זכות עיון ברישום פלילי של מאשים

בית משפט השלום בחדרה ת"פ 13372-02-18 מדינת ישראל נ' קבדה(עציר) תיק חצוני: 49938/2018 בפני כבוד השופט אהוד קפלן מאשימה מדינת ישראל נאשם בני קבדה (עציר) החלטה

דיון: בפרשת בניזרי (בש"פ 5881/06 בניזרי נ' מדינת ישראל) נדונה השאלה האם זכאי נאשם לעיין בגיליונות הרישום הפלילי של כל עד המעיד מטעם התביעה בעיניינו ללא מיגבלה כלשהיא.

...

..גם לאחר שבית המשפט בחן שיקולים אלה והגיע למסקנה כי הנאשם צלח את כל המשוכות דלעיל, שומא על בית המשפט לבחון אם ניתן להסתפק בפרפראזה בלבד לגבי התיקים שגילויים מתבקש, או שיש להורות על עיון בתיק החקירה עצמו" בבש"פ 4508/15 אורן סבג נ. מ"י, קבע כב' השופט מזוז כדלקמן: "האפשרות התאורטית למצוא במרשם הפלילי סיוע להגנת הנאשם ללא כל אינדיקציה קונקרטית, אין די בה כדי להצדיק לראות במרשם הפלילי של העד משום "חומר חקירה". תקווה ספקולטיבית של ההגנה שמא יימצא בפסקי הדין הנזכרים במרשם הפלילי מידע העשוי לסייע בהגנת הנאשם, אינה מצדיקה פגיעה בזכויות עדים, והיא בגדר מה שכונה על ידי בית המשפט בענין אל הוזייל "מסע דייג" (Fishing expedition), שאינו מצדיק הכרה במרשם הפלילי של העד כ"חומר חקירה" (שם, בעמ' 132).

בצדק נטען לענין זה מטעם המשיבה, כי קביעות מהימנות שנקבעו בעבר בעניינו של עד יספקו תועלת זניחה בלבד להגנת נאשם, היות שכל שופט או מותב מכריע לגבי מהימנות עדים על-פי התרשמותו שלו" כמתבקש בדיון לפי סעיף 74(ד) לחסד"פ, עיינתי בגיליון הרישום הפלילי של המתלוננת – וברשימת תלונותיה למשטרה ולא מצאתי שום רלבנטיות לעניין הנדון אשר על כן – הבקשה למסירת ההודעות של המתלוננת במשטרה (באירועים קודמים בהם התלוננה או את רשימת התלונות - – נדחית.

גם הבקשה בעניין זה – נדחית.

סוף דבר – הבקשה על כל חלקיה – נדחית.

· גיליון רישום פלילי בנוגע לנאשם 2 (ת/14א') – לחובת הנאשם, הרשעות בעבירות של נהיגה פוחזת של רכב; היזק לרכוש במזיד; תקיפה הגורמת חבלה של ממש; הפרעה לשוטר במילוי תפקידו; תקיפת שוטר כדי להכשילו בתפקיד; קשירת קשר לעשות פשע; החזקת סם לצריכה עצמית; סחר בסמים; סיוע לסחר בסמים; תקיפה וחבלה ממשית ע"י שניים או יותר; תקיפה סתם; איומים; ניסיון להחזקת אגרופן או סכין; תיגרה.

עיון במירשם הפלילי ת/14א' מלמד, כי מאז ארועי כתב האישום, הסתבך הנאשם פעמים נוספות עם החוק, ואף כעת, מרצה הנאשם עונש מאסר, בן 38 חודשים, בגין מספר עבירות, בהן אלימות, רכוש, ועבירות כלפי שוטרים.

לזכותו, ייקח בית המשפט בחשבון, את הודאתו באשמה שיש בה משום נטילת אחריות, גם אם לא באופן מלא.

...

סיכום בנוגע לכלל הנאשמים בתיק זה, מוצא בית המשפט כי נסיבותיהם האישיות נדחות אחור מפני האינטרס הציבורי וזאת לאור החומרה הנלווית לעבירות, בנסיבות בהן נעברו.

לאחר שבית המשפט שמע טיעני הצדדים על פה; עיין בטיעוני התביעה בכתב; עיין בראיות לעונש; עיין בתסקירי שירות המבחן; עיין בפסיקה מטעם הצדדים; שמע דברם האחרון של הנאשמים – דן את הנאשמים לעונשים כדלקמן: נאשם 1: 12 חודשי מאסר בפועל; הפעל 10 חודשי מאסר על תנאי וכן 5 חודשי מאסר על תנאי מגזר הדין ת/13, כששני המאסרים המותנים יופעלו בחופף זה לזה ובמצטבר לעונש שהושת בסעיף א' לעיל; סך הכל, ירצה הנאשם 22 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו, בתיק זה בלבד, בהתאם לרישומי שב"ס; 12 חודשי מאסר על תנאי, שלא יעבור הנאשם עבירה בניגוד לחוק העונשין, תשל"ז – 1977, פרק י' סימנים א', ד', ח' או פרק י"א, שהיא מסוג פשע; 6 חודשי מאסר על תנאי, שלא יעבור הנאשם עבירה בניגוד לחוק העונשין, תשל"ז – 1977, פרק י' סימנים א', ד', ח' או פרק י"א, שהיא מסוג עוון; קנס בסך 3,000 ₪, או 28 ימי מאסר תמורתו; פיצוי למתלונן בסך 5,000 ₪; הקנס והפיצוי ישולמו עד ליום 15.06.23.

עוד נאמר כי "בהיתחשב בטיב העבירות בהן הואשם מרשך ובנסיבותיהן, אין באפשרותי להעניק לו רישיון לעסוק ברוקחות, וזאת עד להשלמת ההליך הפלילי נגדו". כנגד החלטה זו הוגשה כאמור לעיל העתירה הראשונה בעיניין זה. במהלך הדיון בעתירה האמורה מסר המשיב כי חסימתו של העותר מתשלום אגרת הרישיון והתנהלותו מאז נובעת משינוי החלטתו על מתן רישיון רוקחות לעותר, זאת בעקבות העיון ברשום הפלילי של העותר וגילוי העבירות האמורות המיוחסות לו. ב"כ המשיב מסרה בדיון כי "זה נכון שיש כאן מעין שינוי עמדה. אך זה היה לאחר שנעשתה בדיקה לגבי הרישום הפלילי. נכון שאין לנו החלטה לפנינו שאומרת שהחלטנו לשנות את העמדה מסיבה כזו או אחרת, אך אחרי שנה וחצי כשבאים ומבקשים החלטה מנומקת או הסבר אנחנו לא יודעים מה הייתה הסיבה". משכך הוסכם בין הצדדים כלהלן: "אנו מקבלים את הצעת בית המשפט, ולפיה המשיב יקבל החלטה מחודשת בתוך 60 יום בעיניינו של העותר שבגדרה יובא בחשבון כי עמדתו החל מיום 20.7.2020 בעיניין מתן רישיון רוקחות כרוכה בשינוי עמדתו שהובעה בהודעותיו לעותר בימים 13.7.2020 ו- 19.7.2020. בהחלטה המחודשת יאזן המשיב את מכלול השיקולים בעיניינו של העותר לרבות את עצם שינוי העמדה כאמור לעיל. מעבר לכך כל צד שומר על טיעוניו". בעקבות זאת ביום 29.11.2022 הודיע המשיב לעותר כי בחן את עניינו מחדש, וכי החליט פעם נוספת לדחות את בקשתו לקבלת רישיון, זאת בשים לב לפרטי כתב האישום שהוגש בעיניינו והעבירות המיוחסות לו. בהודעת המשיב נאמר: "לא ראיתי לנכון לאפשר למי שהואשם בשימוש לרעה במידע אישי לצרכיו האישיים להיות מופקד על מידע רפואי פרטי ורגיש, שהנו חסוי, בשל החשש מפני ניצול לרעה של הגישה למידע זה, וזאת במטרה להגן על הבאים לקבל שירות רפואי. בהחלטתי זו לא נעלמה מעיניי העובדה שביום 19.7.2020 קיבלת מיסרון על כך שהונפק עבורך רישיון קבוע ברוקחות, אשר יישלח אלייך לאחר תשלום אגרה... להודעה מיום 19.7.2020, אשר נשלחה אליך בשל טעות, שהגורמים לה לא ידועים במועד זה בשל חלוף הזמן, לא נלוו השלכות ממשיות. ימים ספורים לאחר מועד זה כבר הובהר לך שלא התאפשר לך לשלם באתר בשל רישומך הפלילי... בשום שלב לא החזקת ברישיון תקף, ולא חל כל שינוי במצבך הקיים כתוצאה מהחלטתי. זה המקום לציין גם את העובדה שבמשך כשנה וחצי זנחת את הטיפול בנושא זה. בעיניין זה יובהר כי בדיקת רישומך הפלילי לא נעשתה עקב ההודעה שנשלחה בטעות, אלא להפך – לא הצלחת לשלם את האגרה, כיוון שבמערכת הממוחשבת המשרדית היה כתוב שאינך זכאי לקבל רישיון, וזאת עקב רישומך הפלילי. נוכח האמור, בהיתחשב בצורך להגן על האנטרס הצבורי ולהבטיח את הגנתם של המטופלים, ובשים לב לכך שההודעה שנשלחה בטעות לא יצרה הסתמכות ממשית ושינוי במצב בקיים, איני רואה לנכון לאפשר לך את קבלת הרישיון". ביום 15.3.2023 הגיעו הצדדים לתיק הפלילי האמור להסדר טיעון שבגדרו הורשע העותר בכתב אישום מתוקן בעבירה של פגיעה בפרטיות, בכך שבשנת 2017, לאחר שהסתיימה מערכת יחסים שניהל העותר עם בת זוגו "העלה הנאשם לעמוד הפייסבוק של המתלוננת, 4 תמונות כשהם מצולמים יחד, ביודעו כי פירסום התמונות מנוגד לרצונה וביודעו כי, מאחר ואינם נשואים, הדבר אינו מקובל חברתית במיגזר הערבי. בסמוך לאחר מכן, המתלוננת מיהרה למחוק את התמונות, אולם הנאשם שב ופירסם את התמונות פעם נוספת". כמו כן הורשע הנאשם בריבוי עבירות של איומים, בכך שלאחר שפירסם סירטון "בו מצולמת המתלוננת כשהיא לכאורה פועלת בניסיון היתאבדות" ומשהמתלוננת הגיבה לכך וכתבה כי היא דורשת ממנהלי הרשתות החברתיות להמנע מהפצת חומר כאמור, פנה הנאשם אל המתלוננת בדברים שיש בהם כדי לפגוע בשמה הטוב וכן במספר הזדמנויות איים לפגוע בה ולרדת לחייה, ואף "הציע" לה "להתחיל לחפור את הקבר שלך בידיים שלך". בעקבות זאת ביום 30.3.2023 פנה ב"כ העותר למשיב ועידכן על תיקון כתב האישום, שבגדרו "חזרה בה המאשימה מחלק ניכר מהאישומים המקוריים שייחסו למרשי חדירה לא מורשית לחשבון הפייסבוק של בת זוגו לשעבר, הקמת חשבון פייסבוק פקטבי ופירסום פוסט פוגעני בחשבון האמור". ב"כ העותר טען בפנייתו האמורה כי העבירות שבהן הורשע העותר מינוריות וקשורות למערכת היחסים בינו לבין בת זוגו לשעבר; כי מאז לא נפל רבב בהתנהגותו של העותר; וכי שאלת ביטול ההרשעה בתיק הפלילי נותרה פתוחה לדיון לאחר הגשת תסקיר שירות המבחן בעיניינו.

...

