זכות משיכת כספים מקופת גמל

(1) שיעבוד של זכויות עמית בקופת גמל לתגמולים, בקופת גמל להשקעה, בחשבון חדש כמשמעותו בסעיף 23(א)(2א) ו-(2ב) או בקרן הישתלמות, הנעשה לאחר המועד שבו זכאי העמית למשוך את הכספים מהקופה לפי הוראות סעיף 23; (2) העברת כספים לנושה במסגרת מימוש שיעבוד שנעשה לטובתו לפי הוראות פסקה (1), ויראו מימוש שיעבוד כאמור כמשיכת כספים בידי העמית לפי הוראות סעיף 23; (3) העברה או שיעבוד אחרים הנעשים בהתאם להוראות שקבע השר, באישור ועדת הכספים, בכפוף להוראות כל דין.

...

השאלה שעומדת לפתחינו בתיק זה היא האם יש להיעתר לבקשת התובע לקבל את תשלום קצבת השארים לחשבון בנק של בתו או שהדבר מהווה "העברת זכות" בקרן פנסיה שאינה מותרת לפי סעיף 25 (א) לחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) , תשס"ב -2005.

יתר על כן, שוכנענו כי מדובר בכספים שזכות התובע לקבלתם התגבשה כבר ולמעשה הכספים מונחים בקופת הגמל ורק טרם נעשתה הפעולה הטכנית של משיכתם, ולכן לא שוכנענו כי יש מקום להתייחס אליה כאל כספי פנסיה הראויים להגנה.

כמו כן לא שוכנענו כי יש לקבל את טענת הנתבעת לפיה אינה יכולה טכנית להעביר את קצבת השארים של התובע לחשבון בנק אחר, שעה שעיון בסעיף 98.2 לתקנון מעלה כי בנגוע לשאיר יתום ניתן להעביר את הקצבה באמצעות אחר.

לאור כל האמור לעיל, שוכנענו כי יש לקבל את התביעה.

(-) עיקול זכויות בקופת גמל – זכות עתידה או "ציפייה" לעמית בקופת גמל לתגמולים, בה עסקינן, מתגבשת הזכות למשיכה עתידית של הכספים שנצברים בקופה, כבר עם פתיחת החשבון בקופה ובצוע הפקדה ראשונה בה. לכל הפחות ניתן לומר שמדובר בזכות אשר התגבשותה בעתיד היא ודאית, ושתתרחש בהתקיים תנאי החוק המאפשרים את פרעון הכספים.

...

נראה לי כי את הסעיף כנתינתו בשעתו יש לפרש כפשוטו, כנדרש לאפשרויות הבסיסיות של עת זקנה למוטבי המנוח, הזקוקים לפרנסה בהמשך חייהם, כפי שהיו לעת ההיא; "חוזה ביטוח" – במהות פוליסת ביטוח חיים; "חברות בקופת קיצבה או בקופת תגמולים" – מה שעמד לרשות העובד ה"רגיל", על פי רוב שכיר, "או על פי עילה דומה" – שורת-סל של וריאציות על הנושא.

מכאן, כי אין מקום להבחין בין סוגי קופות הגמל השונים לעניין סעיף 147, וכפי שציין חברי, מאותם טעמים אין מקום להבחין, בהתאם ללשון החוק דהיום, בין הרכיב הביטוחי לרכיב החיסכון, לעניין פרשנות סעיף זה; זאת, גם אם, כפי שמציינים שילה ו-קורניאלדי – ראו ההפניות מעלה – ייתכן כי יש בסיס עיוני להבחנה בין הרכיבים השונים של קופת הגמל, אולם נדמה כי שיקול הדעת בכגון דא מסור למחוקק אשר כאמור מצא שלא לייצר הבחנה זו. אשר לשאלת העיקול – חברי עמד בהרחבה על הטעמים מדוע אין לאפשר מימוש העיקול הזמני על קופת גמל הונית, ואין לי אלא להצטרף למסקנתו ולטעמיו.

צדקו אפוא בית המשפט השלום ובית המשפט המחוזי בפסיקתם, ודינו של הערעור – להידחות.

(1) שיעבוד של זכויות עמית בקופת גמל לתגמולים או בקרן הישתלמות, הנעשה לאחר המועד שבו זכאי העמית למשוך את הכספים מהקופה לפי הוראות סעיף 23; (2) העברת כספים לנושה במסגרת מימוש שיעבוד שנעשה לטובתו לפי הוראות פסקה (1), ויראו מימוש שיעבוד כאמור כמשיכת כספים בידי העמית לפי הוראות סעיף 23; (3) העברה או שיעבוד אחרים הנעשים בהתאם להוראות שקבע השר, באישור ועדת הכספים של הכנסת, בכפוף להוראות כל דין.

...

לאור האמור, כאשר המבקשת עמדה על אי תמיכה של טענותיה בתצהיר כדין (ולטענותיה קיים פן עובדתי של ממש) מבלי שהפנתה לבסיס התנהלותה זו ולפטור שהוקנה לה, ככל שהוקנה לה, בדין מחובות המוטלים על צדדים בהליך משפטי, דין בקשתה להדחות.

סוף דבר משלא צורף תצהיר לתמיכת הטעונים העובדתיים, משלא בוססו הטענות בענין זכות שעבוד וזכות קיזוז לפי סע' 74 לפקודה, ועת טענת עכבון אינה מקימה זכות לפדיון ולקיזוז, דין הבקשה להדחות.

