זכות חיים וחובת איכות החיים

הערכים המוגנים העומדים בבסיס עבירות השלכת פסולת הם הזכות לחיים בסביבה נקייה והאנטרס בדבר שמירה על איכות הסביבה ועל ערכי הטבע מפני מפגעים ונזקים בלתי הפיכים.

מנגד, מדובר בשני אירועים שהתרחשו במועדים שונים ובפסולת אשר הושלכה במקרקעין אשר הציבור עובר בהם חלף החובה להשליכה במקום המיועד לכך ותוך הבטחת טפול נאות בפסולת.

...

לאור כל האמור, בהתאם לפסיקה הנוהגת, אני קובעת כי מתחם הקנס ההולם בגין העבירות בהן הורשע הנאשם הוא קנס של 15,000 ₪ עד 50,000 ₪.

לפיכך, ולאחר ששקלתי את כל השיקולים, אני סבורה, כי יש לגזור את עונשו של הנאשם ברף התחתון של המתחם.

אשר על כן אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: קנס בסך 15,000 ₪.

חובת הנתבעת לנהוג כך, הטעים התובע, נובעת מהוראת סעיף 10.5 לחוזר 6/10 של סמנכ"ל משרד הבריאות, הקובע כי על הועדה לשקול האם קיימים מאפיינים רפואיים רלוואנטיים המייחדים את עניינו של המבוטח, לעומת עניינם של מבוטחים אחרים העשויים להזקק לטפול באותה טכנולוגיה באופן המצמצם את משמעויות הרוחב האפשריות של ההחלטה לאשר מימון טפול למבוטח.

חוק זה מעגן את זכות היסוד החברתית הבסיסית של כל תושב לשירותי בריאות, תוך הגשמת הזכות לחיים והזכות לשלמות הגוף, זכויות אשר קיבלו מעמד חוקתי במסגרת חוק יסוד כבוד האדם וחרותו.

עניין זה לא מצא ביטויו בתצהיר שנתן פרופ' נבו מטעם הנתבעת, שם הוא נקב במספר 8, והתקשיתי להלום את הסתפקותם של חברי הועדה באמירה סתמית זו מפיו של פרופ' נבו, שספק בכלל אם נאמרה (למצער, פרופ' נבו לא ציין בתצהירו מטעם הנתבעת, כי אמר אותה אי פעם למאן דהו), בעוד שלא ראו לנכון ליתן ביטוי מתאים לאמור בחוות דעתו, כל זאת כשמנגד, מוטלים לפניהם גורלו ואיכות חייו של התובע.

...

לאור כל האמור לעיל, סבורני כי הצדק עם התובע, כי לאחר שלושה ניסיונות שכשלו, יש לשחרר את הוועדה מהצורך לשוב ולקבל החלטה מושכלת בפעם הרביעית ובית הדין הוא זה שצריך להכריע בעניין.

אחרית דבר התביעה מתקבלת ואני מורה לנתבעת 1 לספק לתובע את התרופה בהתאם לצרכיו הרפואיים, וזאת מייד בתום התקופה בה יסתיים הכיסוי הביטוחי הנוכחי שלו שמכוחו הוא מקבל אותה כיום.

בנסיבות העניין ובהתאם לפסיקת בית הדין הארצי בע"ע (ארצי) 35727-11-12 בטחון לאומי 1992 ע.נ. בע"מ נגד פודולסקי אלכסנדר (25/1/15)), החלטתי להשית את הוצאותיו של התובע בסך 1,000 ₪ על הנתבעת 1 וכן לחייב אותה בשכ"ט באי כוחו, מטעם עמותת קרן דולב לצדק רפואי, בסך של 20,000 ₪.

בד בבד, בהתנהגותו של הנאשם שבוצעה על מנת לחמוק מהשוטרים נפגע ערך מוגן נוסף של חובת הציות לגורמי האכיפה והשמירה על שילטון החוק.

בעיניין זה נכתב על ידי מותב זה בעיניין אבו סעלוק הנ"ל: "... שגרת החיים של המשתמשים בדרך במחוז הדרומי שזורה בהתנהגות מסוכנת ופוחזת מצד נהגים בכביש, לעתים קרובות אגב בריחה משוטרים. ציבור נהגי הדרום הוא בבחינת "נפגעי עבירה". המדובר בציבור "שקוף" שאינו מתייצב בבית המשפט לתבוע את נזקיו ואת מידת הפגיעה באיכות חייו.

זכות ערעור כחוק.

...

לאור כל האמור, הומלץ על הטלת צו מבחן למשך שנה אשר במהלכו ישתלב הנאשם בסדנת תעבורה.

בית המשפט מזכיר, כי מתחם ענישה צריך להיקבע כך, שיתאים בתחתיתו גם לעניינו של מי שמורשע בעבירה לראשונה בחייו ורקעו, פרט לכך, נורמטיבי.

