הזכות לגילוי ועיון במסמכים בשלב הדיון בבקשה לאישור תובענה כייצוגית היא אמנם מצומצמת בהשוואה להליכים אזרחיים "רגילים"; ואולם אין בכך כדי להמעיט מחשיבותה בשלב הדיון בבקשת האישור, המתאפיין בפערי מידע מובנים בין הצדדים, אלא אך לתחום אותה לגבולות שנקבעו בתקנה 4(ב) לתקנות" (עניין נסאר).
...
בהמשך לכך ניתנה, ביום 6.7.23, החלטת בית הדין האזורי לפיה יש לדחות את בקשת גילוי המסמכים של המבקש מהטעמים הבאים:
"....המדובר בבקשה כללית וגורפת אשר ספק אם תתרום לבירור המחלוקת, כמו כן ביחס לגודל הקבוצה. התובע למעשה ביקש כי הנתבעת 1 תיצור מסמך בו יפורטו תאריכי תחילת עבודתם של כלל העובדים בחצרי הנתבעת ב-7 השנים האחרונות עובר להגשת התובענה דנן, וכן תפרט במסמך תפקידו של כל עובד וציון התאריך בו הופרשו עבורו כספים לפנסיה וכספי פיקדון.
בהחלטתי מיום 12.9.23 צוין כדלקמן:
"לאחר עיון בבקשת רשות הערעור ובתיק בית הדין האזורי, מוצע למבקשים שלא לעמוד על הבקשה ולהסכים למחיקתה ללא צו להוצאות, תוך שמירת זכותם - בכפוף לכל דין וככל שיסברו שיש בכך צורך - להגיש בקשה ספציפית וממוקדת לגילוי מסמכים לבית הדין האזורי... הטעם להצעה הוא כי הבקשה לגילוי כפי שהוגשה (לפני קרוב לשנתיים) היא גורפת, ולא מצאתי כי בשלב בו מצוי ההליך - בו גילוי המסמכים מתבצע רק לצורך בדיקת השאלות הרלוונטיות לצורך אישור הבקשה כתובענה ייצוגית - מוצדק לחייב את המשיבות או מי מהן ליצור את המסמך המבוקש על ידי המבקשים. אין חולק שאין מדובר במסמך קיים אלא במסמך שיש ליצור, בעוד שרשימת העובדים המלאה בשבע השנים שקדמו להגשת הבקשה (יחד עם כל הפרטים העובדתיים שהתבקשו בקשר אליה), גם אם ללא שמות, אינה נדרשת בשלב המוקדם בו נמצא ההליך ולא מצאתי כי יש הצדקה להעבירה לידי המבקשים".
המבקשים הודיעו ביום 3.11.23 כי לא הושגה הסכמה כלשהי בהמשך להחלטת בית הדין ומשכך נדרש ליתן החלטה בבר"ע.
לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובתיק בית הדין האזורי, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את הבקשה גם ללא צורך בהגשת תגובת המשיבים.
מבלי להביע עמדה על כל תג ותג בהחלטת בית הדין האזורי ומבלי שיהא בהחלטתי משום אישור ההחלטה על כל חלקיה, לא שוכנעתי כי כלל התנאים לגילוי מתמלאים באופן המצדיק התערבות חריגה של ערכאת הערעור בהחלטת ביניים.
סוף דבר - בקשת רשות הערעור נדחית.
