זכות עיון בתיק בית משפט של מי שצד להליך

נקודת המוצא היא, שלכל אדם נתונה הזכות לעיין בתיקי בית המשפט, אף אם אינו צד להליך (ראו בג"ץ 10003/08 מ. לסר בע"מ נ' מדינת ישראל - משרד החקלאות ופיתוח הכפר (5.4.2012)).

...

מן הכלל אל הפרט; בבחינת השלב הראשון הנזכר, לא שוכנעתי כי המידע המבוקש בעתירה דנא אסור על פי דין, משמע חוסה תחת חוק הגנת הפרטיות.

משלא שוכנעתי כי נתקיימה פגיעה בזכות או אינטרס של חברה קדישא, התייתר השלב השלישי בדבר בחינת מידתיות הפגיעה.

סוף דבר אני מתיר את העיון כמבוקש באמצעות יצירת גישה למבקשת העיון לתיק האלקטרוני למשך 21 ימים.

מקורה של הזכות לעיין בתיק בית המשפט עבור מי שאינו צד להליך הוא בתקנה 4(א) לתקנות העיון, הקובעת כי "כל אדם רשאי לבקש מבית המשפט לעיין בתיק בית משפט... ובילבד שהעיון בו אינו אסור על פי דין". זכות זו היא נגזרת של העקרון החוקתי בדבר פומביות הדיון (ראו: עניין פלוני, בפיסקה 19 וההפניות שם; רע"א 6635/22 חברת הכשרת הישוב בישראל בע"מ נ' לוי, פסקה 24 (4.1.2023) (להלן: עניין הכשרת היישוב)).

האיזון הנידרש מפורט בתקנה 4(ד) לתקנות העיון, הקובעת כי על בית המשפט לתת דעתו לעניינו של המבקש לעיין במידע המצוי בתיק; לעניינם של בעלי הדין ושל מי שעלול להפגע כתוצאה מהעיון; וכן לסבירות הקצאת המשאבים הנדרשת לשם הענות לבקשה.

אחד מהשיקולים העשויים לגבור על הזכות לעיין בתיק בית משפט, או למצער להצדיק את הגבלתה, הוא קיומו של מידע מסחרי סודי על אודות עסקו של בעל דין.

...

על כן, הואיל ולפי החלטת בית משפט קמא אבן וסיד רשאית לעיין רק במסמכים שהוגשו לתיק עד למועד מתן ההחלטה, הרי שגם דינה של טענה זו להידחות.

בנסיבות אלה, אני סבורה כי האיזון שערך בית משפט קמא – הוא איזון ראוי.

סוף דבר: לאור האמור לעיל, בקשת רשות הערעור נדחית.

זכות העיון - המסגרת הנורמאטיבית בית המשפט העליון עמד על המסגרת הנורמאטיבית לבחינת בקשת צד ג', שאינו צד בתיק, למתן זכות עיון בתיק בית המשפט בהרחבה במסגרת עע"מ 3195/18 אורן יצחקיאן נגד המועצה המקומית שהם – רשות הרשוי לעסקים (ניתנה ביום 10/6/19), ולהלן עיקרה: "המסגרת הנורמאטיבית לבחינת בקשה לעיון בתיק בית משפט של מי שאינו בעל דין מעוגנת בתקנה 4 לתקנות בתי המשפט ובתי הדין לעבודה (עיון בתיקים), התשס"ג-2003 (להלן: תקנות העיון). ככלל ובהעדר איסור שבדין נקודת המוצא היא כי יש להעתר לבקשה לעיון בתיק בית המשפט וזאת בשים לב למעמדו הרם של עקרון פומביות הדיון. בעלי הדין להליך רשאים כמובן להביע היתנגדותם לעיון המבוקש אולם בשים לב לנקודת המוצא שלפיה יש ככלל לאפשר עיון בתיקים שהתנהלו באופן פומבי בבית המשפט, הרי שעל המתנגד לעיון מוטל הנטל לשכנע בקיומו של טעם ממשי וכבד משקל המצדיק את שלילת העיון ואף לספק הסבר קונקריטי ומפורט באשר לפגיעה העלולה להגרם כתוצאה מחשיפתם של מסמכים ספציפיים (ראו למשל, ע"א 8849/01 פקיד שומה למפעלים גדולים נ' פז-גז חברה לשווק בע"מ, פ"ד נט(5) 385 (2005); בג"ץ 64/17 מרכז השילטון המקומי בישראל נ' ממשלת ישראל, [פורסם בנבו] פיסקה 4 (20.6.2017)). בבוחנו בקשת עיון אשר אחד מבעלי הדין מיתנגד לה, נידרש איפוא בית המשפט לאזן בין זכות העיון לבין זכויות ואינטרסים נוגדים, ובכלל זה זכויות ואינטרסים של בעלי הדין, של צדדים שלישיים ושל הציבור בכללותו, כמו גם סבירות הקצאת המשאבים הנדרשת לשם הענות לבקשה (ראו תקנה 4(ד) ותקנה 4(ו) לתקנות העיון; בג"ץ 5699/07 יועז נ' היועץ המשפטי לממשלה, [פורסם בנבו] פיסקה 3 (23.4.2009))". דיון והכרעה אקדים תוצאה לדיון ואציין כי לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה ולאחר שעמדתי על הוראות החוק והפסיקה הרלבאנטיים, מצאתי להעתר לבקשה בכפוף למיגבלות שיפורטו בהמשך ההחלטה.

