לדבריו, בקיץ 2015, שילם לתובעת "כסף, ועבודתנו המשותפת סביב הגרפיקה של המפעל תמה". בכך לטענתו "מכרה לי התובעת את מלוא הזכויות בציור של עץ התפוחים לשם מיתוג מוצרים המשווקים על בסיס עסק מסחרי".
לדבריו, הטענה כי חמוטל זוגתו לשעבר שילמה מתוך רצון טוב חוטאת לאמת, ונועדה לכסות על כך שלא נימסרה לו קבלה או חשבונית.
התביעה כומתה לסך של 33,800 ₪, וזאת בהסתמך על סעיף 56 לחוק זכויות יוצרים, תשס"ח-2007 (להלן: החוק), הקובע כי בשל הפרת זכות יוצרים או זכות מוסרית, רשאי בית המשפט לפסוק בשל כל הפרה פיצוי בלא הוכחת נזק בסכום שלא יעלה על 100,000 ₪.
למעלה מן הצורך, בפסק דין זה ת"א (מחוזי ת"א) 64345-05-16 אף הוטעם (אף שלא נטען בפני), כי -
"הגנת המפר התמים עומדת איפוא למי שלא ידע ולא חשד כלל בקיומה של זכות יוצרים ביצירה. רק הנחה מוטעית – שיש לה יסוד נאמן – על אי קיום זכות יוצרים תקים למפר הגנה, ואילו הנחה סתמית על קיומה של הרשאה או על כך שאין מדובר בהעתקה – אינה מקימה את ההגנה""
בהיעדר הגנה ממשית לשימוש הנרחב בציור בעסק החדש, יש להזקק לתנאים הקבועים בסעיף, המזכים בפצוי במשמעו של סעיף 56(ב) לחוק, קרי-
הקף ההפרה – התובעת הוכיחה והנתבע אף אישר בעדותו שהתווית ועליה ציור עץ התפוחים מופיעה על גבי אלפי מוצרים.
...
נמצאנו למדים כי הן החוק, הן פסיקת בית המשפט, מבקשים להעניק לבית המשפט הדן בהפרות זכויות יוצרים, מרחב הכרעה, אשר במסגרתו עליו לשקול פרמטרים שונים ומגוונים בבואו לסווג את ההפרות ולהשית פיצויים בגינן.
"
מכל האמור, שוכנעתי – בשים לב לתשתית הראייתית שהונחה בפני בהליך זה- כי עם מילוי תנאי הסעיף כמפורט ונוכח היקף ההפרה המתמשכת, זכאית התובעת לפיצוי בגובה תביעתה, קרי בסך של 33,800 ₪.
הנתבע ישלם לתובעת סכום זה בתוך 30 ימים ממתן פסק הדין.
