זכות ערעור לבית המשפט העליון על צו ביניים בעתירה מינהלית

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים עת"מ 12514-03-23 יזרעאלי ואח' נ' הוועדה המחוזית לתיכנון ובנייה - צפון חיפה ואח' תיק חצוני: בפני השופט אברהם אליקים, סגן נשיא עותרים 1.יהודה יזרעאלי 2.שאול ארצי 3.דליה ארצי משיבים 1.הוועדה המחוזית לתיכנון ובנייה - צפון חיפה ע"י עו"ד טוביאנה אורן 2.מועצה מקומית קרית טבעון 3.ועדה מקומית לתיכנון קרית טבעון שתיהן ע"י עו"ד עודד רומנו פסק דין

בית המשפט לעניינים מנהלים דחה לגופו של ענין עתירה שהגישו בנושא, גם ערעור שהגישו לבית המשפט העליון על אותו פסק דין נדחה.

הבקשה לצוו ביניים נקבעה לדיון ומתגובת המשיבות עלה כי לטענתן יש לדחות העתירה על הסף, בשל שהוי בהגשת העתירה, בשל אי מיצוי ההליכים מול הוועדה המחוזית ובשל העובדה כי בנושא זניחת מטרת ההפקעה יש הכרעה המהוה מעשה בית דין (או יוצרת השתק פלוגתא).

ההלכה היא כי מוסד תיכנון לא מוסמך להכריע בשאלות קנייניות (הפן החוקי כהגדרתו על ידי העותרים), ראו למשל עע"ם 4440/21 יהלומית פרץ בע"מ נגד ועדת ערר מחוזית לתיכנון ובניה מחוז דרום (2:9.8.2022) "השאיפה להמנע ממצבים שבהם מוסדות התיכנון יהיו מעורבים בשאלות קנייניות, שבהן אינם מוסמכים לידון ...הכלל שנקבע בעיניין אייזן הוא אם כן שבמצב שבו עולה מהחומר תמונה לכאורית שלפיה אין למבקש ההיתר זכות קניינית, רשאית הועדה לעכב את בירור הבקשה ו"להפנות את המבקש לבית המשפט המוסמך"..

...

העותרים החליטו שלא למצות ההליכים ו'לקצר הדרך' בפניה ישירה לבית משפט לעניינים מנהליים וצודק ב"כ משיבות 3-2 בסעיף 16 לתגובתו, די בכך להביא לדחיית העתירה על הסף, להבנת מהותו של מיצוי הליכים אפנה ל בג"ץ 1493/23 בית אקשטיין נגד מנכ"ל משרד החינוך (22.2.2023): "דין העתירה להידחות על הסף, מחמת אי-מיצוי הליכים. כפי שציינתי פעמים רבות, שלב מיצוי ההליכים אינו עניין טכני-פורמלי, שהשלמתו מסתכמת בסימון 'V' על משלוח פנייה לרשות הרלבנטית, עובר להגשת העתירה. מיצוי ההליכים הוא שלב מהותי וחשוב; יש לגשת אליו בניסיון כן ואמיתי ללבן את הסוגיה מול הגורמים הרלבנטיים, מחוץ לכותלי בית המשפט; לא ניתן להסתפק בפנייה שהיא מס שפתיים גרידא, על מנת 'לצאת ידי חובה'. "לא בדקדוקי-עניות של פרוצדורה עסקינן, אלא במהות: הסדר הטוב; היעילות; החסכון במשאבים; מיקוד המחלוקת וציוני-דרך לפתרונה; הפעלת שיקול דעת מקצועי; הפריית השיח שבין האזרח לבין הרשות; כיבוד הדדי בין הרשות השופטת לבין הרשות המבצעת; כל אלה מחייבים מיצוי הליכים תחילה, וביקורת שיפוטית אחר כך" (בג"ץ 112/12 אדם טבע ודין אגודה ישראלית להגנת הסביבה נ' ממשלת ישראל, פסקה 8 לפסק-דיני (24.5.2012))".

מבחינה תכנונית מובהקת סברה הועדה המחוזית כי אין הצדקה לאשר שינוי יעוד משצ"פ למגורים בנתוני השטח, ולכן היא לא הייתה צריכה כלל-גם אם הייתה מוסמכת לעשות כך- לבחון את תוקף ההפקעה, בין אם העותרים הם בעלי המקרקעין כי ההפקעה נזנחה ובין אם לאו, להערכת המוסד המקצועי הייעוד צריך להישאר שצ"פ וגם מסיבה זו ניתן לראות כי העותרים בחרו בדרך דיונית לא נכונה, עת הגישו העתירה בנוסחה זה. מעשה בית דין-השתק פלוגתא צודקות משיבות 3-2 בטענתם כי דין העתירה להידחות כי שאלת זניחת ההפקעה הוכרעה.

בנסיבות אלו שדין העתירה להידחות על הסף מתייתר הצורך לדון בבקשה לצו ביניים.

סיכום לאור כל האמור לעיל אני דוחה העתירה על הסף.

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים עת"מ 1758-05-22 . עמותת קיאקים זבולון ת"א, ע.ר 580483832 ואח' נ' עריית תל אביב-יפו לפני כבוד השופט עמית קובי ורדי העותרות: 1.. עמותת קיאקים זבולון ת"א, ע.ר 580483832 2.אגודת יורדי-ים - זבולון - ישראל (ע"ר) ע"י ב"כ עוה"ד דוד פורר ושי עובד המשיבה: עריית תל אביב-יפו ע"י ב"כ עוה"ד אורנית צילקר-בר ושירי אשכנזי פסק דין

כדי להעמיד דברים על דיוקם ,בהיתחשב באירועים שקרו אחרי החלטתי בבקשה לצוו הביניים ,אציין כי העירעור שהוגש לבית המשפט העליון על פסק דינו של כבוד השופט גייפמן בתביעה האזרחית בתיק 19645-03-15 (להלן-התביעה האזרחית ופסק הדין בתביעה האזרחית בהתאמה) במסגרת ע"א 4530/21, שהיה קבוע לדיון בעירעור בבית המשפט העליון בחודש ספטמבר 2022 נדחה לדצמבר 2022 (להלן –העירעור בבית המשפט העליון) .

כפי שנקבע בפסק הדין בתביעה האזרחית ,כל זמן שקביעה זו לא נהפכה בעירעור שהוגש לבית המשפט העליון וקבוע לדיון לחודש דצמבר 2022, לעותרות אין זכות מוקנית להקצאה ובודאי לא בנוגע למקרקעין נשוא העתירה ,שהנהלת העיריה קבעה כבר בשנים 2017-2018 ואחר כך שוב בשנת 2021, שאינם מיועדים להקצאה ,שכן הולכים להקים ולהפעיל בהם, בשיתוף משרד החינוך, בית ספר ערוני לחינוך ימי למען ילדי העיר , כעולה גם מהמסמכים שצרפה העיריה בהסכמת העותרות בדיון בבקשה לצוו הביניים ,לגבי הישיבות שהתקיימו וההחלטות שהתקבלו בעיניין זה בהנהלת העיריה.

...

הרקע העובדתי, ההליכים , המחלוקות והטענות: הרקע העובדתי , ההליכים , המחלוקות והטענות נסקרו על ידי בהרחבה ובפירוט במסגרת החלטתי בבקשה לצו הביניים שניתנה ביום 9/6/22 (להלן-ההחלטה בבקשה לצו הביניים) ,כאשר בקשת רשות ערעור על החלטה זו נדחתה ביום 11/7/22בבית המשפט העליון בבר"מ 4644/22 על ידי כבוד השופט סולברג, ואני מפנה לגבי הנ"ל , לאמור בהחלטתי בבקשה לצו הביניים , כך שהאמור בהחלטתי בבקשה לצו הביניים לגבי הרקע העובדתי , ההליכים, המחלוקות והטענות יהווה חלק בלתי נפרד מפסק דיני על דרך ההפניה בלא שאחזור על האמור שם .

כדי להעמיד דברים על דיוקם ,בהתחשב באירועים שקרו אחרי החלטתי בבקשה לצו הביניים ,אציין כי הערעור שהוגש לבית המשפט העליון על פסק דינו של כבוד השופט גייפמן בתביעה האזרחית בתיק 19645-03-15 (להלן-התביעה האזרחית ופסק הדין בתביעה האזרחית בהתאמה) במסגרת ע"א 4530/21, שהיה קבוע לדיון בערעור בבית המשפט העליון בחודש ספטמבר 2022 נדחה לדצמבר 2022 (להלן –הערעור בבית המשפט העליון) .