עוד נאמר כי "בהתחשב בטיב העבירות בהן הואשם מרשך ובנסיבותיהן, אין באפשרותי להעניק לו רישיון לעסוק ברוקחות, וזאת עד להשלמת ההליך הפלילי נגדו". כנגד החלטה זו הוגשה כאמור לעיל העתירה הראשונה בעניין זה. במהלך הדיון בעתירה האמורה מסר המשיב כי חסימתו של העותר מתשלום אגרת הרישיון והתנהלותו מאז נובעת משינוי החלטתו על מתן רישיון רוקחות לעותר, זאת בעקבות העיון ברישום הפלילי של העותר וגילוי העבירות האמורות המיוחסות לו. ב"כ המשיב מסרה בדיון כי "זה נכון שיש כאן מעין שינוי עמדה. אך זה היה לאחר שנעשתה בדיקה לגבי הרישום הפלילי. נכון שאין לנו החלטה לפנינו שאומרת שהחלטנו לשנות את העמדה מסיבה כזו או אחרת, אך אחרי שנה וחצי כשבאים ומבקשים החלטה מנומקת או הסבר אנחנו לא יודעים מה הייתה הסיבה". משכך הוסכם בין הצדדים כלהלן: "אנו מקבלים את הצעת בית המשפט, ולפיה המשיב יקבל החלטה מחודשת בתוך 60 יום בעניינו של העותר שבגדרה יובא בחשבון כי עמדתו החל מיום 20.7.2020 בעניין מתן רישיון רוקחות כרוכה בשינוי עמדתו שהובעה בהודעותיו לעותר בימים 13.7.2020 ו- 19.7.2020. בהחלטה המחודשת יאזן המשיב את מכלול השיקולים בעניינו של העותר לרבות את עצם שינוי העמדה כאמור לעיל. מעבר לכך כל צד שומר על טיעוניו". בעקבות זאת ביום 29.11.2022 הודיע המשיב לעותר כי בחן את עניינו מחדש, וכי החליט פעם נוספת לדחות את בקשתו לקבלת רישיון, זאת בשים לב לפרטי כתב האישום שהוגש בעניינו והעבירות המיוחסות לו. בהודעת המשיב נאמר: "לא ראיתי לנכון לאפשר למי שהואשם בשימוש לרעה במידע אישי לצרכיו האישיים להיות מופקד על מידע רפואי פרטי ורגיש, שהינו חסוי, בשל החשש מפני ניצול לרעה של הגישה למידע זה, וזאת במטרה להגן על הבאים לקבל שירות רפואי. בהחלטתי זו לא נעלמה מעיניי העובדה שביום 19.7.2020 קיבלת מסרון על כך שהונפק עבורך רישיון קבוע ברוקחות, אשר יישלח אלייך לאחר תשלום אגרה... להודעה מיום 19.7.2020, אשר נשלחה אליך בשל טעות, שהגורמים לה לא ידועים במועד זה בשל חלוף הזמן, לא נלוו השלכות ממשיות. ימים ספורים לאחר מועד זה כבר הובהר לך שלא התאפשר לך לשלם באתר בשל רישומך הפלילי... בשום שלב לא החזקת ברישיון תקף, ולא חל כל שינוי במצבך הקיים כתוצאה מהחלטתי. זה המקום לציין גם את העובדה שבמשך כשנה וחצי זנחת את הטיפול בנושא זה. בעניין זה יובהר כי בדיקת רישומך הפלילי לא נעשתה עקב ההודעה שנשלחה בטעות, אלא להפך – לא הצלחת לשלם את האגרה, כיוון שבמערכת הממוחשבת המשרדית היה כתוב שאינך זכאי לקבל רישיון, וזאת עקב רישומך הפלילי. נוכח האמור, בהתחשב בצורך להגן על האינטרס הציבורי ולהבטיח את הגנתם של המטופלים, ובשים לב לכך שההודעה שנשלחה בטעות לא יצרה הסתמכות ממשית ושינוי במצב בקיים, איני רואה לנכון לאפשר לך את קבלת הרישיון". ביום 15.3.2023 הגיעו הצדדים לתיק הפלילי האמור להסדר טיעון שבגדרו הורשע העותר בכתב אישום מתוקן בעבירה של פגיעה בפרטיות, בכך שבשנת 2017, לאחר שהסתיימה מערכת יחסים שניהל העותר עם בת זוגו "העלה הנאשם לעמוד הפייסבוק של המתלוננת, 4 תמונות כשהם מצולמים יחד, ביודעו כי פרסום התמונות מנוגד לרצונה וביודעו כי, מאחר ואינם נשואים, הדבר אינו מקובל חברתית במגזר הערבי. בסמוך לאחר מכן, המתלוננת מהרה למחוק את התמונות, אולם הנאשם שב ופרסם את התמונות פעם נוספת". כמו כן הורשע הנאשם בריבוי עבירות של איומים, בכך שלאחר שפרסם סרטון "בו מצולמת המתלוננת כשהיא לכאורה פועלת בניסיון התאבדות" ומשהמתלוננת הגיבה לכך וכתבה כי היא דורשת ממנהלי הרשתות החברתיות להימנע מהפצת חומר כאמור, פנה הנאשם אל המתלוננת בדברים שיש בהם כדי לפגוע בשמה הטוב וכן במספר הזדמנויות איים לפגוע בה ולרדת לחייה, ואף "הציע" לה "להתחיל לחפור את הקבר שלך בידיים שלך". בעקבות זאת ביום 30.3.2023 פנה ב"כ העותר למשיב ועדכן על תיקון כתב האישום, שבגדרו "חזרה בה המאשימה מחלק ניכר מהאישומים המקוריים שייחסו למרשי חדירה לא מורשית לחשבון הפייסבוק של בת זוגו לשעבר, הקמת חשבון פייסבוק פיקטיבי ופרסום פוסט פוגעני בחשבון האמור". ב"כ העותר טען בפנייתו האמורה כי העבירות שבהן הורשע העותר מינוריות וקשורות למערכת היחסים בינו לבין בת זוגו לשעבר; כי מאז לא נפל רבב בהתנהגותו של העותר; וכי שאלת ביטול ההרשעה בתיק הפלילי נותרה פתוחה לדיון לאחר הגשת תסקיר שירות המבחן בעניינו.