...

זכות העיון - המסגרת הנורמטיבית בית המשפט העליון עמד על המסגרת הנורמטיבית לבחינת בקשת צד ג', שאינו צד בתיק, למתן זכות עיון בתיק בית המשפט בהרחבה במסגרת עע"מ 3195/18 אורן יצחקיאן נגד המועצה המקומית שהם – רשות הרישוי לעסקים (ניתנה ביום 10/6/19), ולהלן עיקרה: "המסגרת הנורמטיבית לבחינת בקשה לעיון בתיק בית משפט של מי שאינו בעל דין מעוגנת בתקנה 4 לתקנות בתי המשפט ובתי הדין לעבודה (עיון בתיקים), התשס"ג-2003 (להלן: תקנות העיון). ככלל ובהיעדר איסור שבדין נקודת המוצא היא כי יש להיעתר לבקשה לעיון בתיק בית המשפט וזאת בשים לב למעמדו הרם של עיקרון פומביות הדיון. בעלי הדין להליך רשאים כמובן להביע התנגדותם לעיון המבוקש אולם בשים לב לנקודת המוצא שלפיה יש ככלל לאפשר עיון בתיקים שהתנהלו באופן פומבי בבית המשפט, הרי שעל המתנגד לעיון מוטל הנטל לשכנע בקיומו של טעם ממשי וכבד משקל המצדיק את שלילת העיון ואף לספק הסבר קונקרטי ומפורט באשר לפגיעה העלולה להיגרם כתוצאה מחשיפתם של מסמכים ספציפיים (ראו למשל, ע"א 8849/01 פקיד שומה למפעלים גדולים נ' פז-גז חברה לשווק בע"מ, פ"ד נט(5) 385 (2005); בג"ץ 64/17 מרכז השלטון המקומי בישראל נ' ממשלת ישראל, [פורסם בנבו] פיסקה 4 (20.6.2017)). בבוחנו בקשת עיון אשר אחד מבעלי הדין מתנגד לה, נדרש אפוא בית המשפט לאזן בין זכות העיון לבין זכויות ואינטרסים נוגדים, ובכלל זה זכויות ואינטרסים של בעלי הדין, של צדדים שלישיים ושל הציבור בכללותו, כמו גם סבירות הקצאת המשאבים הנדרשת לשם היענות לבקשה (ראו תקנה 4(ד) ותקנה 4(ו) לתקנות העיון; בג"ץ 5699/07 יועז נ' היועץ המשפטי לממשלה, [פורסם בנבו] פיסקה 3 (23.4.2009))". דיון והכרעה אקדים תוצאה לדיון ואציין כי לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה ולאחר שעמדתי על הוראות החוק והפסיקה הרלבנטיים, מצאתי להיעתר לבקשה בכפוף למגבלות שיפורטו בהמשך ההחלטה.