לטענת העיריה, מדובר במקרקעין שהתקבלה לגביהם החלטה של הנהלת העיריה שהם מיועדים להקמת בית ספר עירוני לחינוך ימי ולא להקצאה, כשהמכתב מהווה רק תשובת ביניים בה הובהר כי המקרקעין דרושים לעיריה לצרכיה ולכן לא תוכל להיעתר לבקשת ההקצאה של העותרות במקרקעין נשוא העתירה שאינם מיועדים להקצאה, להבדיל מהאפשרות לקיים דיון של הגורמים המוסמכים בעיריה בבקשת הקצאה לגבי מקרקעין במקום אחר, אם יימצא נכס מתאים .

דיון והכרעה: לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בכתובים, החלטתי לדחות את העתירה.

אני מקבל את עמדת העיריה שמכתב לוי מיום 24/4/22 שהעיריה לא תוכל להיעתר לבקשת ההקצאה במקרקעין המדוברים מהווה תשובת ביניים והבעת עמדה, בה הבהיר מר לוי את מה שהעותרות כבר ידעו לפחות מאז אוקטובר 2021 ,שהמקרקעין נשוא העתירה לא מיועדים להקצאה לאור החלטת הנהלת העיריה להקים ולהפעיל בכל המקרקעין בית ספר עירוני לחינוך ימי ,כאשר לא מדובר, כפי שטוענות העותרות, בהחלטה של מר לוי בבקשת ההקצאה .

לכן, החלטת העיריה שלא להקצות את המקרקעין בנסיבות המפורטות ולאור החלטת הנהלת העיריה להקים בכל המקרקעין בית ספר עירוני לחינוך ימי ולפעול לפינוי העותרות מהמקרקעין ,שנקבע בפסק הדין בתביעה האזרחית שאין לעותרות זכויות במקרקעין אלו , היא החלטה ראויה וסבירה שלא נפל בה כל פגם ואין מקום לבית המשפט להתערב בה. התוצאה: לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את העתירה ומחייב את העותרות ביחד ולחוד לשלם למשיבה הוצאות משפט בסך של 20,000 ₪.

נוסף לסעד העקרי התבקש צו ביניים לפיו יעוכבו הליכי פינוי המקרקעין עד להכרעה בבג"ץ (סעד זה נדחה בהחלטה מתאריך 22.4.2012).

בג"צ דוחה את העתירה (בג"צ גורדו), אך מותיר אפשרות מימוש בדיעבד של זכות קדימה או פטור במיכרז למי מן עותרים אשר יעמדו בתנאים לכך בתאריך 17.6.2014, לאחר דיונים והליכים שונים בבג"צ, המפורטים בהרחבה בעתירה המנהלית, ולאחר שבית המשפט העליון תהה מספר פעמים מדוע יש להתערב בהחלטת שר הפנים (כעולה מפרוטוקולי הדיונים), נדחתה העתירה, תוך שנקבעו הדברים שלהלן: למעשה, במסגרת פסק הדין בבג"צ גורדו ניתנה לעותרים אפשרות לפנות לעירייה בבקשה כי תיבחן האם ניתן לכרות עימם הסכם חכירה חדש, לפי אחד מן המסלולים: מימוש בדיעבד של זכות קדימה או פטור ממכרז.

לא ניתן שלא לשוב ולהזכיר את החלטות בית המשפט העליון אשר דחו את בקשות הרשות לערער על ההחלטות במסגרת הצוים הזמניים, אשר מלמדות על סכויי התביעה או ליתר דיוק חולשתם.

בעיניין דדון, עמד בית המשפט העליון על היותם של הסכמי פשרה מועדים מעצם טיבם לטענות בדבר פגמים ברצון, ומכאן שעל בית המשפט לבחון היטב את נסיבות כריתת הסכם הפשרה.

...

תחילה וכאמור, המסקנה המתבקשת מההסדר הדיוני הראשון היא כי התובעים הסכימו כי דמי החכירה החודשיים יעמדו על סך של כ – 100,000 ₪ ובחישוב פשוט כ – 1.2 מיליון ₪ לשנה.

שימוש לרעה בהליכי משפט הנתבעת טענה כי דין התביעה להידחות אף בשל שימוש לרעה בהליכי משפט, כשלעצמו, וזאת בשים לב לטענות בדים מובהקות שהעלו התובעים.

סיכום לנוכח כל האמור, התביעות נדחות.