ב"כ העותר טוען עוד כי בהחלטותיו האחרונות של המשיב מיום 29.11.2022 ומיום 24.4.2023 "התנער המשיב מהודאתו בשינוי עמדתו. תחת זאת טען המשיב באופן סתמי כי שליחת ההודעה על הנפקת הרישיון ביום 19.7.2020 נעשתה 'בשל טעות שהגורמים לה לא ידועים במועד זה בשל חלוף הזמן'... בנסיבות אלה בהן ההחלטה המחודשת עומדת בסתירה להודאתו בהליך הקודם (שלא לומר מבזה את ההליך), ומתעלמת אף היא משינוי עמדתו של המשיב וממשמעויותיו, אין מקום להמשיך ולאפשר למשיב לתקן את החלטתו הפגומה". לטענתו משנמנע המשיב בהחלטתו המחודשת להסביר את הבסיס לשינוי עמדתו, ומשאין בנמצא כל הוראת דין היכולה לבסס את הסירוב בנסיבות האמורות, ומשאין בידו של המשיב סמכות לבטל את הרישיון שהונפק לעותר, דין העתירה להתקבל.

המשיב טוען כי אין עילה להתערב בהחלטתו, זאת משהרשעת העותר מעלה "חשש מהותי לטיב אופיו של העותר לעניין העיסוק ברוקחות". המשיב חוזר ומציין כי "העותר יוכל להגיש בקשה חדשה לאחר מתן גזר הדין". דיון והכרעה דין העתירה להידחות.

מהמקובץ עולה כי לא נפל פגם בהחלטת המשיב לשנות את החלטתו הקודמת, זאת נוכח חשיבותה הרבה של ההרשאה לעסוק ברוקחות; נוכח הפגיעה המשמעותית שרואה המשיב באופיו של העותר בשל הרשעתו האמורה; ונוכח אי שינוי ממשי לרעה במצבו של העותר בימים הספורים שחלפו מאז שקיבל את ההודעה על הנפקת הרישיון ועד לשינויה.

בהיעדר עילה להתערבות בהחלטת המשיב, נדחית העתירה.

נטען כי 95% מלקוחות המשרד הם גופים צבוריים וממשלתיים, והמשרד במסגרת ההיתקשרות עם לקוחות, נידרש להיתמודד במכרזים מפעם לפעם, ונידרש להצהיר על העידר רישום פלילי.

