זכות עכבון מוסך בכלי רכב ספציפי ללא הסכם מסגרת

בסעיף 2(ו) להצעה נרשם כי על התובע לשלם לנתבעת את הסך 137,000 ₪ על מנת שהנתבעת תשייך לו רכב ספציפי ותתחיל לעבוד על הרכב, ואת היתרה ניתן לשלם ב-3 שיקים שיעברו בדיקת תקינות.

בתגובה לבקשה טענה הנתבעת, שהתובע הכניס את הטרנזיט לתיקון, עליו הוא צריך לשלם, ויש לה זכות עכבון בטרנזיט עד לתשלום סכום התיקון.

בכתב ההגנה טענה הנתבעת שיש לדחות את התביעה מהסיבות כדלקמן: 1) הנתבעת החזיקה את הטרנזיט במסגרת עכבון שניתן לה על פי דין, לאור תיקונים שביצעה בטרנזיט; 2) מעולם לא הבטיחה לתובע כי תיתן לו אחראיות כלשהיא לטרנזיט, ועליו לשלם על כל תיקון שמבצעת בטרנזיט; 3) הנתבעת עמדה על תשלום לפי שיחרור הטרנזיט לאור העובדה שהתברר לה שהתובע מכר לה רכב לאחר שהוכרז כאבדן להלכה.

" מר פריברט נחקר חקירה שכנגד בה העיד כי יש לו קשר עם התובע אך ורק לצרכי עבודה, והוא הנדסאי מכונות בהכשרתו; לתובע יש שני כלי רכב, ולכל כלי רכב יש את הכסאות שלו; עדיין ממשיך לעבוד באותו מקום עבודה; יודע לזהות את הכסאות לא את דגם הרכב; בתחילת שנת 2014 היו לתובע שני כלי רכב, אחד ישן ואחד חדש.

מר חדד נחקר חקירה שכנגד בה העיד כי בעת העיכוב ידע שעיסוקו של התובע הוא חברת היסעים, וידע שהעיכוב יגרום לו לנזקים; לא היה ביום 7.4.14 במוסך, וכל המידע הגיע אליו ממנהלי העבודה שלו; לא צירף חוות דעת על מצב הרכב שהעביר אליו התובע, כי מכר אותו לחברת היסעים אחרת; לא זכור לו אם התובע השאיר מס' כרטיס אשראי כעירבון לתקינות הרכב שהעביר אליו; לא היה במקום בעת תיקון הנזקים; סביר להניח שהיו נזקים שטופלו במסגרת האחריות שלא נרשמו; היו מעט נזקים בזדון והרבה שדרוגים; אומר שהוחלפו כ-16 כסאות, למרות שבכרטיס הטיפולים לא נרשם כמה כסאות הוחלפו; להחליף 16 כסאות לוקח שעתיים בלבד (כבר עתה אומר שהערכת זמן זו אינה מציאותית, ועדותו של אחיו אבי לגבי הזמן להחלפת 16 כיסאות יותר מציאותית, שכן יש צורך לפרק את הברגים שבהם מחוברים הכסאות, לפרק את חגורות הבטיחות, להוציאם מהטרנזיט, להכניס את הכסאות החדשים לטרנזיט, לחברם לטרנזיט ולחבר את חגורות הבטיחות); לא צירף חשבוניות רכישה של הכסאות כי לא התבקש; את מערכת המולטימדיה לוקח להחליף 20 דקות; אינו יודע מה סוג המערכת שהוחלפה, ואמר שצריך לבדוק במיפרט; אינו יודע מה היה תיקון החשמל, והתיקון ארך כ- 4 שעות, זאת יודע על פי התימחור; לא יודע מה הייתה התקלה בחלון, וצריך לשאול את הזגג שלו, גם לגבי כמה זמן לקח לתקן את החלון; למיטב ידיעתו התובע לא תיאם מועד לטפול בטרנזיט; אין לו היסטורית טיפולים בטרנזיט; האחריות לרכב אינה מוגבלת; הצעת המחיר לרכישת הטרנזיט היא חלק מההסכם למכירת הטרנזיט; לא צירף את מכתב האחריות, כי לא התבקש; אין אחריות לנזקים במזיד; לטרנזיט הייתה אחריות של חברת פורד, והדיגום שנעשה אצל הנתבעת לא מבטל את האחריות של חב' פורד; הכיתוב שנטען שעליו חתם מר יזמסקי לא נכתב ידיו, אלא על ידי אחת הפקידות במשרדי הנתבעת; אמיר אמסלם חתום על כרטיס העבודה, ושמו נרשם על ידי אחת הפקידות; מעריך שהוחלפו 16 כסאות על פי המחיר, ויש להם במלאי 20 סוגים של כסאות.

...

המסקנה העולה מכל האמור היא שעיכוב הטרנזיט על ידי הנתבעת היה שלא כדין.

לסיכום שאלת הפיצויים, זכאי התובע לקבל מהנתבעת את הסך 23,950 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום הגשת התביעה בתיק אז' 10140-09-14 ועד ליום התשלום בפועל.

סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, תוצאת פסק הדין היא כדלקמן: בתיק אז' 23051-04-14: 1) הנתבעת לא הייתה זכאית לעכב את הטרנזיט תחת ידיה, והיה עליה להחזיר את הטרנזיט לתובע מיד לאחר תום תיקון ידית החלון, תיקון שהיה כלול במסגרת האחריות.

החייב התחייב שלא לשעבד או למכור או לעשות כל "טרנזקציה" בזכויותיו על פי ההסכם ולא להעביר לאחרים באופן ישיר או עקיף, בשכירות או בהרשאת משנה, כל זכויות שיש לו על פי ההסכם, אלא לאחר קבלת הרשאה מראש ובכתב מהמושב (סעיף 7.2).

הדבר דומה לבעל מוסך שיש לו זכות עכבון על רכב עד ששלמו את החוב.

מינוי כונס נכסים זמני – המסגרת המשפטית סעיף 21 לפקודה מורה כי "משהוגשה הבקשה (בקשת פשיטת רגל – י.פ.א) רשאי בית המשפט אם נוכח שיש צורך לעשות כן להגנת נכסים, למנות את הכונס הרישמי, או כל אדם מתאים אחר, עוד לפני מתן צו הכנוס, להיות כונס נכסים זמני של נכסי החייב או חלק מהם ולהורות לו להחזיק באותם נכסים מיד". על סעיף חוק זה מבוססת הבקשה שלפניי, הגם שאף לא אחד מהצדדים מצא לנכון להתייחס לפסיקת בתי המשפט בנוגע לסעיף זה. סעד למינוי כונס נכסים זמני על פי הפקודה יכול שיינתן במקום בו קיימת זכות לכאורה לקבלת הסעד העקרי, הוא צו הכנוס (ראה שלמה לוין ואשר גרוניס, פשיטת הרגל, 115, מהדורה שלישית, 2010).

כאשר המדובר הוא בסעד של כנוס נכסים זמני, המטרה הספציפית היא לשמר נכסים עד אשר יוחלט בהמשך מה יעלה בגורלם.

שוכר המשנה מצייד את המקום בכלי הייצור שלו ובחומרי הגלם, מייצר במקום מוצרים מסוימים, ואף כורת הסכם עם לקוח שלו למכירת אותם המוצרים.

שנית, גם אם כך הוא המצב, הכיצד יש בזה כדי לענות על סיטואציה של מסירת נכס לנושה למטרה מוגדרת על מנת לקבלו לאחר מכן? ראינו כי ב"כ המושב סמך טענתו בדבר זכות העכבון (נדמה לי כי הטענה הנכונה הייתה צריכה להיות בדבר זכות בעלות) של המושב על סעיף 7.4 להסכם בין המושב לחייב.

...

הבקשה בכללותה נדחית, באשר פרט ליבול הגזר, לא נטען וגם אין ראיה לקיומו של חשש להברחת נכסים אחרים של החייב.

על כן, אני מורה לקוואליטי, ולמען הזהירות גם לפשה, כי מרגע זה, כל סכום אשר יש לשלם לחייב, לא ישולם לידי החייב אלא יועבר ישירות לקופת הכונס הרשמי.

התלבטתי בשאלת הוצאות הבקשה ובסופו של יום, ומאחר ולא מן הנמנע כי הצדדים ימשיכו בהתדיינות באשר לבעלות על הגזר במסגרת הליך עיקרי כלשהו, החלטתי כי בשלב הזה, כל צד יישא בהוצאותיו.

בכתב התביעה נטען, בין היתר, כי מוסך בראל היה אחד מהמוסכים ברשת מוסכי השרות המורשים בישראל ע"י לובינסקי ושרודר לטפול ושרות בכלי רכב מדגמי פיג'ו וסיטרואן (להלן: "רשת המוסכים") כאשר מערכת היחסים בין מוסך בראל ללובינסקי הוסדרה בהסכמי היתקשרות שנכרתו בין הצדדים.

המבקשים מוסיפים וטוענים כי אין צורך בתצהיר הואיל ועובדות הבקשה נסמכות על טענות כתב התביעה ונספח 5 לו. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דינה של הבקשה להדחות מהנימוקים כדלקמן: באשר להתיישנות: המסגרת הנורמאטיבית: מטענות המשיבים בכתב התביעה עולה כי עומדות להם עילות חוזיות ולצידן, עילות נזיקיות.

  המועד הקובע הוא מועד הולדתה של עילת התביעה ממנה צמחה הזכות וכלשון סעיף 6 לחוק ההתיישנות: "תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התובענה". בתחום החוזים, מקובל עקרון כי המועד לגיבושה של עילת התביעה לצורך תחילת מירוץ ההתיישנות בקשר להפרת חוזה הוא בדרך כלל מועד ההפרה הנטענת (ע"א 508/64 עבדללה נ' אפוטרופוס לנכסי נפקדים, פ"ד יט (4) 427 ; ע"א 161/73 ארדה בע"מ נ' סמסונוב, פ"ד כח (2) 228) סעיף 8 לחוק ההתיישנות רואה את נקודת הזמן לתחילת מניין התקופה, כמועד בו התגלו העובדות המהוות את עילת התביעה: "נעלמו מן המשיב העובדות המהוות את עילת התביעה, מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעו למשיב עובדות אלו". באשר להסדר ההתיישנות בנזיקין, הפסיקה קובעת כי הוא מורכב משתי מערכות דינים המשלימות זו את זו. דהיינו, ההסדר הכללי המצוי בחוק ההתיישנות ואשר אליו מצטרף ההסדר הספציפי הקבוע בדיני הנזיקין כפי שהוא מוצא את ביטויו בסעיף 89 לפקודת הנזיקין: "לעניין מועד תחילת ההתיישנות של עילות נזיקיות הבחין המחוקק, בסעיף 89 לפקודת הנזיקין בין עילות שעניינן מעשה או מחדל לבין עילות שעניינן נזק שניגרם על ידי מעשה או מחדל". (ראה: ע"א 148/89 שיכון עובדים בע"מ נ' עיזבון יוסף בליבאום ז"ל, פ"ד מט (5) 485).

...

לפיכך, דין התביעה שהוגשה ביום 20.5.15 להידחות על הסף בשל שהתיישנה בחלוף 7 שנים מיום הודעת הפסקת ההתקשרות.

אין בידי לקבל את טענת המבקשים, עליה נשענת הבקשה מטעמם, לפיה עילת התביעה בענייננו, מבוססת על הודעת הפסקת ההתקשרות.

הואיל וממועד זה ועד למועד הגשת התביעה, לא חלפו למעלה משבע שנים, אין מקום להיעתר לבקשה לדחיית התביעה מחמת התיישנותה.

לסיכום: לאור האמור לעיל, דין הבקשה להידחות.

מהות הבקשה הבקשה במקור היתה בקשתו של כונס הנכסים להורות למשיב, מוסך היצירה, (להלן: "המשיב" או "המוסך") למסור לחזקתו ארבעה כלי רכב שהם בבעלות החברה המעוכבים על ידי המוסך שלא כדין.

המסגרת הכלכלית במקרה הנוכחי היא הסכמה בדבר טיפול בצי רכבים ולא ברכב נפרד וזכות העכבון משרתת את ההתנהלות הכלכלית.

סעיף 5 לחוק חוזה קבלנות תשל"ד – 1974, קובע "לקבלן תהיה זכות עכבון על נכס שמסר לו המזמין לביצוע מלאכתו או למתן שירותו, כדי תשלום סכומים המגיעים לו מאת המזמין עקב עיסקת הקבלנות". בע"א 5789/04 המשביר הישן בע"מ נ' לוגסטיקר בע"מ, נדון הסכם בין המשביר לבין חברה שעיסוקה באיחסון, ניהול מלאי הפצה ומשלוח של סחורות, על פיו יסופקו שירותי לוגיסטיקה למשיב.

באשר לשני השיקים אשר מועדי פירעונם אפריל ומאי 2008, אין אפשרות לייחס תשלום זה לתקופה ספציפית, ואילו דו"ח היתרות המתייחס לתקופה שבין דצמבר 2007 למרץ 2008, כולל דרישת תשלום בסך 18,142 ₪ אליה התייחס המשיב בתגובתו-בגין תקופה של שלושה חודשים.

אולם, מכיון שקבעתי כאמור כי מדובר בעסקאות שונות, הרי שקמה ההלכה על פיה זכות העכבון של המוסך בגין החובות הקודמים, פקעה עם החזרת הרכבים לאחר תיקונם.

...

בשולי הדברים יש לציין, כי אילו הייתי מגיעה למסקנה שמדובר בעיסקה אחת ולא בעסקאות שונות אשר הקימו זכויות עיכבון נפרדות, הרי שלא היתה למעשה משמעות לטענת כונסי הנכסים על פיה פקעה זכות העיכבון עם השבת הרכבים.

בעניין ליבוביץ הבהיר כב' השופט טירקל כי לא בכל מקרה של עיסקה באשראי אשר לפי תנאיה מוציא הנושה את הנכס מחזקתו בטרם הגיע מועד קיום החיוב בגינו, יהיה תוקף למסקנה כי לנושה לא קמה זכות עיכבון.

טעם נוסף למסקנה שלא היה ויתור, נובע מלשון סעיף 5 ממנה עולה כי הסעיף איננו מזהה את הנכס שאותו רשאי הקבלן לעכב, עם הנכס שהמלאכה שנעשתה בו יצרה את החיוב הנערב "אלא יוצרת זיקה בנכס כלשהוא שנעשתה בו מלאכה במסגרת עיסקת הקבלנות לבין חיוב כלשהו שהקימה העיסקה " (עמ' 63 לפסק הדין).

התוצאה היא כי זכות העיכבון חלה על סכום 4,000 ₪ בלבד ודין יתר טענות המשיב באשר לזכות העיכבון להידחות.

השאלה האם עומדת למוסך זכות עיכבון בכלי רכב ספציפי, כאשר נטען חוב בעקבות עבודות שבוצעו לגבי כלי רכב אחרים? מה היקפה של זכות העיכבון במקרה הנוכחי, כאשר לא קיים הסכם מסגרת בין המוסך לבעלי הזכות בכלי הרכב באשר לתיקונם של אלה? רקע עובדתי 1.

כמו השופטת אלשייך בעיניין רונדופלס, גם אני סבור, כי באין חוזה המהוה הסכם מסגרת, לא ניתן לכנות כל מערכת יחסים עסקית מתמשכת כעיסקה אחת לעניין זכות העכבון.

...

כמו השופטת אלשייך בעניין רונדופלס, גם אני סבור, כי באין חוזה המהווה הסכם מסגרת, לא ניתן לכנות כל מערכת יחסים עסקית מתמשכת כעיסקה אחת לעניין זכות העיכבון.

אני מורה כי תמורת מכירתה של המשאית תועבר לקופת הכינוס של המבקשת, בנכוי התשלום המגיע למשיבה, ככל שאכן מגיע, בגין תיקונים אותם ביצעה המשיבה במשאית זו, ובה בלבד, החל מן המועד בו החלה לעכב את המשאית תחת ידיה.

אני מחייב את המשיבה יוזמה הגליל חברה להובלה (1993) בע"מ לשלם לכונסי הנכסים המבקשים את הוצאות הבקשה וכן שכ"ט עו"ד בסך.