בבית המשפט העליון עע"ם 5301/21 לפני: כבוד השופטת ד' ברק-ארז המבקש: רביד חוכיימה נ ג ד המשיבים: 1. מפכ"ל המישטרה 2. ראש אגף משאבי אנוש 3. ראש חוליית בחינת התאמה בקשה לעיכוב ביצוע החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום 19.7.2021 בעת"ם 36809-07-21 שניתנה על-ידי כבוד השופט א' רובין בשם המבקש: עו"ד דב אייזיק בשם המשיבים: עו"ד מג'ד בוטרוס ][]החלטה

כבר עתה יצוין כי הבקשה הוגשה כבקשה למתן סעד זמני בעירעור, לצד הליך שהוגדר כערעור על החלטתו האמורה של בית המשפט המחוזי.

אולם, למעשה, למבקש לא קנויה זכות ערעור על ההחלטה, שהיא החלטת ביניים בהליך.

המבקש הגיש עתירה מינהלית לבית המשפט המחוזי, ועימה בקשה למתן צו ביניים אשר יורה על עיכוב החלטת הפיטורין עד להכרעה בעתירה.

...

על כן, דין הבקשה להידחות כבר מטעם זה. מכל מקום, ולמעלה מן הצורך, אבהיר כי אף לגוף הדברים יש לדחותה.

כאמור בפתח הדברים, דין הבקשה להידחות כבר מן הפגם הפרוצדורלי שדבק בהגשתה.

סוף דבר: הבקשה שהובאה בפני, ואשר הוכתרה בכותרת "בקשה דחופה למתן צו ביניים וצו ארעי לעיכוב ביצוע החלטה של המשיב 1" – נדחית.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים בעניינים מנהליים עע"מ 7225/21 לפני: כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופט י' אלרון כבוד השופט ע' גרוסקופף המערערות: 1. דינה משה 2. שלהבת משה נ ג ד המשיבה: חברת פרזות ערעור על פסק דין והחלטה של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים בעת"מ 11951-07-21 מהימים 5.9.2021 ו-17.10.2021, בהתאמה שניתנו על ידי כב' השופטת תמר בזק רפפורט; ובקשה למתן סעד זמני

וזו, בתמצית, השתלשלות העניינים הרלוואנטית לעניין: ביום 6.7.2021 הגישו המערערות (אם ובתה) לבית המשפט המחוזי בירושלים "בקשה דחופה לסעד זמני" במסגרתה התבקש עיכוב ביצוע של צו הפינוי לדירה בה מתגוררת המערערת 2, וזאת על מנת שיוכלו להיוועץ בעורך דין ולהגיש עתירה מינהלית בהתאם.

במסגרת אותה החלטה, התבקשו המערערות להגיש התייחסותן לשתי סוגיות מרכזיות: מהי ההחלטה המינהלית בגינה הן עותרות; וזיקתן לדירה, ובפרט מהי זיקתה של המערערת 2, אשר לגביה נטען כי היא מתגוררת בדירה תקופה ממושכת, ועל כן זכאית להשאר בה. בחלוף כחודשיים, ביום 2.9.2021, הגיש בא כוח המערערות בקשה למחיקת העתירה לנוכח הקושי בהגשת עתירה בהעדרה של החלטה מינהלית, וכן בהיתחשב בכך שטרם עלה בידי המערערות להשלים את איסוף המסמכים הנדרשים לביסוס זיקותיהן לדירה.

לצד הבקשה, התבקש בית המשפט קמא להאריך את צו הביניים על מנת לאפשר למערערות זמן התארגנות במהלכו יוכלו להגיש בקשה להכרה במערערת 2 כ"דיירת ממשיכה" בדירה, ולהסדיר כך את מגוריה בה. ביום 5.9.2021 ניתן פסק דינו של בית המשפט קמא המורה על מחיקת העתירה, וכפועל יוצא על פקיעת צו הביניים.

...

לאחר שעיינו בערעור ובנספחיו, הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות בלא צורך בתשובה, וזאת בהתאם לתקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, שחלה בענייננו מכוח תקנה 34 לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000.

אשר על כן, הערעור נדחה, ומאליה נדחית הבקשה לסעד זמני.

לפנים משורת הדין, מצאנו כי יש מקום להורות על עיכוב מועד ביצוע צו הפינוי ב-60 ימים, וזאת כדי לאפשר למערערות זמן התארגנות, וכן מיצוי הליכים, ומבלי שיש בכך משום הבעת עמדה לגופם של דברים.