"ההרשעה הפלילית של נאשם שאשמתו הוכחה ותוצאותיה הן מרכיב חיוני בהליך הפלילי; הן נועדו למצות את תכליותיו המגוונות: להעביר מסר של הרתעת היחיד והרבים, ולשוות למעשה העבירה תוית של מעשה פסול בעיני החברה שגמול עונשי בצדו. חברה המבקשת להפעיל את ההליך הפלילי בדרך אפקטיבית, שויונית והוגנת תתקשה להשלים עם גישה שיפוטית הפוטרת נאשמים, חדשות לבקרים, מהרשעה פלילית אף שאחריותם הפלילית הוכחה. שהרי ההרשעה היא הביטוי השפוטי לאחריות הפלילית שהוכחה, ובלעדיה נותרת קביעת האחריות הפלילית חסרה את החוליה האחרונה, המוסיפה לה את המשמעות המשפטית הנורמאטיבית הנדרשת". ע"פ 5102/03 מ"י נ' קליין (4.9.2007).

ברע"פ 5018/18 בוזגלו נ' מ"י (21.10.2018) המבקש הורשע בעבירות סמים, ועתר לביטול הרשעתו בטענה כי הוא לומד רפואה והרשעתו תיפגע בסיכויו לעבוד כרופא, ונקבע כי מן הראוי שהדבר ייבחן ע"י הגורמים המתאימים: "... גם אם עלולה להפגע יכולת המבקש לשמש כרופא בעתיד, צדק בית משפט קמא בכך שהותיר את הדיון בדבר בידי הגורם המוסמך (פיסקה 8 לפסק הדין בעירעור). הדבר עולה בקנה אחד עם האנטרס הצבורי שכן משנמצא כי אדם ביצע עבירה פלילית שעלולה להשפיע על כשרותו לעסוק במקצוע מסוים מן הראוי כי הדבר יבחן ע"י הגורמים המתאימים". ברע"פ 1240/19 עופר בר לוי נ' מ"י (24.3.2019), בעיניינו של מבקש אשר טען כי "ככל הנראה" לא יחודש רישיון התיווך שלו, או כי עיון במירשם הפלילי עשוי להוביל לכך שלא תנתן לו הרשאה לעיסוק כמדביר, נפסק: "... אני סבור כי גם אם עלולה להפגע יכולתו של המבקש לשמש מתווך או מדביר, יש להותיר את הדיון בדבר בידי הגורם המוסמך. הדבר עולה בקנה אחד עם האנטרס הצבורי שכן משנמצא כי אדם ביצע עבירה פלילית שעלולה להשפיע על כשירותו לעסוק במקצוע מסוים הטעון רשוי, מן הראוי כי הדבר יהיה גלוי בפני גורמי הרשוי המוסמכים בעיניין (ראו והשוו: רע"פ 5018/18 עומר בוזגלו נ' מדינת ישראל, בפיסקה 9 (21.10.2018))". ברע"פ 5478/19 נטע לוין נ' מ"י (25.8.2019) נפסק, בעיניינה של מפקדת בצה"ל, כי יש להשאיר את הדיון בדבר בידי הגורם המוסמך: "... מן הראוי כי הדבר יבחן על ידי הגורמים המוסמכים לכך". ביחס להותרת שיקול הדעת לגופים המוסמכים, ר' פסיקה נוספת במקרים של רופא, רוקח וכבאי, בה נקבע כי יש להותיר את שיקול הדעת בידי הגורם המוסמך - רע"פ 5100/14 ד"ר אחמד מסארוה נ' מ"י (28.7.2014), בו נדחתה בקשת רשות ערעור של רופא אשר הורשע בעבירה של תקיפה סתם ונקבע כי "צדק בית משפט קמא בכך שהותיר את הדיון בסוגיה זו לועדת המשמעת, אשר תעשה כחוכמתה"; רע"פ 654/13 פאדי אבו בכר נ' מ"י (26.2.2013) בו נדחתה בקשת רשות ערעור של רוקח נפסק כי "שיקוליו של הגורם המקצועי, בהקשר זה, אינם זהים לשיקולי בית המשפט, בבואו להרשיע נאשם שאשמתו הוכחה מעל לספק סביר"; רע"פ 5861/11 יצחק **** נ' מ"י (18.8.2011) בו הורשע המבקש, כבאי בעיסוקו, נקבע כי קיים סיכוי גבוה לפיטורים, אך חזקה על המבקש שיביא את דברי בית המשפט ביחס העומד לזכותו לרבות המלצות ותפקוד "והועדה תשקול כאשר תשקול ולה שיקול הדעת". בעפ"ג (מחוזי - חי') 921-02-15 פלוני נ' מ"י (30.4.2015) היתייחסות לכך ששיקוליו של מעביד אינם כשיקולי בית המשפט: "מקום בו בית המשפט סבור שמעשה העבירה שביצע הנאשם אינו מאפשר המנעות מהרשעה, חובה על בית המשפט להרשיע את הנאשם, ואילו על המעביד יהא לשקול לגופו של עניין, אם אמורה הרשעה כזו, להיות השלכה על העסקתו של הנאשם או על קדומו המקצועי ופשיטא ששיקוליו של המעביד אינם בהכרח דומים לאלה שעל בית המשפט לשקול". בעיניינו של המערער, בין אם מדובר בלישכת עורכי הדין ביחס לעיסוק כעו"ד, ובין אם מדובר בגופים שונים ביחס לתפקידים שמבקש המערער למלא במסגרת עסוקו כעו"ד, לרבות הישתתפות במכרזים, אלו ואלו עניינם לגורם המוסמך להחליט.