בעיניין גל קור, נקבע כדלקמן: "...מקום בו טרם נתגבשו זכויות החייב בכספים אלה, קרי בטרם הגיע המועד שבו זכאי החייב למשוך כספים מקופת הגמל, יש להגן על העובד ולדאוג כי כספים אלה ישרתו אותו בהגיעו לפנסיה כשיגיע המועד לכך ויהיו מוגנים מפני עיקול ע"י נושיו.

...

איני מקבל את עמדת המבקש, לפיה מאחר ולמשיב עומדת הזכות לבקש, כבר היום, את הכספים, הרי שכספים אלה ניתנים למימוש מידי.

מקובלת עלי קביעתה של הרשמת שדחתה את טענתה של המחזיקה שכל עוד לא התגבש המועד למשיכת הכספים אין בפנינו נכס בר עיקול שכן "נכס" מוגדר בסעיף 1 לחוק ההוצל"פ גם כזכות "עתידה". מטרת רישום העיקול כבר עתה, הינה, למנוע מן המשיב, למשוך את הכספים ולהותיר את המבקש ללא יכולת להיפרע.

סיכום לאור כל האמור לעיל אני דוחה את הבקשה למתן רשות ערעור, ומותיר את החלטת הרשמת על קנה.

אוסיף עוד שדברים ברוח זו ניתן למצוא גם אצל המחבר ד' בר-אופיר, בספרו "הוצאה לפועל-הליכים והלכות", מהדורה שביעית (עדכון מס' 2), חלק שני עמ' 902 (2011) ("בר אופיר"), שם הוא אומר כי: "פרשנות תכליתית של חוק פצויי פיטורין מביאה לכלל מסקנה כי ראוי שתינתן הגנה מוחלטת מפני עיקול כספים על ידי נושי המעביד, כדי שלא תיפגע זכותו של עובד לקבל את פצויי הפיטורין וקצבת הפנסיה המגיעה לו. אולם שונים פני הדברים באשר לעיקול כספים על ידי נושיו של העובד במקרה כזה יש לתת לכספים הגנה יחסית. כיצד? כאשר עדיין לא גובשו זכויות החייב בכספים אלה, כלומר לפני שהגיע המועד שבו זכאי החייב למשוך כספים מקופת הגמל, יש להגן על העובד ולדאוג כי כספים אלה ישרתו אותו בהגיעו לגיל פנסיה, ויהיו מוגנים מפני עיקול על ידי נושיו. אולם כשזכותו של החייב כבר גובשה וגמלה, לא מדובר עוד בכספי פנסיה הראויים להגנה. החייב יכול לממש את הכספים שנצברו לזכותו, ומכאן שכספים אלה הם כספי החייב וניתן להטיל עליהם עיקול". מדברים אלה של בר אופיר אפשר להסיק מסקנה נוספת והיא שבית המשפט קמא טעה גם כאשר קבע שהסכומים הם ברי עיקול מפני שהחייב יכול למשוך אותם ולהעבירם לשימושו.

...

אוסיף עוד שדברים ברוח זו ניתן למצוא גם אצל המחבר ד' בר-אופיר, בספרו "הוצאה לפועל-הליכים והלכות", מהדורה שביעית (עידכון מס' 2), חלק שני עמ' 902 (2011) ("בר אופיר"), שם הוא אומר כי: "פרשנות תכליתית של חוק פיצויי פיטורין מביאה לכלל מסקנה כי ראוי שתנתן הגנה מוחלטת מפני עיקול כספים על ידי נושי המעביד, כדי שלא תפגע זכותו של עובד לקבל את פיצויי הפיטורין וקיצבת הפנסיה המגיעה לו. אולם שונים פני הדברים באשר לעיקול כספים על ידי נושיו של העובד במקרה כזה יש לתת לכספים הגנה יחסית. כיצד? כאשר עדיין לא גובשו זכויות החייב בכספים אלה, כלומר לפני שהגיע המועד שבו זכאי החייב למשוך כספים מקופת הגמל, יש להגן על העובד ולדאוג כי כספים אלה ישרתו אותו בהגיעו לגיל פנסיה, ויהיו מוגנים מפני עיקול על ידי נושיו. אולם כשזכותו של החייב כבר גובשה וגמלה, לא מדובר עוד בכספי פנסיה הראויים להגנה. החייב יכול לממש את הכספים שנצברו לזכותו, ומכאן שכספים אלה הם כספי החייב וניתן להטיל עליהם עיקול". מדברים אלה של בר אופיר אפשר להסיק מסקנה נוספת והיא שבית המשפט קמא טעה גם כאשר קבע שהסכומים הם ברי עיקול מפני שהחייב יכול למשוך אותם ולהעבירם לשימושו.

אשר לפרשנות סעיף 26(א) לחוק פיצויי פיטורין, נראה שבית המשפט נקט באותו עניין בגישה הפרשנית שלפיה ההגנה היא רק מפני נושי המעביד, גישה אשר כאמור לעיל, ובכבוד הראוי, איננה מקובלת עלי, ומשום כך איני יכול לקבל את טענות המשיב בעניין זה. סיכומו של דבר, הערעור מתקבל ופסק הדין מתבטל ועמו מתבטלת גם החלטת רשם ההוצאה לפועל מיום 8.4.10 בתיק 08-11470-96-2.

המשיב ישלם למבקשת שכ"ט עו"ד בסכום של 3,000 ₪.