זכות ערעור על פסק דין ועדת ערר מיסוי מקרקעין

העירעור שלפניי מופנה כנגד פסק דין מיום 31.10.2017 בהליך ו"ע 9451-10-16 (להלן: פסק הדין), אשר ניתן על ידי ועדת הערר לפי חוק מסוי מקרקעין (שבח ורכישה), התשכ"ג-1963 (להלן: החוק).

עוד ציין המערער כי ככל שבהמשך ההליך תיקבע הועדה שבנסיבות העניין לא הייתה הצדקה להארכת מועד, ותדחה את הערר מטעם זה - לא יהיה זכאי לערער על פסק הדין וממילא תיוותר החלטת הביניים על כנה.

...

בנסיבות אלה ציין המערער כי אין מנוס מבחינתו לעתור לקבלת הערר, וזאת על מנת שיוכל להגיש ערעור על החלטת הביניים.

ומה לגבי בקשתם החלופית של המשיבים להארכת מועד להגשת ערעור שכנגד? גם לבקשה זו לא ראיתי להיעתר.

אין צורך לומר, כי במסגרת הליך הערעור יוכלו המשיבים להעלות את מלוא טענותיהם לתמיכה במסקנה לפיה ראוי להורות על דחייתו של הערעור.

התוצאה היא כי הבקשה, על שני ראשיה, נדחית.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 7610/19 לפני: כבוד המשנה לנשיאה (בדימ') נ' הנדל כבוד השופטת י' וילנר כבוד השופט א' שטיין המערער: מנהל מס שבח תל אביב 1 נ ג ד המשיבים: 1. סמואל גליס 2. ציזה גליס 3. בגין טראסט 2015 בע"מ ערעור על פסק דינה של ועדת הערר לפי חוק מסוי מקרקעין (שבח ורכישה), התשכ"ג-1963, שליד בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו (השופט מ' אלטוביה, יו"ר, וחברי הועדה צ' פרידמן ומ' לזר) שניתן ביום 4.9.2019 בו"ע 49026-07-17 תאריך הישיבה: א' בשבט התשפ"ב (3.1.2022) בשם המערער: עו"ד חן אבידוב בשם המשיבים: עו"ד טלי ירון-אלדר; עו"ד רני שורץ; עו"ד עמית גוטליב ][]פסק-דין

מאותם טעמים, לא אוכל להסכים עם קביעתו של השופט אלטוביה כפי שזו הובאה בפסק דינה של ועדת הערר, ולפיה: "העברת המקרקעין במקרה זה אינה 'מכירה' כהגדרתה בחוק מסוי מקרקעין באשר הזכויות בנכס נותרו בידי המעבירים תוך הסבת התשואה מן המקרקעין בשלב זה לנכדה". קביעה זו נעדרת הנמקה, והיא אף עומדת בסתירה להצהרותיהם של יוצרי הנאמנות לרשויות המס; לרשימת העובדות המוסכמות שהוגשה על ידי הצדדים; לנטען בכתב התשובה מטעם המשיבים; ולאמור בהסכם הנאמנות ובהסכמים הספציפיים.

...

לאור כל האמור עד כה נותר לנו לענות על השאלה האם מכירת הזכויות שבוצעה פטורה ממיסים לפי חוק מיסוי מקרקעין? לשאלה זו יש להשיב בלאו מוחלט.