...

ענישה זו מבטאת את הצורך ליתן משקל להשבת הכספים מחד, ולצורך בהטלת ענישה מוחשית מנגד, ואנו סבורים כי היא מהווה איזון מסויים, אף שיש לומר כי הינה על הצד המקל.

לענישה בעבירות מס, ולכך שעל פי רוב היא כוללת מאסר בפועל, ר' רע"פ 6371/14 אבו מנסי באסם נ' מ"י (28.10.2014): "עבירות המס פוגעות בקופת המדינה ובעקרון השוויון בין נישומים. חומרתן של עבירות אלה היא מן הידועות, והרשעה בהן גוררת, על פי רוב, ענישה הכוללת רכיב של עונש מאסר לריצוי בפועל, לצד רכיב של קנס כספי... מצבו הכלכלי של המבקש, והעדר יכולת מצידו לשלם את החוב, אינם מהווים עילה להקלה בעונש...". מכל האמור, אנו סבורים כי הענישה אשר הוטלה על ידי בית משפט השלום מקלה עם המערער באופן שאינו נותן מענה עונשי הולם לשורת העבירות שביצע, זאת גם לאחר שנשקלים הבאת כלל השיקולים לקולא.

סוף דבר לאור כל האמור ערעור המערער בעפ"ג 59858-01-23 נדחה, והרשעתו תיוותר על כנה.

לגבי הרישום הפלילי של העדים ופירוט התיקים המשמעתיים שניפתחו נגדם הנאשם טען שהמסמכים דרושים לו לצורך בירור מהימנות העדים, כי זכותו של הנאשם להוכיח את חפותו גוברת על זכותם של העדים לפרטיות וכי סרוב המאשימה להעביר לו המידע המבוקש אומר דרשני ובמילותיו – "ברור לכל מי שעיניו בראשו שאם עברם הפלילי והמשמעתי היה ללא רבב, האם הייתה עולה היתנגדות מצד המאשימה לגלות מסמכים אלה ולפיכך היתנגדות המאשימה מקבלת משנה תוקף ומדגישה את הצורך בגילוי המסמכים הללו והעברתם לידיו" (מתוך תשובת הנאשם).

החלטה המתירה עיון ברשום פלילי ו/או תיקים משמעתיים של עובדי ציבור כל אימת שהם מוזמנים לעדות בבית המשפט במסגרת תפקידם הצבורי מבלי שאף נטען שיש תיקים או שהם רלבאנטיים להליך, תרתיע עובדי ציבור מלבצע את עבודת.

אמנם ניתן לחייב מאשימה להעביר לידי נאשם גם חומר חקירה שאינו בידה והוא רלבאנטי לאישום ואולם יש להיתחשב בכך בעת בחינת השאלה האם ב'חומר חקירה' עסקינן (בש"פ 6237/06 קלושנדלר נ' מדינת ישראל (נבו, 17.12.2006).

...

לגופה של בקשה – למעלה מן הדרוש, דין הבקשה להידחות אף לגופה.

דין הטענה להידחות.

סוף דבר לאור המקובץ אני מורה על דחיית הבקשה.