זכות מוסרית בדיני קניין רוחני מוגן

האם הפרה חברת שידורי קשת בע"מ את ההסכמים שחתמה עם אקו"ם (אגודת קומפוזיטורים, מחברים ומו"לים למוסיקה) שעה ששילבה את שירו של אריאל זילבר בסירטון שהפיקה ושידרה? והאם הפרה את זכויותיו ובהן את הזכויות המוסריות ביצירותיו, שדיני הקניין הרוחני מכירים בהן? וכיצד משליכים הסכמי רישיון השמיכה על הזכויות המוסריות של היוצר? שאלות אלה ואחרות תעמודנה לדיון ולהכרעה.

יכול להווצר מצב בו גוף שידור, הבוחר לעשות שימוש ביצירה המוגנת בדיני זכויות היוצרים, לא יפר את מערכת יחסיו עם אקו"ם אך כן יפר את זכותו של היוצר – את זכותו המוסרית.

...

על רקע זה התוצאה היא שאקו"ם תישא בהוצאות קשת בסך 30,000 ₪.

התוצאה התביעה נדחית ברובה כאמור בפסקה 89 לעיל.

התביעה מתקבלת בחלקה כאמור בפסקה 90 לעיל.

יצוין כי בנסיבות מסוימות, העתקה עלולה להחשב התעשרות לא צודקת של המעתיק גם כאשר ההעתקה לא מהוה הפרה של זכויות קניין רוחני (בעניינינו, זכות יוצרים או זכות מוסרית).

[ראה: רע"א 5768/94 א.ש.י.ר. יבוא יצור והפצה נ' פורום אביזרים ומוצרי צריכה בע"מ, פ"ד נב(4) 289 (1998); ניבה אלקין-קורן "על כלל ועל 'נחלת הכלל': מקניין רוחני לעשיית עושר ולא במשפט" עיוני משפט כה 9 (2001] בפסק הדין המנחה בענין א.ש.י.ר יצר בית המשפט העליון שני נתיבים באמצעותם ניתן להגן במסגרת דיני עשיית עושר ולא במשפט על יצירות, רעיונות ונכסים בלתי מוחשיים אחרים שאינם מוגנים בדיני הקניין הרוחני: הראשון, הכרה בקיומה של זכאות חדשה, שאינה מוכרת בדיני הקניין הרוחני.

...

בנוסף, כאמור לעיל, אין בידי לקבל את טענת שבשבת כי עקב העדר הסימול על מודעת צעצועון, לא היה עליה לדעת כי מדובר במודעה שמעורב בה יוצר אחר מהלקוח עצמו.

ואולם, הגם ששבשבת לא "מפר תמים" במובן חוק זכות יוצרים, סבורני שבנסיבות העניין, יש לקבל את טענתה בדבר אשם תורם של ריעני ביחס להפרת הזכות המוסרית במודעת צעצועון הספציפית, בשיעור מלא .כמצוין לעיל ,יש מקום לבחון בהקשרה של הפרת הזכות המוסרית גם את מידת ה"אשם" של המפר, שעשויה להיות גם התרשלות .כלומר, הגם שמבחינת שבשבת, הייתה התרשלות מסוימת, בכך שלא פעלה לברר במידה הנדרשת את זהות היוצר, הרי שמנגד, לריעני אחריות תורמת, והן למעשה "המונע הזול" של התרחשות הנזק, עת שלא טרחו להוסיף למודעות שעוצבו בסטודיו שלהן כיתוב או סימול המעידים על זכות מוסרית לכאורה במודעה, (כפי שהשכילה לעשות שבשבת במודעת גלי, וכפי שהשכילו ריעני להקפיד לעשות לאחר הגשת התביעות שבפניי).

משום כך ,בשוק כנ"ל אין מקום לפגע בחופש התחרות העסקית בדרך של הכרה בעילה כנ"ל. [ראה פסק דינה המפורט מאד של כב' הש' מיכל אגמון גונן בת.א (ת"א ) 1074/05 מעריב נ' חב' אול יו ניד בע"מ וכן ניתוח עובדות פסה"ד הנ"ל בטרם הינתנו ,במאמרו של גרוסקופף הנשר והנסיכות שם בעמ' 232 ] לסיכום לאור האמור אני מורה על דחיית שתי התביעות .

בהתאם לאמור, קבלתי את גירסתו של התובע ושוכנעתי כי הוא זה שיצר את התמונה ובעל זכויות הקניין הרוחני בה. 5.3.

מלבד העלאת טענה בעלמא כי תמונתו של התובע הפכה לנחלת הכלל, הן הנתבעת והן הצד השלישי לא הביאו כל מקור נורמאטיבי לטענתם זו אשר קבלתה, בנסיבות ענייננו, סותרת מושכלות יסוד בדיני הקניין הרוחני.

האם הנתבעת או הצד השלישי הם מפירים תמימים? הנתבעת והצד השלישי טענו, כאמור, כי עומדת להם הגנת המפר התמים הקבוע בסעיף 58 לחוק: "הופרה זכות יוצרים או זכות מוסרית, ואולם המפר לא ידע ולא היה עליו לדעת, במועד ההפרה, כי קיימת זכות יוצרים ביצירה, לא יחויב בתשלום פיצויים עקב ההפרה." הנתבעת והצד השלישי טוענים כי לא ידעו ולא היו יכולים לדעת כי זכויות היוצרים שייכות לתובע שכן התמונה פורסמה מספר רב של פעמים ברשת האנטרנט ללא ציון שמו של התובע.

אך גם בעיניין זה, אינני מקבל את טענתם שאינה מתיישבת עם הוראות החוק והפסיקה בעיניין זה, ראו למשל בהקשר לסעיף 58 לחוק, ת"א (מחוזי מרכז) 9289-02-09 אסף יצחק גולני נ' ד"ר משה כהן (פורסם בנבו, 08.02.2012), שם נאמר כך: "...על הנתבע להוכיח שבמועד ההפרה הוא לא ידע, ולא היה עליו לדעת, (או לא היה נאמן לחשוב), כי "קיימת זכות יוצרים ביצירה", דהיינו – כי היצירה עצמה מוגנת בזכויות יוצרים.

...

משנדחית התביעה נגד הנתבעת ממילא לא ניתן לחייב את הצד השלישי.

סוף דבר התביעה כנגד הנתבעת נדחית.

כיון שהתביעה נגד הנתבעת נדחית ממילא אין אפשרות לחייב את צד ג' בסכום כלשהו.

זכויות היוצרים כוללות זכות כלכלית וזכות מוסרית   דיני זכויות היוצרים, שתכליתם להגן על קניינו הרוחני של האדם, מאופיינים, בין השאר, בחלוקה לזכות יוצרים כלכלית ולזכות יוצרים מוסרית.

ולעניין זה העידה התובעת כי מחשש שמא יועתקו פוסטים נוספים "הורדתי פעילות מאז בפייסבוק, כי אני רוצה לראות שהחומר שאני מעלה מוגן". פיצוי סטאטוטורי ללא הוכחת נזק:   התובעת לא הוכיחה נזק ממוני, ותביעתה הנה לפיצויים בלא הוכחת נזק לפי סעיף 56 לחוק זכות יוצרים.

...

התובעת לא הוכיחה כדבעי את הרווח הממשי שהפיק לכאורה הנתבע מהפרסומים המפרים, עלך חשבון התובעת ועל כן דין עילת תביעה זו, המהווה אף הרחבת חזית, שכן לא הועלתה במסגרת כתב התביעה - להידחות.

אשר על כן, ומאחר ועל התובע מוטל הנטל להוכיח כי הפרסום לו הוא טוען , אכן התרחש והתובע לא עשה כן, הרי שדין התביעה שכנגד להידחות.ו סוף דבר התביעה העיקרית מתקבלת, ואני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעת, סך של 8,000 ₪, בצירוף הוצאות משפט ואגרה בסך של 500 ₪.

התביעה שכנגד – נדחית.

לפיכך אני סבור שזכויות היוצרים בתמונה הופרו ואני מקבל את טענות התובעים בהקשר זה. סעיף 56(א) לחוק זכויות יוצרים קובע פיצוי סטאטוטורי לחובת המפר: "(א) הופרה זכות יוצרים או זכות מוסרית, רשאי בית המשפט, על פי בקשת התובע, לפסוק לתובע, בשל כל הפרה, פיצויים ללא הוכחת נזק בסכום שלא יעלה על 100,000 שקלים חדשים." בע"א 592/88 שגיא נ' עיזבון המנוח אברהם ניניו ז"ל, פ"ד מ(2) 254 נקבע שאת הביטוי "כל הפרה" יש לפרש כמתייחס לכל סוג של הפרה וכי המבחן הרלבנטי להפרה הוא מבחן הזכות המופרת ולא מספרם של האקטים המפרים ששמשו בהפרתה של אותה זכות: "את הביטוי "כל הפרה" יש לפרש מתייחס לכל סוג הפרה; הווי אומר, אפשר להטיל את הפצוי הסטאטוטורי מספר פעמים, רק מקום בו הנתבע או הנתבעים הפרו מספר זכויות יוצרים אשר בגין הפרתן הם נתבעים.

נקודת המוצא הנה, כי העתקה או חקוי, כשלעצמם, אינם מהוים תחרות בלתי הוגנת, כאשר הם אינם מוגנים על פי דיני הקניין הרוחני; אולם חקוי או העתקה ייחשבו כעשיית עושר ולא במשפט כאשר מיתקיים אותו "יסוד נוסף". "יסוד נוסף" זה יכול להתבסס על עוולה, או הפרת אמון, אך יכול גם לנבוע מתחרות בלתי הוגנת, אשר הופכת את התעשרות הנתבע לכזו שאינה "על פי זכות שבדין". ברע"א 5768/04 רע"א 5768/04 א.ש.י.ר יבוא יצור והפצה נ' פורום אביזרים ומוצרי צריכה בע"מ, פד"י נ"ב (4) 289 (להלן: "עניין א.ש.י.ר") נידרש בית המשפט לסוגיה בעיניין הקניין "המעיין רוחני" וה"יסוד הנוסף".

...

משנקבע כי המוניטין הנדרש לא הוכח, אני דוחה את התביעה גם ככל שהיא מבוססת על עילה זו. גזל סוד מסחרי בכתב התביעה טען קסאי לטענת הגזל, אולם בסיפת סעיף 2א לסיכומים ציין כי: "הנתבע חזר וטען, כי סודות אלו ניתנים לגילוי באמצעות "הנדסה חוזרת" ועל כן הגנת הסוד המסחרי לא חלה עליהם.

סיכום התביעה בגין עילות גניבת עין, תיאור כוזב, גזל סוד מסחרי, הפרת סימני מסחר, הפרת זכויות יוצרים בתכני הטקסט באתר האינטרנט - נדחית.

אני מחייב את חגי לשלם לתובעים את הסכומים של 50,000 ₪ ושל 150,000 ₪, כפי שנקבע לעיל.

התביעה-שכנגד וההודעה לצד שלישי נדחות.