אביו של הנאשם ציין כי זו לא דרכו של הנאשם וכי הוא מתעתד ללמוד ולא יחזור על מעשיו.
דיון והכרעה
הנאשם, כיום קרוב לגיל 18, בן 17.5 בעת ביצוע העבירה, מצוי במעצר בכלא אופק, נותן היום את הדין לראשונה בגין עבירות של הפרת תנאים שנקבעו בהיתר לצד עבירות של חבלה במזיד לרכב, גניבת רכב, נהיגה פוחזת של רכב, נהיגה ברכב ללא רישיון וללא ביטוח.
נתתי דעתי גם לעובדה כ הנאשם מצוי במעצר (להבדיל ממאסר) מאחורי סורג ובריח מזה 5 חודשים - יש בכך כדי לשלם מחיר משמעותי על מעשיו ויש לזכור כי מלבד לתנאים הקשים יותר בהם שוהה עצור אל מול אסיר, ויש לדבר משקל עת לפנינו קטין, לא כל שכן כזה שנימצא מאחורי סורג ובריח לראשונה בחייו, לא כל שכן היכן שמדובר במעצר תושב רשות שאינו יכול קבל ביקורים או זכויות עציר אחרות.
לא מצאתי לנכון להטיל פסילת רישיון נהיגה בפועל ועל תנאי – ולעניין זה ראה דבריו של כב' השופט גיא אבנון ב ת"פ 38373-10-22 (15.11.22): "ברי כי אין חולק על חומרת מעשיו של הנאשם, אשר מקימים מסוכנות הן לרכוש הציבור והן לעוברים בדרך. מעשיו של הנאשם ראויים לעונש מאסר מוחשי, וניכר כי הצדדים השכילו להגיע להסכמות הולמות. אשר לרכיב פסילת רישיון הנהיגה, כפי שקבעתי היום בת"פ 4813-10-22, אין בידי לקבל את עתירת הצדדים. מדובר בנאשם נעדר יכולת ממשית להוציא רישיון נהיגה בישראל בעתיד הנראה לעין, ומשאין דרכו של בית המשפט לגזור עונשים תאורטיים, ובהיעדר משמעות לפסילת רישיון הנהיגה של הנאשם, הרי שאינני רואה הצדקה לעשות כן. האפשרות לחייב את הנאשם בעתיד בעונש בגין נהיגה בפסילה, ככל שזה ימצא נוהג ברכב פעם נוספת בישראל, איננה מצדיקה כשלעצמה גזירת מרכיב עונשי זה..."
על הנאשם לשלם פיצוי לבעל הרכב בסך 2,000 שקלים בתוך 90 ימים.
קבעתי סכומים אלו מתוך הנחה, כי בעל הרכב והמושב שופו על ידי חברות ביטוח ובאם לא כך הדבר – יוכלו לתבוע נזקיהם על סמך האמור כאן על בסיס היות מיסמך זה חלוט בהליך אזרחי.
...
לאור כל האמור לעיל, אני מחליט להרשיע את הנאשם עפ"י סעיף 24 (1) לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), תשל"א – 1971 וגוזר את דינו כדלקמן:
אני גוזר על הנאשם עונש מאסר בפועל של 12 חודשים החל מיום מעצרו מיום 3.12.2022 - אציין כבר עתה, כי העונש אליו עתרה התביעה מתאים לנסיבות המקרה אלא שיש להתחשב כאמור בהודיית הנאשם וכן בעובדה כי עתיד הוא להתבגר תוך כדי ריצוי עונשו ולעבור לבית מאסר של בגירים והמשמעויות והקשיים ברורים.
אני גוזר על הנאשם 3 חודשי מאסר אותם ירצה, אם תוך 36 חודשים מיום שחרורו יבצע שוב עבירות מפקודת התעבורה [נוסח חדש] התשכ"א 1961 בהן הורשע בפני.
לא מצאתי לנכון להטיל פסילת רישיון נהיגה בפועל ועל תנאי – ולעניין זה ראה דבריו של כב' השופט גיא אבנון ב ת"פ 38373-10-22 (15.11.22): "ברי כי אין חולק על חומרת מעשיו של הנאשם, אשר מקימים מסוכנות הן לרכוש הציבור והן לעוברים בדרך. מעשיו של הנאשם ראויים לעונש מאסר מוחשי, וניכר כי הצדדים השכילו להגיע להסכמות הולמות. אשר לרכיב פסילת רישיון הנהיגה, כפי שקבעתי היום בת"פ 4813-10-22, אין בידי לקבל את עתירת הצדדים. מדובר בנאשם נעדר יכולת ממשית להוציא רישיון נהיגה בישראל בעתיד הנראה לעין, ומשאין דרכו של בית המשפט לגזור עונשים תיאורטיים, ובהעדר משמעות לפסילת רישיון הנהיגה של הנאשם, הרי שאינני רואה הצדקה לעשות כן. האפשרות לחייב את הנאשם בעתיד בעונש בגין נהיגה בפסילה, ככל שזה ימצא נוהג ברכב פעם נוספת בישראל, איננה מצדיקה כשלעצמה גזירת מרכיב עונשי זה..."
על הנאשם לשלם פיצוי לבעל הרכב בסך 2,000 שקלים בתוך 90 ימים.
אני מורה כי בכפוף לכך שלנאשם אין כל חוב במערכת בתי המשפט, ולאחר קיזוז כל סכום לטובת תשלום קנס או פיצוי שנפסקו לעיל, יוחזר כל פיקדון או סכום כסף שנמצא על שמו של הנאשם בתיק זה – לידיו של הנאשם, או לידי מי שהפקידו, לפי העניין.
