודם לכן, ראה הסיכומים בע"פ, פרו' עמ' 29 למעלה).

לא ברור כיצד "תיק פח" שאינו סה"כ גדול, גרר עמו אמוציות כל כך קשות, הקלטות של שיחות, טענות הדדיות למרמה, וכיוצ"ב. דומה כי על מנת לתאר את "האווירה" ששררה בין הצדדים, די להפנות לסיפת התמלול, שם מתומלל הבעלים של השברולט כשהוא פונה לבעלים של הקיה במילים: "אני אתן לך עכשיו איזה נגיחה". לסיכום אני מחייבת לפיכך את הבעלים של השברולט וכן את חברת הפניקס, לפצות את הבעלים של הקיה רק בגין הנזקים שנגרמו לרכב הקיה מאחור, בסך של 5,364 ₪.

התביעה שהוגשה על ידי הבעלים של השברולט ועל ידי נהגת השברולט – נדחית.

(2) מקום שעילת התובענה היא נזק שניגרם על ידי מעשה או מחדל - היום שבו ארע אותו נזק; לא נתגלה הנזק ביום שארע - היום שבו נתגלה הנזק, אלא שבמקרה אחרון זה תיתיישן התובענה אם לא הוגשה תוך עשר שנים מיום ארוע הנזק".

זכות ערעור כחוק.

...

סוף דבר התוצאה היא כי התביעה התיישנה.

לפיכך אני דוחה את התביעה על הסף.

התובע ישלם לנתבעת הוצאותיה בסך 3,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

במהלך תקופה זו, בעונת החורף, החמירו הנזקים בדירה ובאופן שהמזרונים עליהם ישנו היו רטובים, טיח התקלף ונפל, העובש השחיר את קירות ותקרת הדירה וגרם לריח טחב – עד שהמגורים בדירה, ומקל וחומר אירוח בה, הפכו ללא אפשריים.

משנמצא כי ביטול הסכם השכירות נעשה על ידי התובעים על דעתם ולא בהסכמה, זכאים התובעים שכנגד לכך שדמי השכירות ימשיכו להיות משולמים עד לתום תקופת השכירות (ובפועל, פעלו כנדרש להקטנת נזקיהם והשכירו את הדירה עוד לפני תום תקופת השכירות המתוכננת).

זכות ערעור כחוק.

...

כלומר, גם "ברגע האחרון" נותרו התובעים, גם לגרסתם, חודש נוסף בדירה (בחורף) – והדבר מתיישב עם המסקנה שלעיל, כי מצב הדירה לא עלה כדי היותו לא ראוי למגורים.

סיכומו של דבר – התביעה העיקרית, נוכח האמור, נדחית.

סיכומו של דבר, אני מחייב את הנתבעים שכנגד לשלם לתובעים שכנגד סך 18,364 ₪ (בגין חוב דמי השכירות, חוב המסים העירוניים, חשבון הגז והנזקים למושכר).