זכות יורשים לקבלת פוליסת ביטוח תאונות אישיות

האם מותו של המנוח שי בכר ז"ל (להלן – "המנוח") שהתרחש ביום 26.2.15 נגרם עקב מעשה אובדני? האם מותו של המנוח מזכה את התובעת מס' 2 (להלן – "התובעת"), אלמנתו ויורשתו של המנוח, בתגמולי ביטוח מכוח פוליסות לביטוח תאונות אישיות שהוצאו על ידי הנתבעת? אלה הן השאלות העיקריות העומדות להכרעה בהליך זה. כללי ביום 26.2.15 הוציאה משטרת אילת הודעת "נעדר", בה צויין כי המנוח, יליד 1963, יצא מביתו באילת בתאריך הנ"ל, לאחר ש- "עזב את הבית על רקע בעיות כלכליות שהטרידו אותו". באותו הודעה צויין כי "ידוע על כוונות אובדניות, יש חשש ממשי לחייו". הודעה זו יצאה לאחר שהתובעת התייצבה בתחנת המישטרה ביום 26.2.15 בשעות הבוקר (ככל הנראה בשעה 8:30), והודעה למישטרה על העדרות בעלה נוכח דיווחים שקבלה על כך שהוא לא התייצב במקום בו ניהל עסק בשעות הבוקר של אותו יום.

המחלוקת בין הצדדים שתי מחלוקות עיקריות התעוררו בין הצדדים בהליך זה, האחת עובדתית במהותה, והשניה משפטית: האם מות המנוח נגרם עקב היתאבדות? בהנחה שמדובר במעשה אובדני, האם הדין המהותי ותנאי הפוליסות שוללים מהתובעת זכות לתגמולי הביטוח עקב מות המנוח? על ההליך – בקצרה הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית.

כאשר במקרה של מות המבוטח עקב תאונה עסקנין, די למבוטח, וליתר דיוק יורשיו או המוטבים על פי הפוליסה, להוכיח כי המוות ארע בנסיבות בהן תרחיש התאונה אינו בגדר המופרך, כאשר טענה ולפיה המקרה אינו תאונתי אלא אובדני, גם בהקשר של בחינת קיום מקרה הביטוח, תוטל לפתחו של מי שטוען לכך (זאת להבדיל ממקרים בהם תרחיש התאונה הוא מופרך על פניו, למשל כאשר המבוטח נמצא תלוי ולידו פתק בכתב ידו בו הוא מודיע על כוונתו להיתאבד).

...

לבסוף אעיר כי הכיסוי הביטוח נשלל גם נוכח הסייג המפורש בפוליסות שבפנינו, השוללת כיסוי למקרה של "איבוד לדעת או ניסיון לכך". כאמור לעיל, משנקבע כי בהתאבדות עסקינן, המקרה אינו נכנס לשערי הפוליסה נוכח אי קיום מקרה הביטוח, ומשכך דין התביעה להידחות ללא צורך בסייג זה. בהערת אגב יצויין, כי ייתכן בהחלט שהסייג, לפחות בכל הנוגע למעשה אובדני (להבדיל מניסיון לבצע מעשה שכזה, אשר מוזכר בו), הוא מיותר (שהרי "התאבדות" ו "תאונה" תרתי דסתרי המה, כלשון כב' השופט עמית), ואולם בכך אין לשנות מהמסקנות לעיל בדבר מהות הפוליסות והעדר הכיסוי, כפי שבואר לעיל, וכאשר לבטח אין לומר שסייג זה מסייע לתובעת.

סוף דבר הוכח כדבעי כי מותו של המנוח נבע ממעשה התאבדות.

אני מורה אפוא על דחיית התביעה.

התובעים , יורשי בנם המנוח בן 24 במותו , מבוטח הנתבעת ,שנהרג בתאונה בפיליפינים, בקשו לקבל מהנתבעת פיצוי מכח פוליסת תאונות אישיות .

לאור האמור, משלא הוכחה מסירת הפוליסות והסבת תשומת הלב של המבוטחים כדבעי, תימנע מהנתבעת הזכות להסתמך על סייגי הפוליסה.

...

לעומת זאת ככל שעסקינן בפוליסה המקורית, (שהנתבעת הגישה כשהיא סרוקה בצבע) נראה שהנתבעת יצאה ידי חובת ההבלטה הנ"ל ,ודין טענת התובעים היה להידחות לו המסקנה הייתה אחרת.

מן המקובץ ,המסקנה היא איפוא כי התובעים זכאים לפיצוי על פי הפוליסה .

לסיכום לאור האמור , אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעים סך של 200,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.

לאור כלל הנסיבות כמתואר , אני מורה כי לסכום זה יתווספו הוצאות בגין אגרה ושכ"ט עו"ד בסך של 23,400 ₪.

משקולי צדק נכון יהיה להניח שבנסיבות, לו היתה הנתבעת מגלה לו שלעמדתה סכום הכסוי שגוי, היה המנוח פועל כדי להביא את עצמו למצב שהיה בו להבנתו טרם הגילוי, היינו - להניח שהמנוח היה רוכש ביטוח תאונות אישיות בפוליסה שמשלימה לו את הכסוי בגין התאונות האישיות מ-20,000 דולר ל-200,000 דולר, ותנאיה דומים להרחבה של הפוליסה הנדונה, המזכה את התובעת כמוטבת, בהיותה יורשת המנוח.

אם כן, לו היתה הנתבעת מגלה למנוח טרם התאונה כי מדובר בסכום שגוי, אנו מניחים שבמועד פטירתו, היתה אמו זכאית לקבל על פי שתי פוליסות – הפוליסה בעניינינו, וגם - פוליסה משלימה מסוג ביטוח תאונות אישיות המקנה כסוי במקרה של מוות בסך של 180,000 דולר.

...

מדובר בסיכון, שאולי בעקיפין, אך במידה לא מבוטלת - נוגע גם לה. אם כן, אני קובע כי התובעת זכאית לפיצויים בגין ההבטחה שיצרה הנתבעת ובגין מצג השווא שהציגה בהתנהלות רשלנית שיש בה גם הטעיה, שבנסיבות, מאז הגילוי החד-צדדי של הטעות במצג - גם לא ממלאת על דרישות חובת תום הלב בדין.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, אני פוסק כי – התביעה הנדונה מתקבלת כך שלסילוקה תשלם הנתבעת לתובעת סך 645,000 ₪.

בנוסף, תשלם הנתבעת לתובעת בגין הוצאות משפט – שכר טרחת עו"ד בשיעור 150,930 ₪, וכן - החזר הוצאותיה בגין שני חלקי האגרה ששילמה בתיק זה, והחזר הוצאותיה בגין שכר העדה המומחית בו נשאה, לפי קבלות; הכל, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד תשלומי האגרה והוצאותיה – ממועד תשלומן ועד ליום מתן פסק הדין.

כעולה מן הבקשה, במקביל להליך הפש"ר ומבלי שקבלה היתר לכך הגישה החייבת כנגד חברת הביטוח תביעה לתגמולים בסך של 339,000 ₪ מכוח פוליסת ביטוח חיים ופוליסת תאונות אישיות, בגין ניזקי גוף שנגרמו לה בעקבות חבלה בעבודתה משנת 2013.

זאת, הגם שהחייבת הגישה תביעה ללא אישור בית המשפט של פש"ר. אוסיף עוד כי כפי שנקבע בסעיף ו' לפסיקתא בעיניין הפטר החייבת: "מבלי לגרוע מהוראות הפקודה ובנוסף, כל נכס, כספים וזכויות השייכים לחייבת מכל מקור שהוא (לרבות כספים בחברת ביטוח, זכויות להחזרי מס וכד') ולא דווחו על ידי החייבת יועברו לקופת פשיטת הרגל במלואם מיד עם גילויים, בין אם התגלו לאחר אישור תוכנית הפירעון או לאחר סיום ביצועה ואף לאחר קבלת הפטר חלוט." אני דוחה גם את הטענה כי על פי הסכמת הצדדים הוחזקו הכספים בנאמנות רק צורך סיום בירור הזכויות בעיניין הירושה.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בטענות הצדדים מצאתי להיעתר לבקשה ולהורות על העברת סך של 25,000 ₪ לקופת הכינוס.

סבורני כי בקשת הנאמן ראויה ומוצדקת גם על רקע זה. סוף דבר: מכל מקובץ, סבורני כי הנאמן נהג עם החייבת בהגינות רבה מאוד ונותר בידה סכום נאה שיש בו משום איזון ראוי בין אינטרס החייבת, לרבות האינטרס השיקומי של החייבת, ואינטרס הנושים, על רקע הדין על נפתוליו כמפורט לעיל ומכלול נסיבות העניין כמתואר.

לטענת התובעים, מותה של המנוחה נגרם עקב תאונה ופוליסת הביטוח בגין תאונות אישיות שהנפיקה לה הנתבעת מכסה "מוות עקב תאונה". מכאן, שהם זכאים לתגמולי ביטוח בסך של 130,000 ₪, כנקוב בפוליסה במקרה שכזה (כולל הפרישי הצמדה וריבית).

סופם של דברים היה שכל יורשיו של האב צורפו כתובעים במקומו, תוך תיקון כתב התביעה בהתאם.

מכאן, שיש לקבוע לא רק כי ארוע הנפילה של המנוחה עומד בהגדרת "תאונה" על פי הפוליסה, אלא גם כי מותה של המנוחה קשור אליו בקשר סיבתי באופן שיש בו כדי למלא גם אחר הגדרת "מקרה הביטוח". מכאן כי על הנתבעת לשאת בתשלום תגמולי הביטוח בגין התאונה שאירעה למנוחה, בהתאם לפוליסה שהונפקה לה. סיכומם של דברים כמפורט לעיל, דין התביעה להיתקבל.

...

מנגד קבע המומחה מטעם בית המשפט, בפרק הדיון בחוות דעתו, דברים המדברים בעד עצמם (ההדגשות במקור): "לאחר שעיינתי בחומר הרפואי שעמד בפני, וקראתי בעיון את חוות הדעת של ד"ר דב גביש וד"ר טובי רסין, אני קובע כי קיים קשר סיבתי בסבירות גבוהה, בין פטירתה של הגב' .... ז"ל לבין התאונה שארעה ב-13.1.2016 ואנמק.

אני מקבל את חוות דעתו של ד"ר גביש ודוחה את חוות דעתו של ד"ר טובי רסין מאחר ואינה מתבססת על העובדות ולפיכך מסקנתו שגויה".

מכאן, שיש לקבוע לא רק כי אירוע הנפילה של המנוחה עומד בהגדרת "תאונה" על פי הפוליסה, אלא גם כי מותה של המנוחה קשור אליו בקשר סיבתי באופן שיש בו כדי למלא גם אחר הגדרת "מקרה הביטוח". מכאן כי על הנתבעת לשאת בתשלום תגמולי הביטוח בגין התאונה שארעה למנוחה, בהתאם לפוליסה שהונפקה לה. סיכומם של דברים כמפורט לעיל, דין התביעה להתקבל.