חיפוש במאגר משפטי, ניתוח מסמכים וכתיבת כתבי טענות ב-AI
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

זכות מעבר במקרקעין סמוכים: תביעה למניעת שימוש

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2020 בשלום תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

ביום 7.6.20 הגישה מאירי את ההליך העקרי בו עתרה לסעד הצהרתי בדבר זכותה למעבר חופשי בשלושת דרכי הגישה (הרמפה העליונה, הרמפה התחתונה, והדרך המערבית), לצוו עשה המורה על רישום זכויותיה ברשם המקרקעין, ולמתן צו קבוע האוסר על 'מבנה' למנוע ממנה את השמוש בדרכי הגישה.
בסעיף זה נקבע כי: "המוכרים ממחים לקונה את מלוא זכויותיהם לזכות מעבר שלא רשומה בלישכת רשם המקרקעין בחלקה הסמוכה כמפורט בסעיפים 6 ו- 8 להסכם הרכישה של הנכס המצ"ב כחלק בלתי נפרד מהסכם זה". לטענת 'מבנה', מסעיף זה עולה, כי זכות המעבר שהומחתה למאירי (בנוסף לרמפה העליונה) היא במעבר העובר בחלקה הסמוכה (בה מחזיקה היום דרבן) ולא בדרך המערבית כטענת מאירי.
מכל מקום, טענה זו היא לכל היותר טענה כספית שאינה בלתי הפיכה וככל שבהליך העקרי ייקבע שמאירי אינה רשאית לעשות שימוש במעברים וכי השמוש בהם הסב למבנה נזק (לרבות בדרך של העידר יכולת להשכיר את הנכס) בידה לתבוע את מאירי על הנזקים שייגרמו לה כתוצאה מכך.
...
לאור כל האמור, בשקלול סיכויי התביעה מזה ומאזן הנוחות מזה, דין הבקשה לסעד זמני להתקבל.
לפיכך אני מורה כדלקמן: ניתן בזה צו זמני כמפורט בסעיף א' לבקשה.
בנסיבות העניין, לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ולאור תוצאות ההליך, המשיבה תשלם למבקשות (יחד) הוצאות הליך זה בסך כולל של 10,000 ש"ח, זאת תוך 30 ימים, שאם לא כן יישא סכום זה הפרשי הצמדה וריבית כדין.

בהליך ערעור אזרחי (ע"א) שהוגש בשנת 2022 בעליון נפסק כדקלמן:

לפי הנטען בתביעה, בצדה הדרומי של חלקת המערערים עוברת "דרך גישה פרטית" השייכת להם, ובשלב מסוים בנו המערערים קיר בטון בתוך שטח חלקתם ובסמוך לקיר האבן.
] בנסיבות אלה, סבור ביהמ"ש כי אין לאדם כלשהוא גם אם הוא טוען שהדרך עוברת בקרקע שבבעלותו - זכות שימוש עדיפה על זכותו של אחר.
וזו כזכור מטרת התביעה כאן - להוכיח כי [למערערים] זכות טובה יותר משל [המשיבים] לעשות שימוש בתוואי הדרך עד כדי מניעת [המשיבים] מלעשות בה שימוש בכלל [.
בדחותו את בקשת הפסלות חזר המותב על עמדתו זו, ואף הוסיף וציין כי "דין התביעה לסעד ההצהרתי לזכות שימוש ייחודית בשטח כלוא זה, ללא כל תוחלת מעשית, להדחות מחמת חוסר תום לב, מניעות ושיהוי לרבות לעניין השבת מצב הקיר לקדמותו". מבלי להביע עמדה לגופן של טענות הצדדים באשר לזכויות בקרקע או באשר לסמכותו העניינית של בית המשפט קמא, אני סבורה כי התבטאויותיו הנחרצות של המותב במקרה דנן חורגות מן הזהירות והמתינות אשר נידרשות משופט, בייחוד בשלב הדיוני שבו מצוי ההליך דנן.
...
בדחותו את בקשת הפסלות חזר המותב על עמדתו זו, ואף הוסיף וציין כי "דין התביעה לסעד ההצהרתי לזכות שימוש ייחודית בשטח כלוא זה, ללא כל תוחלת מעשית, להידחות מחמת חוסר תום לב, מניעות ושיהוי לרבות לעניין השבת מצב הקיר לקדמותו". מבלי להביע עמדה לגופן של טענות הצדדים באשר לזכויות בקרקע או באשר לסמכותו העניינית של בית המשפט קמא, אני סבורה כי התבטאויותיו הנחרצות של המותב במקרה דנן חורגות מן הזהירות והמתינות אשר נדרשות משופט, בייחוד בשלב הדיוני שבו מצוי ההליך דנן.
לפיכך, אין מנוס מהעברת הדיון למותב אחר, ולו מטעמים של מראית פני הצדק.
אשר על כן, הערעור מתקבל וההליך יועבר לדיון בפני מותב אחר.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2022 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

עוד נטען כי נעילת דלתות הגג נעשתה רק ממועד הסמוך למועד הגשת התביעה, קרי דלתות הגג היו פתוחות מאז ומתמיד, וכי נעשה שימוש בזכות המעבר גם בין השנים 2020-2009.
לטענתם, אופי השמוש בזכות המעבר עומד בתנאי הפסיקה: אין מחלוקת כי השמוש שנעשה היה גלוי וחשוף, ואף הנתבעת אינה חולקת על כך; מקור השמוש אינו בזכות או מכוח חוזה, ואין באיזכור דודי השמש בתקנון הבניין כדי ליצור זכויות חוזיות; באשר לשימוש הנוגד המצוי בידיעה הקונסטרוקטיבית של בעלי המקרקעין הכפופים נטען כי המדובר בשימוש נוגד וכי אפס המעשה עולה כדי הכרה בזכות כזיקת הנאה.
בהתאם לפסיקה יש למנוע ככל האפשר פגיעה בלתי ראויה בזכויות הקניין על-ידי זיקות הנאה [ע"א 700/88 אסטרחאן נ' בן חורין, מ"ה (3) 720 (1991), להלן: פסק דין אסטרחאן), עמודים 750-749], וכן נקבע שהתנאים לקיומה של זיקת הנאה מכוח שנים יפורשו בצורה דווקנית ומצומצמת [ת"א (מחוזי חי') 953-08 פרופ' צבי פרידמן נ' שגיא בצלאל (19.08.2009)].
...
אין מקום להיעתר לסעד חלופי אשר לא נתבע בכתב התביעה.
סוף דבר התביעה נדחית.
התובעים ישלמו הוצאות הנתבעת בסך של 5,000, ושכ"ט עו"ד בסך של 50,000 ₪.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2023 בשלום קריות נפסק כדקלמן:

לסיכום טענו המשיבים כי המבקש אינו בעל זכויות במקרקעין; החומה אותה הוא מבקש להותיר במקומה ניבנתה ללא היתר; אין סמכות לבית משפט נכבד זה להכשיר את הבנייה הלא חוקית; המבקש הסכים כבר בשנת 2010 לזכות המעבר בחלקה בה הוא עושה שימוש, והוא שב ואישרר הסכמתו בחתימתו על תכנית מפורטת לאיחוד וחלקה בשנת 2016 אשר מעגנת את זכות המעבר ובשל כך סכויי תביעתו קלושים.
המשיבים הדגישו כי המבקש הגיש בקשתו בחוסר תום לב והסתיר מעיני בית המשפט כי אינו בעל זכויות במקרקעין ותחת זאת טען כי הוא בעל זכות חכירה; הסתיר דבר קיומו של הסכם זכות המעבר משנת 2010 וטען כי גילה לראשונה על אודות זכות המעבר סמוך להגשת תביעתו; המבקש הסתיר כי החומה אשר הוא מבקש למנוע הריסתה ניבנתה ללא היתר בניה תוך שהוא מבקש מבית המשפט הנכבד להכשיר את הבניה.
...
דיון והכרעה: לאחר עיון בבקשה ובתגובה ובכלל המסמכים אשר הוגשו לעיוני וחוות הדעת מטעם הצדדים מצאת כי דין הבקשה להתקבל.
אציין בהקשר זה כי תקנה 4 לתקנות אשר מדגישה את עקרון תום הלב ומניעת שימוש לרעה בהליך משפטי, דבר שיש ליתן לו משנה תוקף בבקשות למתן סעד זמני: "מצא בית המשפט כי מבקש הסעד הזמני התנהג בצורה חסרת תום לב, רשאי הוא כאמור לדחות בשל כך את הבקשה לסעד זמני, אף אם לפי מבחני הזכות לכאורה ומאזן הנוחות היה מקום להורות על מתן הסעד" (ראו: רע"א 6658/09 ‏מולטילוק בע"מ נ' רב בריח (08) תעשיות בע"מ, בפסקה 14 (12.01.2020)).
לסיכום - הבקשה מתקבלת.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2023 בשלום קריות נפסק כדקלמן:

העדה חזרה בתצהירה על הדברים האמורים בתצהירו של מוסטפא בדבר היתנגדות הנתבעים ליישם את זכות המעבר הנטענת, והשמוש הנעשה במקרקעין של בעלי חלקות סמוכות לצורך מעבר לחלקתם.
לעניין זכות המעבר מושא התביעה, ציין כי מעולם לא עשה שימוש בה ואת השינוי ביצע בשלב מאוחר יותר: "החלטתי לעשות שם כניסה לבית של הבן שלי כי רציתי לחתן אותו. אני חיתנתי אותו תודה לאל. עשיתי את זה לפני 3 שנים כאשר בניתי בשטח שהיום נטען כי לתובעים יש בו זכות מעבר (עמ' 58, שורות 1-3), וכי הוא ידע על הזכות הנטענת רק מהתביעה (שורה 7).
התביעה הנה לצוו מניעה לאסור על הנתבעים להיתנגד לסלילתו ופתיחתו של כביש גישה או זכות מעבר, להכנס לחצר ביתם בחלק הפנימי של אותה חלקה.
...
דא עקא שקבלת ראיה זו ובחינתה על ידי מומחה, לפי הסכמת הצדדים, לא הניבה דבר, משעה שעל פי חוות הדעת לא ניתן היה להגיע למסקנה כלשהי המאשרת מתן הזכות.
בנסיבות אלו, אין מנוס מהמסקנה כי לא עלה בידי התובעים להוכיח, לא קיומה של זכות מעבר סטטוטורית, ולא קיומה של זכות מעבר מכוח הסכם.
משכך דין התביעה להידחות.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו