מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

זכות לגביית דמי חנייה בחופים לאחר ביטול דמי כניסה

בהליך עתירה מנהלית (עת"מ) שהוגש בשנת 2017 בהמחוזי באר שבע נפסק כדקלמן:

כי המשיבים 1 ו-2 מנועים מלאסור על העותרת לגבות דמי חניה בחופים הנ"ל. לחילופין, כי העותרת זכאית לקבל מהמשיבים 1 ו-2 פיצוי ושיפוי מלא בגין השקעותיה והוצאותיה בקשר עם שידרוג, תיחזוקה והפעלה של החופים הנ"ל. לנוכח טענת המשיבות כי דין העתירה להמחק על הסף, מטעמים שונים, נקבע כי הדיון שהיה קבוע ליום 3.7.17 יתייחס לטענות אלה.
" ביום 2.5.16 נשלח למשיבה 2 מכתב משר הפנים בעיניין ביטול אישור לגביית דמי כניסה למקום רחצה ובו נכתב: "הנני להודיעך בזאת, כי בתוקף סמכותי לפי סעיף 8 לחוק הסדרת מקומות רחצה, התשכ"ד- 1964, הנני לבטל את האישור שבסימוכין, שניתן למועצה האזורית חוף אשקלון לגביית דמי כניסה למקום הרחצה המוכרז הידוע כ"חוף זיקים וחוף ניצנים" לשנת 2016.
לאחר הגשת כתבי התשובה, ביום 29.6.17 פנו המשיבות 2 ו-3 בבקשה למחיקת העתירה על הסף מהטעם, כאמור, שביום 27.6.17, במסגרת דיון שהתקיים בין העותרת למשיבות 2 ו-3 ניתן פסק דין בהסכמה לפינוי חופי זיקים וניצנים על ידי העותרת החל מיום 9.7.17 כאשר מתאריך זה ואילך המשיבות 2 ו-3 קיבלו על עצמן לתחזק ולתפעל את החופים הללו.
לשר הפנים הסמכות על פי חוק, להחליט בכל עת בעיניין גביית דמי כניסה לחופי הים, בהתאם לתנאים בכל חוף וחוף, כאשר נשקלת השאלה האם גביית דמי החנייה אינם, בשל התנאים בחוף, במהותם גבית דמי כניסה.
...
כי המשיבים 1 ו-2 מנועים מלאסור על העותרת לגבות דמי חניה בחופים הנ"ל. לחילופין, כי העותרת זכאית לקבל מהמשיבים 1 ו-2 פיצוי ושיפוי מלא בגין השקעותיה והוצאותיה בקשר עם שדרוג, תחזוקה והפעלה של החופים הנ"ל. לנוכח טענת המשיבות כי דין העתירה להימחק על הסף, מטעמים שונים, נקבע כי הדיון שהיה קבוע ליום 3.7.17 יתייחס לטענות אלה.
טענת המשיב 1 כי מאחר והעתירה אינה תוקפת החלטה כלשהי שניתנה על ידו, דינה להידחות כמפורט לעיל, ביקשה העותרת במסגרת הסעדים להם עתרה, כי יימנע מהמשיב 1 לאסור עליה לגבות דמי חניה בחופים זיקים וניצנים, ולחילופין, כי ייקבע שהיא זכאית לקבל פיצוי מהמשיב 1 בגין השקעותיה בחופים האמורים.
אשר על כן, וכנטען על ידי המשיבים, דין העתירה להימחק על הסף.
העותרת תשלם למשיב 1 הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 7,000₪.
העותרת תשלם למשיבות 2 ו-3 הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסכום של 8,190₪.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2020 בשלום ירושלים נפסק כדקלמן:

