זכות עיון של בעלי מניות במסמכים וחשבונות החברה

המבקשת כינסה אסיפת בעלי מניות שלא מן המניין ללא סמכות חוקית והחליטה להדיח מתפקידו את רואה החשבון של החברה עופר רפאל ולמנות תחתיו את רו"ח פלטיאל ארבוז.

דיון המסגרת הנורמאטיבית ברע"א 6830/15 פלוני ואח' נ' פלונית ואח' (פורסם בנבו) היתייחס בית המשפט העליון למהות הזכות של בעל מניות לעיין במסמכי חברה, וכך נקבע (שם, פסקה 28): "אזכיר, כי תחת הסברה לפי הזכות של בעלי מניות בחברה פרטית לעיין במסמכי החברה היא זכות מוחלטת מעצם החזקתם במניות החברה, המודל שהיתקבל בחקיקה הוא מודל מצומצם, והוא נובע מהאישיות המשפטית הנפרדת של החברה:

...

לעניין הטענה לפיה יש בדברים שנאמרו בע"א 494/17, כדי להצביע על כך שדין הבקשה בהליך דנן להתקבל, טוענת המשיבה כי שוב הובאו ציטוטים של המבקשת מהדיון בבית המשפט העליון שהוצאו מהקשרם.

סוף דבר התובענה נדחית.

המבקשת תשלם למשיבה את הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסך 42,000 ₪.

דרישת גדעון למידע ומסמכים מהחברה הוראת סע' 184 לחוק שעניינה זכות למידע של בעל מניות קובעת כי: "לבעלי מניות זכות עיון במסמכי החברה המפורטים להלן:

גדעון מיפרט שיכול היה לפנות לבנקים שבהם החברה מנהלת חשבונות, אולם הדבר עלול היה לפגוע בחברה ולכן נימנע מכך.

...

דין הבקשה לפיצול סעדים להידחות.

לכל הפחות, על המבקשים היה לפרט, אילו סעדים לא נתבעו בתובענה זו, ואיני סבור שיש הצדקה להותיר כפתוחה את השאלה, האם יש אילו סעדים שגדעון יכול היה לתבוע במסגרת עילת התביעה של קיפוח המיעוט, סעדים שלא התבקשו, ולכן הבקשה לפיצול סעדים נדחית.

סיכומם של דברים, אני מורה על דחיית התובענה, (בכפוף לאמור בסע' 47 לעיל, ולזכותו של גדעון לקבל מידע הנוגע לערבויותיו).

לטענת התובע, מטרתה העיקרית של חוו"ד רו"ח בוכניק הנה ניסיון לא ראוי להמנע מתשלום מיסים על הכנסות אישיות של בעלי מניות בחברה, כאלו נוכחיים ואלו שקדמו להם, בדרך של שימוש בכרטיס חובה וזכות של התובע בחברה (כרטיס "חו"ז") כמו היה מסלקת כספים באמצעותה הועברו כספים לחשבונותיהם ולכיסם של בעלי המניות האחרים תוך ייחוס הכספים לחשבון חובה של התובע ובדרך המעמידה אותו היום בפני שוקת שבורה עד כדי הוא נידרש על ידי רשויות המס לשלם מיסים בגין הכנסות לכאורה בגין סכומי עתק שזרמו לכיסם של בעלי המנות ונושאי המשרה האחרים בחברה.

עוד יש לציין, כי זכותו של בעל מניות לעיין במסמכיה של החברה מעוגנת אף בחובות תום הלב וחובת ההגינות החלות על בעלי מניות ובעלי שליטה, כמפורט בסעיפים 192 ו- 193 בחוק החברות וכן בחובת האמינות והזהירות החלות על נושאי משרה בחברה, כמפורט בסעיפים 252 ו- 254 לחוק החברות.

...

יחד עם זאת, לאור עמדת החברה במסגרת הליך זה ולאור הליכים קודמים שהתנהלו בין הצדדים, אני סבורה כי בנסיבות העניין, אין בהיעדר פנייה מוקדמת כדי לשלול את זכותו של התובע לעיין במסמכים שנמצא כי הוא זכאי לעיין בהם.

סוף דבר בהתאם לכל האמור לעיל, תביעתו של התובע להתמנות כדירקטור בחברה נדחית בזאת.

לנוכח האמור, אני מורה כי כל צד יישא בהוצאותיו.

יצוין כי באותו דיון הגיעו הצדדים להסכמות דיוניות שונות ובין היתר, הוסכם כי: "[...] התובע יוכל לקבל לעיונו מרואה החשבון של החברה את כל המסמכים הנוגעים לפעילות החברה בהתאם לסמכותו כבעל מניות" (סעיף 4 להסכמות הצדדים, עמ' 7 לפרוטוקול).

מאידך, עלות שכר העובדים, הזמנת לקוחות וכדומה, אלו מסמכים שהתובע אינו זכאי לעיין בהם כבעל מניות והם אינם רלוואנטיים להליך.

...

עם זאת, לעיתים יש קושי בתיאור המסמך ועל כן הכירו בתי המשפט בכך שבמצבים מתאימים ניתן יהיה להיעתר לבקשה לגילוי סוג של מסמכים ולאו דווקא מסמך מוגדר (ראו רע"א 2534/02 שמשון נ' בנק הפועלים בע"מ, פ"ד נו(5) 193, 197 (2002)).

על כן גם בקשה זו דינה להידחות.

סוף דבר לאור כל האמור אני דוחה את הבקשה, למעט לעניין המצאת המסמכים הנוגעים לכרטסת הנהלת החשבונות של התובע, ככל שטרם נמסרו.

– ובכלל זה פרוטוקולים של מינוי דירקטורים, דוחות כספיים, זימונים לאסיפות כלליות, דין וחשבון על משיכות דיבידנדים (לרבות החלטות וסכומים), דין וחשבון על משיכות כספים על ידי בעלי מניות והחלטות מהותיות של החברה ובכלל זה כרטיסי החו"ז של בעלי המניות בחברה, העתקי חוות דעת שהוצאו מטעם ו/או על ידי המשיבים, וכן עותקי הפרוטוקולים של האסיפות הכלליות וכן של דירקטוריון החברה החל משנת 2011 " (עמ' 2 לכתב התביעה).

נהיר, איפוא, כי המקרה דנא, אף שבהקשר בו עסקינן נסיבותיו חריגות באופן בולט (והכוונה בעיקר, אך לא רק, לשעור אחזקותיו הזניח של התובע והזיקה, או ליתר דיוק העידר הזיקה שלו לחברה בתקופה הרלוואנטית), הוא בבחינת דוגמה מובהקת לסיטואציה אותה ביקש המחוקק למנוע - הכרה בזכות העיון של בעל מניות במסמכי החברה כזכות גורפת, מוחלטת, אוטומאטית וללא כל הבחנה שהיא.

...

גם אם נניח שכלל הלשון מורנו להבחין בין המסמכים הבאים לכאורה בגדרן של הוראות הסעיפים 184 ו - 187 לאלה הבאים לכאורה בגדרה של הוראת סעיף 185 לחוק החברות (וראו למשל פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בפרשת אליוב), הרי שבנסיבות המקרה דנא כלל התכלית וכלל שיקול הדעת השיפוטי מובילים בהכרח למסקנה הפוכה, ולדעתי מטים הכף אל עבר התייחסות זהה לכל המסמכים שהעיון בהם התבקש ע"י התובע.

משבאנו למסקנה, כי המניע לדרישת התובע אינו מימוש הזכות לקחת חלק בהתנהלות החברה, ומשבאנו למסקנה, כי הוא בעליה של חברה המתחרה בעסקי החברה נושא דיוננו ודרישתו נגועה בחוסר תום לב והיותו בעל מניה בה אינו אלא עניין פורמלי בלבד, וכי הנזק שעלול להיגרם לחברה כתוצאה מהעתרות לדרישתו או לכל חלק ממנה עולה עשרות מונים על התועלת שבמימוש זכות התובע (הנובעת לכל היותר מפרשנות דווקנית ולשונית - צרה של הוראת הדין והתקנון), הרי שעל יסוד כלל התכלית ושיקול הדעת המסור בידי בית המשפט, יש לבחור בפרשנות להוראת הסעיף השוללת זכות העיון שלו במסמכי החברה הבאים בגדרו, הן משום שהניסיון לממשה אינו עונה אחר דרישת תום הלב הרובצת עליו והן משום שלצורך העניין אין לראות בו בעל מניה.

נוכח האמור בהרחבה לעיל, דין התביעה להידחות.