סוף דבר: לאחר ששקלתי את מכלול השיקולים כמפורט לעיל אני מטילה על הנאשם את העונשים הבאים: 6 חודשי מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות.

מחקר שבדק את השפעת העבודה במשמרות לילה על המצב הנפשי ואיכות החיים של אחיות, קבע, כי "Shift-work nurses reported significantly higher somatization, obsessive-compulsive, interpersonal sensitivity, anxiety, paranoid ideation and global severity index scores than daytime nurses. Significant differences were not found in the depression, hostility, phobic anxiety and psychoticism scores. Shift-work nurses also reported significantly worse scores on pain and physical function compared with daytime nurses." (Influence of Night Shift Work on Psychologic State and Quality of Life in Health Workers Düşünen Adam The Journal of Psychiatry and Neurological Sciences 2010;23:238-243; https://dusunenadamdergisi.org/storage/upload/pdfs/1586341411-en.pdf) נזכיר בהקשר זה את עתירת האגודה לזכויות האזרח לבית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ על מנת שיחייב את המדינה לספק לכל אסיר מיטה, עתירה שהוגשה על ידי רופאים לזכויות אדם והאגודה לזכויות האזרח (אשר יוצגו על ידי חברי, ס. הנשיאה כב' השופט דורי ספיבק).

מאחר והתובע זכאי, כך לגירסתו, להפרשי גמול שעות נוספות וגמול במנוחה השבועית בסך של 35,000 ש"ח לתקופה שממועד כניסת צו ההרחבה לתוקף (10/2014), עומד חובה של הנתבעת בגין הפקדות למרכיב התגמולים בגין יתרת הגמול על 2,450 ש"ח (7%x 35,000 ש"ח) וסך חובה בגין הפקדות למרכיב הפיצויים בגין יתרת גמול השעות הנוספות עומד על 2,450 ש"ח (6%x 35,000 ש"ח) (ר' סעיפים 70-68 לתצהירו).

...

עם זאת מקובלת עלינו טענתו של התובע כי הנתבעת, בהתנהגותה, ויתרה על ההודעה המוקדמת אותה מחויב היה ליתן לה עם התפטרותו.

מסקנתנו היא, איפוא, כי הנתבעת ויתרה על קבלת הודעה מוקדמת ואף מטעם זה יש לדחות את טענת הקיזוז שהועלתה על ידה ביחס לתקופה השניה.

סיכומו של דבר הנתבעת תשלם לתובע פיצוי בגין עגמת נפש בסך של 20,000 ש"ח וזאת בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין לידיה.

עם זאת, זכות זו אינה זכות מוחלטת, בפרט כאשר מדובר בטיפול שאינו מציל חיים, אלא בטיפול שנועד לשפר את איכות חייו של המטופל.

לעניין סמכותה של הרשות המנהלית לשנות מדיניות ושאלת תחולתן ראו דברי כב' השופט (כתוארו אז) ח' מלצר בעע"מ 3801/13 ארז נ' שר הבטחון (21.7.16): "ככלל, רשות מינהלית רשאית בכל עת, לשנות את מדיניותה, וזאת בין היתר – כדי להתאימה למציאות החיים המשתנה... ואולם, אין משמעות הדבר כי שינוי המדיניות משוחרר מכל מיגבלה, או ביקורת שיפוטית. החלטה בדבר שינוי מדיניות היא בגדר החלטה מינהלית לכל דבר ועניין, והיא כפופה, מטבע הדברים, לכללים החלים על כל החלטה מינהלית אחרת, וביניהם: הכלל לפיו על שינוי המדיניות להעשות על בסיס שיקולים עינייניים ולעמוד במיתחם הסבירות, בדרישות המידתיות ובחובת ההגינות". כפי שנקבע בפסיקה לרשות המנהלית סמכות לשנות את מדיניותה בהתאם לצרכים משתנים וכך אכן נעשה מספר שנים לאחר תחילת מתן הריטלין לעותרים.

...

טיעוני הצדדים לטענת ב"כ העותרים, עו"ד רלי אבישר רווה, דינן של העתירות להשבת הטיפול בריטלין להתקבל, כאשר החלטת הגורם המוסמך בשירות בתי הסוהר, אינה סבירה כלל ועיקר ומחייבת את התערבותו של בית המשפט.

אני מקבל את הטענה כי לא הוכח שהעותר 3 הבריח את הכדורים או עשה בהם שימוש לרעה (כגון סחר בכדורים).

סוף דבר אשר על-כן, אני מורה כדלקמן: אני דוחה את שלוש העתירות בכל הנוגע להחלטות שהתקבלו בעניינם.

בהתאם להסכמתה של רע"ן פסיכיאטריה בשב"ס, אני מורה כי רע"ן פסיכיאטריה תעביר לבית המשפט, באמצעות ב"כ המשיב, בעוד שנה, הודעת עדכון שבה תפרט כמה אסירים פנו בבקשה לקבל ריטלין במהלך השנה, וכמה מתוכם קיבלו ריטלין.