זכות עיון בתיק חקירה לנפגע עבירה

טענות הצדדים העותרת טענה, בין היתר, כי קיימת תשתית ראייתית המבססת את ההונאה הנטענת, שאינה מתיישבת כלל עם ההחלטה לסגור את תיק החקירה; כי יש לראותה כ"מתלוננת ציבורית" וכ"עוררת ציבורית", ומשכך יש להכיר בזכותה לעיין בתיק החקירה ולהגיש ערר על ההחלטה לסגור את תיק החקירה; וכי השיקולים המפורטים בהנחית פרקליט המדינה 14.8 "בקשה מצד גורמים שונים לעיין במידע המצוי בתיק חקירה" (2.1.1994) (להלן: הנחיית פרקליט המדינה 14.8) מורים כי יש ליתן לה לעיין בחומרי החקירה.

הינה כי כן, הנחיית פרקליט המדינה אינה מונעת גם מ"עותר צבורי" לעיין בחומרי חקירה, הגם שמטבע הדברים, עוצמת הזיקה של עותר צבורי לחומרי החקירה נמוכה יותר מזו של חשוד, מתלונן, נפגע עבירה או בעל תפקיד על פי דין (כמו מפרק או מנהל עיזבון) וגופים אחרים (כגון חברת ביטוח הנתבעת על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975).

...

דיון והכרעה לאחר שעיינו בעתירה על נספחיה, בתגובה המקדמית מטעם המשיבים, ובתשובת העותרת לתגובת המשיבים, הגענו לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף ולגופה כפי שיפורט להלן: שיהוי: העותרת השתהתה בהגשת העתירה.

נחה דעתנו כי המקרה שלפנינו אינו בא בגדרם של אותם מקרים חריגים.

מכאן, שבענייננו ישנו אינטרס ציבורי מובהק באי חשיפת כלל חומרי החקירה, כך שאין מקום להתערב בהחלטה זו. לבסוף, באשר לטענת העותרת כי עומדת לה זכות ערר על החלטת יאח"ה לסגור את תיק החקירה מעצם היותה "מתלוננת ציבורית" – כמתואר לעיל, בפועל העותרת מיצתה את זכותה לערור על ההחלטה לסגור את תיק החקירה, בהתאם לסעיף 64 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, כך שלא ראינו להידרש לטענה זו. אשר על כן, העתירה נדחית.

כפי שהסברתי בעיניין ג'ולאני (עע"מ 1786/12 ג'ולאני נ' מדינת ישראל (20.11.2013) (לעיל ולהלן: עניין ג'ולאני), כאשר מבוקש עיון במסמכים אשר יתכן שהם בגדר חומרי חקירה, ישנו מפגש בין שלושה מסלולים שונים בהם ניתן לכאורה לצעוד על מנת לעיין בחומר: המסלול המינהלי באמצעות חוק חופש המידע; המסלול הפלילי על פי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי, [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: החסד"פ); והמסלול של זכות העיון הפרטית לפי הנחית פרקליט המדינה מס' 14.8 "בקשה מצד גורמים שונים לעיין במידע המצוי בתיק חקירה" (להלן: הנחיות פרקליט המדינה או ההנחיה).

כפי שנקבע בפסיקה, הנחיות פרקליט המדינה הן המהוות את המסגרת הנורמאטיבית לזכותם של נפגעי עבירה לעיין בחומר חקירה טרם הגשת כתב אישום או למרות שלא הוגש כתב אישום (ראו למשל: עניין טקה, פסקה 5), וכך בעניינינו.

...

סוף דבר: מהנימוקים שפורטו לא הייתי מתערב בפסיקת בית המשפט המחוזי.

הערעורים נדחים.

השופטת ע' ברון: אני מסכימה עם התוצאה שאליה הגיע חברי המשנה לנשיאה (בדימוס) נ' הנדל, שלפיה הערעורים שניהם דינם להידחות.

הנחיית פרקליט המדינה 14.8 בנושא "בקשה מצד גורמים שונים לעיין במידע המצוי בתיק חקירה" (2014) (להלן: הנחיית פרקליט המדינה), היא המשמשת כמסגרת הנורמאטיבית לבחינת זכותם של נפגעי עבירה וגורמים נוספים לעיין בחומר חקירה טרם הגשת כתב אישום, או במקרה של סגירת התיק.

...

הדין המשווה שאליו הפנתה המדינה בכתב התשובה מטעמה מחזק אף הוא מסקנה זו. כך, החוק הפדרלי בארצות הברית אינו מקנה כלל זכות ערר לנפגע העבירה ביחס להחלטה על אי-הגשת כתב אישום, ובאנגליה, שבה קיים מנגנון ערר, מנגנון זה מחריג מתחולתו באופן מפורש מקרים שבהם הוחלט על הגשת כתב אישום נגד חשוד אחד מבין החשודים בפרשה (ראו: Section 19(4), Victims' Right to Review Scheme, The Crown Prosecution Service, https://www.cps.gov.uk/legal-guidance/victims-right-review-scheme (27.5.2021)).

מכל הטעמים המפורטים לעיל, הגעתי למסקנה כי יש לפרש את סעיף 64(א) לחוק סדר הדין הפלילי בהתאם לפרשנות המוצעת על ידי המדינה.

עם זאת, יודגש כי אין במסקנה זו כדי לשלול קיומה של ביקורת כלשהי על החלטת רשויות התביעה שלא להעמיד לדין חשוד פלוני, אף אם הוחלט להעמיד חשוד אחר לדין באותה פרשה.

ממילא אין לנפגע עבירה, ככזה, זכות לעיון בחומרי החקירה בתיק.

...

המסקנה היא שמדובר בהליכים מתחרים.

שלישית, שיקול היעילות בבסיס ההחלטה בעניין פלוני מבקש לאחד את הטיפול בבקשות דומות לפני הגורם "בעל הכלים, הידע, הפרספקטיבה והמגע עם התיק המסוים" וכך קבע השופט הנדל בפלוני: "בעניין ג'ולאני הבעתי את העמדה כי יש להסדיר את הסוגיה וכי המסלול הראוי להשגה על החלטת רשויות התביעה בבקשת עיון הינה בבית משפט פלילי. זאת, בין היתר, משום שלאחר הגשת כתב אישום ובהתקיים הליך משפטי בפני בית המשפט הפלילי, הרי האחרון הינו בעל הכלים, הידע, הפרספקטיבה והמגע עם התיק המסוים הנדרשים על מנת להכריע מה הם חומרי החקירה והאם חשיפה של אותם חומרים תפגע בהליך הפלילי בבית המשפט, ובגורמים הנוגעים לו. להבנתי ומניסיוני בהתקיים הליך פלילי, דיון בבקשה בפני המותב או שופט פלילי אחר בבית משפט יתרום רבות ליעילות הדיון ולמניעת סרבול". אמנם כאמור, באותו עניין פלוני, בית המשפט העליון קבע כי השופט בתיק הפלילי (להבדיל מבג"ץ) הוא הגורם המתאים, אך השיקולים עצמם שצוינו בהחלטה, על רקע המקרה המסוים בפניי, מובילים למסקנה, כעמדת המדינה והמשיב 2, שנכון שבית המשפט זה ידון בבקשה, ככל שתהיה רלוונטית, אך זאת לאחר מיצוי הליך הגילוי האזרחי.

לאור כל האמור לעיל, ועל אף שעמדתי הראשונית הייתה לדון ולהכריע בה, מצאתי לנכון לדחות את הבקשה.

על כן מוגשת בקשה זו. הנתבע טוען, כי הוא נפגע העבירה והמתלונן בתיק החקירה, ולדידו באם לצד שלישי מוענקת זכות שאין לה עגון בדין לעיין בחומרי חקירה, מכוח קל וחומר בכל הקשור לנפגע עבירה עצמו, זכותו עולה על צד שלישי.

...

לאחר עיון בטענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

סבורני כי יש לייחס משקל רב לכך שהחקירה טרם הסתיימה.

במסגרת הנחיות פרקליט המדינה, הנחיה מספר 14.8 נאמר בין השאר כך: "בקשה לעיון במידע מתיק החקירה טרם סיומה תיעשה באופן חריג ובמקרים ההולמים בלבד. כאשר התיק מצוי במשטרה תתקבל החלטה כזו בידי דרג משטרתי בכיר בלבד - בהתאם להוראת סעיף ז לפקודת הקבע 17.01.14 "הרשאות לעיון בחומר חקירה משטרתי"; וכאשר התיק מלווה או מטופל בפרקליטות - בידי פרקליט המחוז או מנהל המחלקה בפרקליטות המדינה או מי שהם הסמיכו לשם כך" בעניין רע"פ 11364-03 פלוני נ' משטרת ישראל , פ"ד נח(5) 583 הושם דגש על כך שהשיקול המרכזי שעשוי להצדיק שלילה של זכות עיון הוא החשש כי העיון עלול להפריע להשלמת החקירה; "מבחינה עקרונית, בקשה של צד מעוניין – לרבות חשוד – לעיין בחומר חקירה שבתיק משטרה צריכה להיבחן לפי נסיבות העניין. זו, כך נראה, גם גישתה הבסיסית של המשיבה. השיקול המרכזי שעשוי להצדיק שלילה של זכות עיון הוא החשש כי העיון עלול להפריע להשלמת החקירה." לסיכום אני סבור שרצונו של הנתבע לעיין בחומר החקירה עוד בטרם סיום החקירה וזאת כדי לנסח כתב תביעה או בקשה לסילוק על הסף עקב שמועה של הדלפה מהחקירה אינה בגדר חריג שבגינו מוצדק לחשוף את חומר החקירה בטרם היא הסתיימה.