לאור זאת, אין מנוס מלקבוע כי הפטור ממסים אשר ניתן לנאמנויות מכוחו של סעיף 69 לחוק מיסוי מקרקעין לא חל ביחס ל"מכירת" הזכויות שביצעו היוצרים לידי הנאמן במקרה דנן.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, הערעור מתקבל במלואו; פסק דינה של ועדת הערר מתבטל בזאת; והשומות שהמערער הוציא למשיבים תעמודנה על כנן.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 6107/20 לפני: כבוד המשנה לנשיאה (בדימוס) נ' הנדל כבוד השופט י' עמית כבוד השופט ד' מינץ המערער: מנהל מסוי מקרקעין תל אביב נ ג ד המשיבים: 1. נירה מעין 2. שלמה אליעזר נחמה ערעור על פסק דינה של ועדת הערר לפי חוק מסוי מקרקעין (שבח ורכישה), התשכ"ג-1963 בשבתה בבית המשפט המחוזי תל אביב-יפו מיום 19.07.2020 בו"ע 28079-10-15 שניתן על ידי כבוד השופט ה' קירש (יו"ר), רו"ח צ' פרידמן ועו"ד ד' מרגלית תאריך הישיבה: ד' בחשון התשפ"ב (10.10.2021) בשם המערער: עו"ד יורם הירשברג בשם המשיבים: עו"ד זיו שרון; עו"ד רם כספי פסק-דין

על פסק דינה של ועדת הערר הוגש ערעור זה מטעם המדינה, המבקשת להשיב על כנה את החלטת מנהל מסוי מקרקעין כי הזוג אינו זכאי ליהנות מפטור ממס שבח.

...

וכפי שנקבע למשל בע"א 4125/90‏ ענבר‎ ‎נ' פקיד השומה, גוש דן, פ"ד מח(2) 383 (1994): "מקובלת עליי טענת המערער שכל עוד פועל הנישום במסגרת מקלט המס שקבע המחוקק, אין לסכל את מטרת החקיקה באמצעות הכרזה על הפעולה כמלאכותית. השאלה הנשאלת אפוא היא: האם לפנינו הפחתת מס בלתי נאותה? אכן, בעמ"ה (ת"א) 38/85, 48 חב-אור בע"מ נ' פקיד שומה למפעלים גדולים, בעמ' 132, נאמר כי: '...לא כל תכנון מס הינו, כפי שסעיף 86 מכנה 'עסקה המיועדת להימנעות ממס או להפחתת מס'. נישום הנהנה מהטבה שהמחוקק מעניק אינו נמנע ממס ואינו מפחית מס. כאשר המחוקק מעניק ביודעין, ובכוונה, הטבה על פי תנאים מוגדרים, הרי זה רצונו כי הנישום יהנה מההטבה, אם הוא יתאים עסקיו לאותם התנאים, ואם העסקה האמיתית אכן מתאימה לאותם התנאים. ולפיכך, פעולה שהנישום עשה למען יזכה בהטבה ממס שהמחוקק רצה להעניק אינה פעולה המיועדת להימנעות ממס. הנישום אינו אלא מקיים את התנאים שהמחוקק התנה כדי להיות כשיר לקבל את ההטבה'. אך במה דברים אמורים? כאשר הנישום עומד בתנאים שקבע המחוקק לצורך קבלת ההטבה" (שם, עמ' 394).

אם תישמע דעתי אפוא נדחה את הערעור ונחייב את המערער בהוצאות המשיבים בסך של 30,000 ש"ח. השופט י' עמית: כחברי השופט מינץ, אף אני סבור כי דין הערעור להידחות.

בחינת העובדות במקרה דנן מובילה אפוא למסקנה ברורה כי בעת מכירת הדירה היתה זו "דירת מגורים". לכך מסכים גם חברי, המציין כי הדירה שמכרו המשיבים היוותה במועד המכירה "דירת מגורים", וכי התנאי לפטור ממס הקבוע בסעיף 49(1) לחוק (כנוסחו במועד הרלוונטי) התקיים במקרה דנן (פסקה 8 לחוות דעתו).

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 2142/21 לפני: כבוד המשנה לנשיאה ע' פוגלמן כבוד השופט ד' מינץ כבוד השופט ח' כבוב המערער: מנהל מסוי מקרקעין תל-אביב נ ג ד המשיבים: 1. מיכאל מלכיאור 2. חנה מלכיאור ערעור על פסק דינה של ועדת הערר לפי חוק מסוי מקרקעין (שבח ורכישה), התשכ"ג-1963 שליד בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופט ה' הירש, רו"ח צ' פרידמן ומר א' הוכמן) מיום 17.1.2021 בו"ע 27213-02-19 תאריך הישיבה: ט"ו באלול התשפ"ב (11.9.22) בשם המערער: עו"ד עמנואל לינדר בשם המשיבים: עו"ד סלי אילון; עו"ד אסף דאי; עו"ד אייל מידני ][]פסק-דין

הזכאות לקבלת הטבה לפי הוראת סעיף 9 לחוק איננה מותנית בהצרה מראש, כאשר אף אם התברר בדיעבד כי נישום עמד בתנאי הסעיף, על פי הוראות החוק על המערער לחייבו בתשלום מס רכישה לפי מדרגות המס שנקבעו לרכישת דירה יחידה.

...

מקובלת עליי אפוא טענת המשיבים כי אין נפקות לשאלה אם הנישום בחר להצהיר מבעוד מועד על כוונתו למכור את הדירה הנוספת.

אוסיף בעניין זה כי נתתי דעתי לעובדה שבקשת המשיבים הוגשה "לתיקון שומה" לפי הוראת סעיף 85 לחוק, אולם לא מצאתי, כפי שגם קבעה ועדת הערר, כי יש בעובדה זו כדי לשנות מן המסקנה אליה הגעתי, שעה שאף לעמדת המערער אין בנמצא "מסלול" אחר מתאים להגשת בקשה מסוג זה. בשולי הדברים אוסיף מספר מילים בקשר לטענת המערער לפגיעה הבאה לידי ביטוי בפסק דינה של הוועדה, בעיקרון סופיות השומה.

זאת רק כאשר ניתן יהיה בפועל להגיע למסקנה אם התקיימו תנאי הסעיף, אם לאו.

תאריך הישיבה: ד' באב התשפ"ב (1.8.2022) בשם המערערת: עו"ד חן אבידוב בשם המשיבים: עו"ד אפרת סולומון; עו"ד טלי יהושע; עו"ד עדי קימל; עו"ד מאיר מזרחי ][]פסק-דין ]השופט י' כשר: לפנינו ערעור על פסק דינה של ועדת הערר לפי חוק מסוי מקרקעין (שבח ורכישה), התשכ"ג-1963, שליד בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופט ה' קירש, יו"ר, וחברי הועדה מ' לזר ו-צ' פרידמן) בו"ע 52894-03-17, שניתן ביום 19.11.2019.

כך, ניתן להבחין כי גם על פי דעת הרוב בועדת הערר בפסק הדין נשוא העירעור דנן, המצב בו שימוש שלא כדין בנכס מקנה זכות להטבה במישור המס הנו מצב בעייתי.

...

כללו של דבר: מקובלת עלי מסקנתו של חברִי, הן במישור העקרוני, שלפיו ככלל, על 'דירת מגורים', כהגדרתה בחוק מיסוי מקרקעין, להיות דירה שייעודה התכנוני הוא למגורים; הן לגבי התוצאה בעניינם הפרטני של המשיבים, שלגביהם אף אני סבור כי לא יהיה זה נכון לחייבם בתשלום מס שבח מקרקעין, חרף השימוש הבלתי-חוקי בנכס, וזאת בפרט לנוכח טענת ההסתמכות העומדת לימינם.

מפאת הקביעה העקרונית מזה, והתוצאה הפרטנית מזה – אף אני סבור שאין הצדקה לחייב בהוצאות משפט.

אף מבלי לטעת מסמרות בכל אחת מהנסיבות שמנה חברי השופט כשר ככאלו שמצדיקות (בהצטברותן) את התוצאה במקרה דנן, אני סבור כי הסתמכות המשיבים, אשר מתוארת בחוות דעתו של חברי השופט נ' סולברג, בצירוף התקופה הממושכת שמשמשת הדירה למגורים (כ-70 שנים) מצדיקות את מסקנתנו במקרה הפרטני.