זכות לפיצויי פיטורים בעקבות אי התאמה לתפקיד חלופי

הסיבה היחידה בגינה התובע קיבל תשלום באותה תקופה היא בזכות הקרבה המשפחתית בינו לבין מנהל הנתבעת ואישתו; אלה סמכו על הודעתו הראשונית של התובע, לפיה הוא חולה ושילמו לו שכר חרף העובדה שהוא לא הציג אישורי מחלה בזמן אמת; התובע לא הוכיח כי הודיע על רצונו להתפטר על רקע מצבו הרפואי ומנע מהנתבעת להציע לו תפקיד חלופי המתאים למצבו.

על כן, הגם שמחלת התובע אמתית, אין קשר סיבתי בינה לבין התפטרותו; יתרה מזאת, התובע עבד בתקופה בה שהה בחופשת מחלה ועל כן אינו זכאי לתשלום פצויי פיטורין.

...

" לאור המקובץ לעיל, אף צד אינו זכאי לפיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת.

סוף דבר הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים: פיצויי פיטורים בסך 42,940 ₪.

הצדדים יפעלו כאמור לעיל בפרק השעות הנוספות ויגישו את התחשיב מטעמם בתוך 30 ימים מהיום, אלא אם יגיעו להסכמות ביניהם ויודיעו על כך לביה"ד. בשים לב לתוצאה אליה הגענו, הנתבעת תשלם לתובע השתתפות בשכ"ט עו"ד בסך 7,000 ₪ לתשלום בתוך 30 יום מהיום.

פיצוי בגין פיטורים בנגוד לחוק שיויון זכויות סעיף 8 לחוק שיויון זכויות קובע כך: "(א) לא יפלה מעסיק בין עובדיו או בין דורשי עבודה, מחמת מוגבלותם, ובילבד שהם כשירים לתפקיד או למישרה הנדונים, בכל אחד מאלה:

מבחינה תכליתית החיוב לפעול לאיתור תפקיד חלופי מקדמת שילוב שוויוני בתעסוקה, שהוא אחד ממטרות החוק כעולה מסעיף 2 לחוק, לפיו מטרתו "להגן על כבודו וחרותו של אדם עם מוגבלות, ולעגן את זכותו להישתתפות שויונית ופעילה בחברה בכל תחומי החיים, וכן לתת מענה הולם לצרכיו המיוחדים באופן שיאפשר לו לחיות את חייו בעצמאות מרבית, בפרטיות ובכבוד, תוך מיצוי מלוא יכולתו". ואולם, תנאי לחיוב המעסיק במציאת ההתאמה הנדרשת לעובד, היא כי מצבו הרפואי של העובד מגביל אותו מלבצע את התפקיד כשם שביצעו טרם חלה/ניפצע ונוצרה המוגבלות.

פיצוי בגין אי עריכת שימוע אילו נהגה הנתבעת כמצופה ממנה, מקום בו ידעה כי התובע מצוי בחופשת מחלה ומר ליבשיץ עודכן על ידי התובע שככל הנראה בסוף חודש מאי 2016 יתמו ימי המחלה שלו, היה התובע מזומן לשיחת שימוע, טרם קבלת החלטה בנוגע להמשך דרכו בנתבעת.

...

לאור האמור לעיל נדחית תביעתו של התובע ברכיב זה. הודעה מוקדמת בהתאם לקביעתנו, התובע פוטר.

איננו מקבלים את טענת הנתבעת כי קיימת היתה מחלוקת של ממש ו/או כי נפלה מלפניה טעות בתום לב, בשלה לא נערך עם התובע גמר חשבון ולא שולם לו פדיון חופשה.

סיכום ומסקנות הנתבעת תשלם לתובע סך של 28,136 ש"ח מהם 2,084 ש"ח בגין פדיון חופשה, של 9,500 ש"ח כפיצוי בגין פיטורים ללא שימוע.

בשוקלנו את גובה התביעה מחד ואת הסכום שנפסק לזכות התובע מאידך (התובע הגיש תביעה על סך 106,394 ש"ח מתוכה נפסקו לזכותו כ 27% מתביעתו) ואת התנהגות הנתבעת, כמפורט לעיל מצאנו לחייב את הנתבעת לשאת בהוצאות התובע בסך של 8,000 ש"ח. סכום זה ישולם בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין לידיו.

לתובע הוצעו חלופות עבודה עוד טרם סגירת המחסן ואף לאחר סגירתו; התובע שובץ כסדרן בסניף, אך הלין כי (גם) עבודה זו לא מתאימה לו. שוכנענו כי התובע לא רצה לעבוד כסדרן אלא ביקש לעבוד כמלגזן (בלבד), ומשלא נמצאה לו עבודה "מתאימה" קרוב לביתו, הגיעו שני הצדדים למסקנה כי אין מנוס אלא לסיים את העסקתו תוך תשלום פצויי פיטורים.

שלא כבעניין שמחי, בעניינינו התובע אף הועסק בתפקיד חלופי בעת סגירת המחסן, ומשהלין על כך כי עבודה זו לא מתאימה לו, ומשלא נמצא עוד בסניפיה באיזור מגוריו תפקיד כמלגזן, ומשלא הסכים לנסוע למרכז ולעבוד שם כמלגזן – פוטר מעבודתו ובהסכמתו (= לבקשתו).

לו נטען כי במעבר בין התפקידים (מהמחסן לסניף) הייתה "הרעת תנאים", ברי כי הנתבעת הייתה משלמת פצויי פיטורים לתובע ,לוּ התפטר בגין הרעת תנאים.

גם אם מדובר בהעברה מתפקיד לתפקיד, לעובד נתונה זכות הטיעון והאפשרות לשכנע את מנהלו בהתאמתו לתפקיד ובמתן היזדמנות הולמת להוכיח את התאמתו [ראה לעניין זה ע"ע (עבודה ארצי) 1159/01 ד"ר אבנר כרמי נ' מדינת ישראל-מינהל המחקר החקלאי (פורסם בנבו, 05.11.02) (להלן: "עניין כרמי")].

...

כאמור, עדותה הייתה מהימנה ולא שוכנענו כי נהגה לצעוק או להשפיל את התובע הן באופן אישי והן בפומבי.

בנוסף, וכאמור לעיל, בשיחת השימוע התובע לא טען כי נוהגים להשפיל אותו בסניף ובשל כך לא מעניין לעבוד שם. משלא הוכח כי אמירות כאלה ואחרות נאמרו ע"י יואל וקרן לתובע, משלא הובאו הוכחות ל"פרסום" ברבים לאמירות להן טוען התובע – נדחית התביעה ברכיב זה. סוף דבר משנדחתה התביעה על כל עילותיה, ומשעסקינן בתביעה של עובד שלא התרשמנו מאמינות עדותו, ובתביעה בסך של 239,029 ₪, ומנגד, של עובד שהשתכרותו השוטפת אינה גבוהה, ובשוקלנו כל אלה, ישא התובע בהוצאות הנתבעת בסך 2,000 ₪.

בהתאם, ומשנתאפשר לצדדים להתייחס לכך(החלטה מ-7.7.20), ולאחר ששקלנו את טענותיהם, מצאנו להורות כי כל אחד מהצדדים ישא בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך של 500 ₪ [ראה לעניין זה תקנה 514 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984; ע"א 360/88 שלום אלדומי נ' נעמי אלדומי, מה(3) 148 (1991)].

כמו כן, התובעת אינה זכאית לסעד אכיפה, לפיצויים כספיים בגין פיטורים שלא כדין ולפצוי על פי חוק שויון הזדמנויות.

בפרשת רוזנברג נקבע כי את ה"התאמה" ניתן לערוך באמצעות תפקיד חלופי התואם את מוגבלות העובד, אך זאת בכפוף לכך כי התפקיד תואם את כישוריו ויכולותיו, כמו גם את צרכיו ואפשרויותיו של המעסיק.

כפי שעוד יפורט להלן, התובעת ערכה לתובעת שימוע וכן היתכנסה ועדה פריטטית בעיניינה של התובעת כנדרש בהסכם הקבוצי; אך בסופו של יום פוטרה התובעת מחמת אי כשירותה אשר נקבע על ידי שני רופאים תעסוקתיים במספר הזדמנויות.

...

לסיכום, טענה הנתבעת כי התובעת פוטרה כדין ואף קיבלה זכויות כספיות לפנים משורת הדין, תוך חתימה על כתב ויתור שכנגדו לא טענה דבר בכתב התביעה.

לפיכך, יש לדחות את תביעתה לסעד האכיפה של יחסי העבודה, וכן לפיצויים כספיים בשל פיטורין שלא כדין ולפיצוי לפי חוק השוויון.

אחרית דבר לאור על האמור לעיל, דין התובענה להידחות.

בנסיבות העניין היה מקום להורות על פסיקת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין לטובת הנתבעת, אך לאור מצבה הרפואי של התובעת הנני קובע לפנים משורת הדין שכל צד יישא בהוצאותיו.

האם התובע זכאי לפצוי בגין הפרת ההסכם הקבוצי החל על הצדדים וחוק שויון לאנשים עם מוגבלות? האם התובע זכאי לתשלום שכר בגין אי שיבוצו בתפקיד חלופי התואם את מגבלותיו? האם התובע זכאי לפצוי בגין פיטורים שלא כדין? אלה הן השאלות המרכזיות בהן נדרש להכריע במסגרת פסק הדין.

...

] הכרעה לאחר ששקלנו את טענות הצדדים וראיותיהם מצאנו כי התובע פוטר כדין ומסיבות ענייניות, כפי שיפורט להלן.

אי לכך, תביעת התובע לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין – נדחית.

סוף דבר התביעה נדחית.