גם טענתה השנייה של המשיבה ולפיה יש הצדקה למנוע מהמבקשת את זכות העיון לאור הבדלים מהותיים בין הסוגיות בהן עוסק התיק שבכותרת או הסעדים המבוקשים במסגרתו לבין התביעות הייצוגיות בהן מטפלת המבקשת דינה להידחות.

סיכום: סיכומו של דבר – בקשת העיון מתקבלת.

התובעת מגדירה את הבקשה כבקשת סרק, שעולה כדי "מסע דיג" פסול, תוך שהיא מזכירה כי ההליך והמסמכים שהוגשו במסגרתו, בהם מבוקש לעיין, הינו הליך שבו מסרה התובעת נתונים עיסקיים פרטיים, רגישים, סודיים, על אודות עסקיה, ואין לאפשר את העיון בו. המבקשות השיבו לתגובת התובעת, והפנו לכך שנקודת המוצא לדיון הוא כי העיון בתיק בית המשפט מותר, אלא אם נאסר על פי דין, ועל המתנגד לעיון הנטל לשכנע שאין מקום להתיר את העיון.

כאן, נידרש בית המשפט לאזן בין האינטרסים להתרת העיון לבין האינטרסים למניעתו – כאשר נקודת המוצא היא התרת העיון מכוח עקרון פומביות הדיון; בשלב השלישי, בהנתן שיתאפשר העיון, יש לבחון האם ניתן להגשים את מטרת העיון, תוך פגיעה מידתית ככל האפשר בזכויות והאינטרסים של בעלי הדין המתנגדים לעיון (ר' ע"א 8849/01 פקיד שומה למפעלים גדולים נ' פז-גז חברה לשיווק בע"מ, פ"ד נ"ט(5) 385, 395-393 (2005)).

במסגרת איזון כזה, יש לשקול את הפגיעה האפשרית בסודיות עסקית ומסחרית של אחד הצדדים להליך המשפטי, למול הצורך של מבקש העיון במידע, וזאת תחת ההנחה שלעתים תסוג פומביות הדיון מפני הצורך להגן על מידע מסחרי (עניין דומיקאר, פסקה 10; רע"א 7906/21 יצחק מצליח נ' אריה מיטרני, פסקה 10 (13.01.2022) (להלן: עניין מצליח).

...

התובעת מגדירה את הבקשה כבקשת סרק, שעולה כדי "מסע דיג" פסול, תוך שהיא מזכירה כי ההליך והמסמכים שהוגשו במסגרתו, בהם מבוקש לעיין, הנו הליך שבו מסרה התובעת נתונים עסקיים פרטיים, רגישים, סודיים, על אודות עסקיה, ואין לאפשר את העיון בו. המבקשות השיבו לתגובת התובעת, והפנו לכך שנקודת המוצא לדיון הוא כי העיון בתיק בית המשפט מותר, אלא אם נאסר על פי דין, ועל המתנגד לעיון הנטל לשכנע שאין מקום להתיר את העיון.

את טענת התובעת לסודיות המידע, מגדירות המבקשות כטענה שהועלתה בלשון רפה, מבלי להציג ולפרט אלו פרטים עלולים לפגוע בתובעת ואלו לא. לאחר עיון בעמדות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

סיכום על יסוד האמור, אני דוחה את הבקשה.

במסגרת ההליך האחר, התבקש הבנק ע"י בית המשפט, למסור פרטים אודות תיקים נוספים המתנהלים בבתי המשפט "באותו העניין". הבנק השיב ומסר, בין היתר, את פרטיו של תיק זה. נוכח האמור, ובשים לב לכך, כי התיק בעיניינם של המבקשים מעורר על פי הנטען סוגיות זהות, הוגשה הבקשה דנן ובגדרה התבקש בית המשפט להתיר למבקשים לעיין בתיק שלפניי, בו מתבררת תביעת התובע כנגד הבנק.

ראו בג"צ 5917/97 האגודה לזכויות האזרח בישראל נ' שר המשפטים (8.10.2009): "(...) מתחייבת המסקנה כי זכות העיון הנה נגזרת של העקרון החוקתי בדבר פומביות הדיון, והיא אחת הערובות למימוש עיקרון זה. לשם הגשמתם של הראציונלים העומדים בבסיס עיקרון פומביות הדיון, עלינו להכיר בזכות העיון כנגזרת שלו. לפיכך, עלינו להכיר בכך שהכלל הרחב הנו שיש לאפשר לכל פרט לעיין בתיקי בית המשפט." בהתאם לתקנה 4(א) לתקנות העיון, הרי שהכלל הוא להתיר עיון, ככל ולא חל איסור על כך. ראו ע"א 227/12 שקוף-עיתונות למען שמירת הדמוקרטיה נ' הכנסת (17.10.2018) לאמור: "ככלל - ובהעדר איסור שבדין - נקודת המוצא היא כי יש להעתר לבקשת העיון וזאת על רקע ההכרה במעמדו של עקרון פומביות הדיון. ככל שאחד מבעלי הדין מיתנגד לעיון, עליו מוטל הנטל לשכנע בקיומו של טעם ממשי המצדיק את שלילתו (למשל, ע"א 8849/01 סבוב נ' פקיד שומה למפעלים גדולים, פ"ד נט(5) 385 (2005); בג"ץ 5917/97 האגודה לזכויות האזרח בישראל נ' שר המשפטים, פיסקאות 25-24 (8.10.2009))." כחלק מעיקרון פומביות הדיון נקבע, כי רואים בכתבי טענות שהוגשו, ובכלל זה כתב תביעה וכתב הגנה כאילו הוגשו בישיבה פומבית.

הבנק יישא בהוצאות המבקשים בסך של 1,500 ₪ + מע"מ, אשר ישולמו בתוך 30 יום ממועד קבלת החלטה זו. מזכירות- נא לדוור גם לב"כ מבקשי העיון, שאינם צד להליך זה. ניתנה היום, בי"ג שבט תשפ"ד, ב23 ינואר 2024, בהיעדר הצדדים.

...

ככל שבית המשפט יתיר עיון, הרי שאין לאפשר עיון גורף, ויש לאפשר לבנק להשחיר כל מידע שפוגע בסודיות הבנקאית ושעלול לפגוע בפרטיותו של הלקוח (התובע).

דיון והכרעה: לאחר שבחנתי את טענות הצדדים סברתי, כי דין הבקשה להתקבל באופן אשר יפורט להלן.

ראו בג"צ 5917/97 האגודה לזכויות האזרח בישראל נ' שר המשפטים (8.10.2009): "(...) מתחייבת המסקנה כי זכות העיון הינה נגזרת של העיקרון החוקתי בדבר פומביות הדיון, והיא אחת הערובות למימוש עקרון זה. לשם הגשמתם של הרציונלים העומדים בבסיס עקרון פומביות הדיון, עלינו להכיר בזכות העיון כנגזרת שלו. לפיכך, עלינו להכיר בכך שהכלל הרחב הינו שיש לאפשר לכל פרט לעיין בתיקי בית המשפט." בהתאם לתקנה 4(א) לתקנות העיון, הרי שהכלל הוא להתיר עיון, ככל ולא חל איסור על כך. ראו ע"א 227/12 שקוף-עיתונות למען שמירת הדמוקרטיה נ' הכנסת (17.10.2018) לאמור: "ככלל - ובהיעדר איסור שבדין - נקודת המוצא היא כי יש להיעתר לבקשת העיון וזאת על רקע ההכרה במעמדו של עיקרון פומביות הדיון. ככל שאחד מבעלי הדין מתנגד לעיון, עליו מוטל הנטל לשכנע בקיומו של טעם ממשי המצדיק את שלילתו (למשל, ע"א 8849/01 סבוב נ' פקיד שומה למפעלים גדולים, פ"ד נט(5) 385 (2005); בג"ץ 5917/97 האגודה לזכויות האזרח בישראל נ' שר המשפטים, פיסקאות 25-24 (8.10.2009))." כחלק מעקרון פומביות הדיון נקבע, כי רואים בכתבי טענות שהוגשו, ובכלל זה כתב תביעה וכתב הגנה כאילו הוגשו בישיבה פומבית.