בזמנים הרלוואנטיים לא הייתה בנמצא חברת ביטוח בעלת רישיון ישראלי שהייתה מוכנה לבטח ריחוף במצנחים ולכן גבה הנגבי כסף מיועד לביטוח מהתובע, העביר אותו ל"חצב" וקיבל פוליסה המבטחת את פעילותו ואת חניכיו אצל חברת ביטוח זרה.
לאחר מכן יגיש התובע סיכומים משלימים והליך הסיכומים יימשך כסדרו, כאשר זכותם של הצדדים להוסיף ולטעון טענות נוגעות להוצאות המתחייבות מן ההתנהלות הדיונית בתיק.
אותם פעילים באגודה מצאו עצמם בבתי־משפט, האגודה התפרקה, הקשר עם מנהל התעופה בוטל, ועד להתקנת התקנות בשנת 2015 הכול הפך להיות "פיראטי" לפי חוות־דעתו של ד"ר עמיר, כללי הטיסה הבסיסיים ברכס הם: יש להמריא נגד הרוח, לאחר ההמראה יש לפנות בכיוון המצוק ולרחף מעליו, כאשר העילוי נוצר כתוצאה ממפגש הרוח החופית (בריזה) המתנגשת במצוק החופי ועולה מעלה.
כאשר מחליט המדריך שעל חניך לבצע תרגול נחיתה ומודיע לו בקשר להכנס לנחיתה, החלטה זו מותנית בכך שעמדת הנחיתה ריקה ממרחפים ובאפשרותו של החניך להכנס לנחיתה מול הרוח, שכן רק מול הרוח ניתן לבצע נחיתה בטוחה, ולעולם אין לבצע בריחוף רכס נחיתה ברוח גב. אם מסיבה כלשהיא מבוצעת באונס נחיתה ברוח גב, גם אז המצנח עדיין בשליטה ואפשר לכוון אותו כך שלא ייתקל ברכב חונה ולבצע נחיתה תוך ריצה מהירה.
...
לעניין התשלום יש לקבל את טענת התובע על יסוד אחוזי הנכות שקבע מומחה בית־המשפט (28%) ולהעמיד את הפיצוי החוזי על הסך אשר נטען על־ידי התובע בסיכומיו המשלימים והוא 67,200 ש"ח. תוצאות והוצאות התובענה נגד הנתבע 2 נדחית.
התובענה נגד הנתבעות 5-3 לעניין ביטוח אחריות מקצועית – נדחית, ולעניין ביטוח תאונות אישיות – מתקבלת.
נוכח התנהלות הנתבעות 5-3, הן בכריתת חוזה הביטוח והן בביצועו, וכן התנהלותן בהליך זה, תשלמנה הנתבעות 5-3 הוצאות התובע בסך של 15,725 ש"ח. זכות ערעור לבית־המשפט המחוזי בירושלים במועדים הקבועים בחוק.

בהליך תובענה ייצוגית (ת"צ) שהוגש בשנת 2019 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

לאחר מכן, המערכת משווה את המספר המופיע על גבי לוחית הרשוי לנתוני הרכבים הזכאים לקבל הנחת תושב ובמידה יש התאמה, מחושבים דמי חניה מופחתים בהתאם.
עוד טענה המשיבה כי הדרך היחידה להמנע באופן מוחלט מטעויות בזיהוי היא על ידי ביטול שיטת החניונים והצבתם של קופאים בכניסה לחניון, מה שיוביל לעליית תעריף החנייה.
לעניין החיובים בדמי חנייה בשיעור של 20 ₪ טוענת המשיבה כי מבדיקת צלומי הרכבים המקושרים לאותן קבלות עולה כי בארבעה מקרים, מספר הרכב לא זוהה בכניסה לחניון וכי במקרה בודד לוחית הרשוי פוענחה באופן שגוי, יחד עם זאת קיימות כניסות תקינות של רכבים אחרים במועד סמוך.
כמו כן, המשיבה הודתה בזכותו של כל אחד מחברי הקבוצה לקבל את כספו בחזרה וזאת לאור העובדה כי באם מתקבלת פנייה יזומה בדבר גביית יתר הרי שהיא משיבה את הכספים.
האחת, ת"צ 13390-09-15 ליאור קוינטר נ' אחוזות החוף בע"מ (להלן: "בקשת קוניטר") והשנייה, ת"צ 60797-09-16 אריאל קצב ואח' נ' מילגם חניה סלולארית (להלן: "בקשת קצב").
...
כמו כן, לאור האמור, אני מורה לצדדים לפעול בהתאם להוראות סעיפים 18(ג) ו-25 לחוק תובענות ייצוגיות תשס"ו-2006 (להלן: "החוק") כמו גם בהתאם לתקנות תובענות ייצוגיות, תש"ע 2010 כדלהלן: בהתאם לאמור בסעיף 18(ג) ו25(א)(3) לחוק תובענות ייצוגיות, יפרסמו באי כוח הצדדים, בתוך 14 יום מודעה בנוסח שצורף כנספח 2 להסכם הפשרה, בדבר הגשת הבקשה לאישור הסדר פשרה.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2017 בשלום אשקלון נפסק כדקלמן:

דא עקא, מחלוקות בלתי מבוטלות נתגלעו בין המבקשות לבין חברת לאסו ואלו הובילו למספר הליכים משפטיים שראשיתם ביום 30.6.2016 אז פנו המבקשות לבימ"ש זה בבקשה למתן צו מניעה נגד חברת לאסו שייעודו לאסור עליה לגבות דמי חניה וכל תשלום אחר בכניסה לחופי ניצנים וזיקים (ה"פ 66847-06-16).
בכך לא נסתיימו הדברים שכן לאור הפרות הסכם שיוחסו לחברת לאסו הודיעה החברה הכלכלית ביום 6.7.2016 על ביטול ההסכם האמור ודרשה סילוק ידה מחופי ניצנים וזיקים (נספח 5 לבקשה), דרישה אשר הועלתה בהמשך כסעד העקרי המבוקש בהליך הנ"ל. לאחר חילופי דברים ובניסיון מצד המבקשות לטענתן ליתן בידי חברת לאסו היזדמנות נוספת, הגיעו הצדדים לכדי הסדר בחודש ינואר 2017 וזה הועלה על הכתב והסדיר את אופן המשך קיומו של ההסכם בין הצדדים ואופן ההיתחשבנות ביניהם (נספח 6 לבקשה).
למען הזהירות ובהנתן טיב היתנהלותה של חברת לאסו עד כה והיתלות המשיבים בזכויותיה של זו, ניתן בזאת צו האוסר על המשיבים וכל גורם מטעמם לקיים ארועים בחופי ניצנים וזיקים ו/או לגבות דמי חניה או כל תשלום בדומה לו במקום.
...
המבקשות טוענות כי בסופו של דבר הוסכם עם חברת לאסו על הקדמת מועד מסירת החופים על פי פסק הדין ליום 29.06.2017, בשעה 14:00 כעולה מהמסמך שהוגש כנספח 12 לבקשה.
בסופו של דבר, בהינתן פסק הדין שניתן לטובת המבקשות ונגד חברת לאסו מכוחה באים המשיבים לכאורה, יש להתייחס לבקשה זו כמי שנועדה להותיר בעינו את המצב הקיים כפי שנקבע והוכר ע"י בית המשפט עצמו.
סוף דבר, הבקשה מתקבלת וניתן בזאת צו זמני המורה כדלקמן: המשיבים וכל גורם מטעמם יסלקו ידם מחופי ניצנים וזיקים, לרבות מתקניהם, המזנונים ושרותי הקמפינג, כך בכל הנוגע לשליטה, ניהול, החזקה והפעלה שלהם.
לאור תוצאת הליך זה ומשסבור בית המשפט כי המבקשות הוטרחו להליך זה ללא המחשת איתנות מספקת בטענות המשיבים, מורה אני על חיובם בהוצאות הליך זה לטובת המבקשות בשיעור של 5,000 שקלים.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2022 בשלום באר שבע נפסק כדקלמן:

המפקח העיד כי לאחר שניכנס לתפקידו החל בעריכת סקר לעניין העסקים באיזור שנמשך מסוף שנת 2015 ועד אמצע שנת 2016 ובמסגרת זו הגיע לעסק של הנתבע (ע' 21 ש' 25-29).
בכל הנוגע לעירייה היא מצינת כי המקרקעין אינם שלה ועל כן לא יכולה הייתה לתת הסכמה מכללא לישיבת קבע של הנתבע במקרקעין ואף אילו הייתה לה סמכות כזו, מדובר ברשות הדירה הנתנת לביטול בכל עת. הערייה ציינה כי בשנת 2006 הבהירה לנתבע כי עליו למצוא פיתרון של קבע לעסקו ובכל היתר שנתנה לו הובהר כי ההיתר אינו מעניק לו זכויות בקרקע.
יתר על כן מדובר היה במלון סי סייד שאינו נכלל במיגבלות הוראות סעיפים 16 ו – 19 לתמ"א (איזור חוף רחצה ושטח צבורי פתוח בהתאמה) ואלה חלות על מקום החניה של רכבו של הנתבע.
אוסיף כי טענות הנתבע כי מאחר שבמקום בו עמד הרכב הבנייה אסורה ומדובר בשצ"פ, אין לגבות ממנו דמי שימוש כאילו בנה מבנה של קבע, איננה ממין העניין, שכן כפי שנקבע בפסיקה, ככל שבוצע שימוש חורג במקרקעין, אין בכך כדי להיטיב עם המשתמש והמדינה רשאית לגבות דמי שימוש בהתאם לשימוש שנעשה במקרקעין בפועל.
דמי שימוש לאחר הגשת התביעה לעניין דמי השמוש לאחר מועד הגשת התביעה אציין כי על אף שבהתאם לפסיקה רשאית המדינה לתבוע זאת (ע"א 6713/15 מפעלי תחנות בע"מ נ. מדינת ישראל), במקרה זה, כל שביקשה המדינה בכתב התביעה הוא סעד הצהרתי בדבר זכותה לקבל דמי שימוש גם לאחר מועד הגשת התביעה ועל כן לכל היותר ניתן ליתן לה סעד הצהרתי כזו ואין מקום לפסוק דמי שימוש שלא נתבעו בכתב התביעה.
...
סוף דבר העולה מן המקובץ הוא כי אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעת סכום של 305,185 ₪ (95% מסכום התביעה בהתאם לקביעה לעיל לעניין השטח לגביו ייערך החישוב) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל וזאת בתוך 45 יום ממועד קבלת פסק הדין.
אני קובעת כי על הנתבע לשלם לתובעת דמי שימוש ראויים על בסיס הקביעה בהליך זה באופן יחסי בנוגע לתקופה שמיום הגשת התביעה ועד למועד הפינוי של המקרקעין בפועל.
בנוסף אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעת הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 23,000 ₪ וזאת בתוך 45 יום מקבלת פסק דין זה. הודעת הצד השלישי נדחית ואני מחייבת את הנתבע לשלם לעירייה הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 23,000 ₪ בתוך 45 יום מקבלת פסק דין זה. זכות ערעור כחוק.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו