עכבון לטובת רשות מס מול עכבון פרטי כפי שנרמז לעיל, אין זהות בין העכבון לטובת רשויות המס ובין העכבון מכוח הדין, שהוקנה לנושים פרטיים.
הקושי הראשוני העומד בפני עריכת גזירה שווה זו הוא השמוש במלים השונות-עכבון וזכות קדימה בחוק רשות שדות התעופה לעומת שעבוד ראשון בחוק הספנות (כלי שיט)-דבר המלמדנו דוקא על השוני שבין שני ההסדרים, מה עוד שבחוק הספנות (כלי שיט) נאמר מפורשות, שהשיעבוד שבסעיף 40 גובר על משכנתא על הספינה (סעיף 57 לחוק).
סעיף 5 לחוק חוזה קבלנות קובע:
"לקבלן תהא זכות עיכבון על נכס שמסר לו המזמין לבצוע מלאכתו או למתן שירותו כדי תשלום הסכומים המגיעים לו מן המזמין עקב עסקת הקבלנות (ההדגשה שלי-א' ג')".
לעניין סעיף זה טוענת תע"א, שאת המלים "עסקת הקבלנות" יש לפרש במקרה שלנו ככוללות את כל תקוני המטוסים שנבעו מחוזה אחד, ואילו הבנקים טוענים, ש"עסקת הקבלנות" משמעה העיסקה האחרונה בלבד.
לרוב יכלול החוזה גם את החובה להחזיר את הנכס, ואין הכרח בהסכם מפורש לשם כך: גם הסכם מכללא מספיק, ובמספר מקרים קבעו בתי המשפט האמריקניים קיומם של הסכמים מכללא לשימור זכות העכבון במקרים של בעלי מוסכים (חניונים לשמירת מכוניות) ושל בעלי אורוות בהן נשמרו סוסים, כאשר נהוג היה בין הצדדים, שהבעלים מוציאים יום יום את הסוס או את המכונית לשימושם היום-יומי ובסוף היום מחזירים אותם לחניון או לאורווה.
...
הנשיאה המלומדת דחתה טענה זו בקובעה:
"לא מצאנו כי לרשות יש שליטה ופיקוח על הנעשה בחצרי התע"א להבדיל מהנעשה בתחומי נמל התעופה".
בסכסוך הנושים שלפנינו אין מקום לקבוע מסמרות בשאלה, מהי מידת השליטה והפיקוח הנדרשת כדי לקיים את הדרישה שהמטוסים יימצאו ברשות רשות השדות, ואם השליטה על ההמראה של המטוס (שזו הרי פעולתו העיקרית) מספיקה לצורך כך; ואם אין די בה, מהו ההבדל בין אותם שליטה ופיקוח לבין חזקה במטוסים, שכאמור אינה דרושה.
התוצאה היא, אם כן, שבעת שנמחק המשכון על כל המטוס, עדיין עמד בתוקף משכון לטובת מונרך על המנועים שבמחלוקת, ומשכון זה היה כוחו יפה גם כלפי נושים אחרים של החייב, לפי סעיף 4 הנ"ל שכן היה רשום אצל רשם החברות.
טענת תום הלב נדחתה על-ידי הנשיאה המלומדת, ואנו סומכים את ידינו על קביעתה זו. כפי שאומר פרופ' ויסמן, בחיבורו הנ"ל, בעמ' 154:
"דומה כי נושה לא יוכל לטעון שהוא פעל בתום-לב, וכי המשכון שבידו הוא בעל תוקף מלא, אם על הנכס שמושכן לטובתו רבץ כבר משכון קודם, שהיה רשום בלשכת רישום המשכונות. יש לצפות ממקבל משכון שיבדוק את הרישומים בלשכת רישום המשכונות המתאימה בטרם יקבל את המשכון. מערכת הרישום נועדה להגן עליו, ולהעמידו על כך שהנכס המוצע לו כמשכון כבר שועבד במשכון קודם. משלא ניצל את מנגנון ההתראה שבלשכות רישום המשכונות, אין הוא ראוי לחסותה של תקנת השוק, על חשבון מקבל המשכון הראשון. כדי לבסס מסקנה זו על לשון החוק נוכל, אולי, להסתייע בכך שלא נראה את מקבל המשכון השני כמי שפעל בתום לב, כנדרש בסעיף 5. במקרה שמקבל המשכון השני בדק בלשכת הרישום המתאימה, ולא מצא בה דבר, אין לומר עליו כי פעל שלא בתום לב, ואפשר מכוח תקנת השוק יהא המשכון שבידו בעל תוקף מלא".
אולם הבנק טוען, שלמרות קיום הרישום ברשם החברות, מתקיימות כאן נסיבות מיוחדות, שבעטיין יש לומר שהבנק היה תם-לב, שכן היה לו יסוד סביר ומספיק להניח שהרישום הנ"ל אינו מתייחס למנועים המורכבים במטוס, עליו קיבל משכון לטובת עצמו.
טענת המניעות המהותית מטעמים דומים נדחית גם טענת המניעות.
