זכות לפדיון ימי מחלה לעובדי המדינה

ביום 9.3.03 הגיש ד"ר יצחק פלצנר יחד עם 5 עובדים וגימלאים בשירות המדינה תביעה שעניינה בין השאר זכאותם של התובעים ליצבור ימי מחלה בתקופת השבתון.

וכך נקבע מפי כב' השופטת גליקסמן (עוד ביושבה בבית הדין האיזורי לעבודה בתל אביב): "... התובעים 3, 4 ו-5 זכאים ליצבור ימי מחלה לצורך ניצול ו/או פדיון ימי מחלה בגין תקופות השבתון להן יצאו בעבר או ייצאו בעתיד בתקופת עבודתם. ככל שמי מתובעים אלה פרש לגימלאות במהלך התקופה בה היה ההליך תלוי ועומד, אנו מצהירים על זכותו לפדיון ימי מחלה בעד מיכסת ימי המחלה שצבר בתקופת היותו בשבתון." (סעיף 53.1 לפסק הדין) (להלן : פסק דין פלצנר).

...

הכרעה: לאחר ששמענו את העדויות, עיינו במסמכים שהוגשו ובחנו את טענות הצדדים, באנו לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל.

סוף דבר: התביעה מתקבלת.

הנתבעת תשלם לכל אחד מהתובעים שכ"ט עו"ד בסך 2,000 ₪ והוצאות משפט בסך 500 ₪.

מאידך, אפנה לכך שהנתבעת מבקשת לראות במקום עבודתו של התובע ככזה המעניק לעובדיו סוג של בטחון סוצאלי וקביעות, שמקבילה לזאת ממנה נהנים עובדי מדינה וגופים צבוריים אחרים שבהם הסכמי העבודה כוללים זכות לפדיון ימי מחלה צבורים.

...

אשר על כן, אני קובע כי בגין הפסד השתכרות לעבר זכאית התובעת לפיצוי בסך כולל [שכולל בתוכו גם פיצוי בגין הפסד הפנסיה] של 30,000 ₪.

סך הפיצויים מצאתי לקבל את תביעת התובעת, כך שהסכום שאמור להיות משולם לתובע הוא פיצוי כולל בסך של 395,000 ₪, הכולל את סכומם של סך הפיצויים בראשי הנזק השונים, כדלקמן: הפסד שכר לעבר אובדן כושר השתכרות לעתיד ופנסיה 30,000 ₪ 275,000 ₪ עזרת הזולת (לעבר ולעתיד) הוצאות רפואיות וניידות (לעבר ולעתיד) 40,000 ₪ 20,000 ₪ כאב וסבל 30,000 ₪ סך הכל 395,000 ₪ סוף דבר אני פוסק כי: התביעה הנדונה מתקבלת, כך שהנתבעת תשלם לתובע סך של 481,000 ₪ ולנתבעת - סך של 395,000 ₪.

עוד תשלם הנתבעת לתובעים ביחד - החזר שכר טרחת עורך דין בסך 133,240 ₪, וכן - תישא הנתבעת בהחזר האגרה ששילמו התובעים בנדון (סך 773 ₪) בלוויית ריבית והצמדה ממועד התשלום (16.4.18).

עוד נטען כי משרד החינוך הוא המוציא והמוביל וכי הוא הקובע הלכה למעשה תנאי פרישה לעובד הוראה גם אם אינו עובד מדינה והעובדה כי משרד החינוך לא היה מעסיקו של התובע אין בה לשנות דבר לעניין זה. כמו כן, משרד החינוך הנו צד נחוץ לבירור טענות התובע ומן הטעם הזה אין להורות על סילוקה של התביעה כנגד המדינה.

קבלת עמדת משרד החינוך כי בהתאם לכללים אותם המדינה מכתיבה, עובדי הוראה בחטיבות הביניים אינם זכאים לפדיון ימי מחלה, ללא יכולת להיתמודד עם קביעה זו ולנסות לסתור אותה הינה הלכה למעשה דחיית התביעה והותרת התובע ללא כל מענה.

...

לטענת המדינה, דין התביעה להידחות מחמת היעדר סמכות עניינית של בית הדין לדון בתביעה כנגד המדינה וזאת משום שהתובע לא היה מועסק על ידי המדינה ולא טען להכרה ביחסי עבודה בינו לבין המדינה.

לטעמנו, גריעת המדינה מההליך כצד נתבע יפגע בתובע ויחסום בפניו את זכות הגישה לערכאות ולבירור ממצה של התביעה.

לאור כל האמור, אין בטענות המדינה כדי להצדיק את סילוק התביעה בשלב המקדמי ויש ליתן לתובע את יומו על מנת לנסות להוכיח את תביעתו גם כנגד משרד החינוך.

סוף דבר: בקשת המדינה לסילוק התביעה על הסף – נדחית.

במועד הרלוואנטי לכריתת הסכם העבודה, הזכות לפדיון ימי מחלה הוקנתה רק לעובדי מדינה שפרשו לגימלאות והיו מבוטחים בפנסיה תקציבית [ראו למשל: ע"ע 23717-04-21 גשר שירותי השקום התעסוקתי של ישראל-הקדש צבורי – יעקב פינקלשטיין (3.2.2022) (להלן –ענין גשר); פ"ה 6411-0-16 גיורא ראובני - מועצה מקומית קרני שומרון (16.12.2019)].

...

מכל מקום, גם אם ניתן היה לזהות את העובדת לפי תקופת העבודה, לא הוכח מי ערך את התחשיב ולצורך מה, והאם בסופו של דבר, הגב' שטרית אכן קיבלה תשלום עבור ימי מחלה לא מנוצלים.

על יסוד כל האמור לעיל, אנו קובעים שהתובעת לא הוכיחה כי היא זכאית לפדיון ימי מחלה בלתי מנוצלים ולפיכך, דין התביעה להידחות.

על יסוד כל האמור לעיל, דין התביעה להידחות.

לשיטת המשיב, מדובר במי שבחרה בחירה מושכלת לקבל תשלום פצויי פיטורין ורק בסמוך למועד פרישתה ביקשה לשנות בדיעבד מסלול זה. אשר לפדיון ימי המחלה, טוען המשיב כי עם קבלת פצויי הפיטורין חדלה המערערת להיות עובדת מדינה ולכן לא עמדה לה הזכות "ליגרור" את ימי המחלה.

...

לפניי לא נטען כי בעניינם של שופטים יש הוראה מפורשת מקבילה, ומקובלת עליי עמדת המשיב שלפיה מקום שבו שולמו לנושא משרה שיפוטית פיצויי פיטורין עבור העסקתו ערב מינויו, אין באפשרותו "לגרור את ימי מחלתו". עמדה אחרת – שלפיה חרף קבלת פיצויי הפיטורין ממשרד המשפטים תהיה זכאית המערערת "לגרור" את ימי המחלה שצברה – מעניקה לשופטים זכויות עודפות על עובדי מדינה אחרים, וזאת בהיעדר עיגון בדין.

בנסיבות אלו, איני סבור כי יש להתערב בהחלטת המשיב שלא להיעתר לבקשת המערערת לקבלת פיצויי שנים עודפות.

הערעור נדחה אפוא.