זכות השימוע לפני העברת התיק ליחידת החקירות של מחלקת המסים

בטרם נידרש לכך, עלינו להכריע בבקשת הנתבעים בסעיף 20 לסיכומים מטעמם להוצאת ראייה מתיק בית הדין שצורפה על ידי התובע כנספח טו לראשונה בסיכומיו, מהטעם שראיה זו לא צורפה לתצהירו של התובע ואינה חלק מחומר הראיות בתיק.

התובע כאמור בחר להסתפק בעדותו שלו כעדות יחידה ועל מסמכים שהגיש מבלי לזמן לעדות את עורכם, ויצא חסר בהגשת ראיות להוכחת טענותיו בכל הנוגע להיתנכלות הנתבעים כלפיו שהובילה לטענתו לפיטוריו שלא כדין.

מקרה נוסף הוא מכתב הזימון לשימוע בו כתב תומר טענות כוזבות כנגד התובע והפיץ את המכתב למנהליו ולמחלקת כוח האדם.

לתובע בוצע הליך של שימוע עובר להחלטה לסיים את העסקתו כאשר טרם השימוע קיבל זימון בו פורטו עילות השימוע - שינוי אירגוני במסגרתו הוחלט על צימצום תפקידו של התובע (CAM), אי עמידת התובע ביעדים שהוצבו לו, ניהול לקוי של הקשרים העיסקיים וחוסר שביעות רצון מתפקודו.

להשלמת התמונה, נפנה לפירוש עוולת לשון הרע, בהקשר המיוחד של יחסי עבודה, כפי שנפסק בפרשת אבידן: "מקום העבודה הוא מקום חי ותוסס, שיש חשיבות להבטיח בו שיח פתוח, ללא חשש או מיגבלות, ותוך עידודם של שקיפות, שתוף וגילוי מירביים...חלק מכך נוגע גם לזכותו, וחובתו, של ממונה להעיר לעובדיו הערות ולהעביר ביקורת על דרך תיפקודם, כחלק אינטגרלי מניהול תקין של כוח אדם וכאנטרס מרכזי הן של העובדים והן של המעסיק...מעסיק אמור לפיכך לבצע לעובדיו הערכות תקופתיות, למסור להם אינפורמאציה רלוואנטית, לנקוט כנגדם בהליכי בירור ומשמעת וליתן בגינם המלצות, מבלי שתתלווה לכך עננה של חשש מתמיד מתביעות משפטיות. עוד יש לקחת בחשבון שלעיתים נאמרים דברים מתוך רוגז רגעי או סערת רגשות, כחלק מהתנהלות יומיומית או בעידנא דריחתא נוכח לחץ העבודה; לא לכל עלבון יש להתייחס כאל לשון הרע במובנה המשפטי, ותתכן בהקשר זה אף הגנת זוטי דברים...מאידך יש להיתחשב בחובות תום הלב המוגברות המוטלות על צדדים לחוזה עבודה; בפערי הכוחות הקיימים דרך כלל בין עובד לממונה עליו; ובהשפעה המשמעותית שתתכן לאמירותיו של ממונה בנסיבות מסוימות...לאור זאת, על שני הצדדים ליחסי העבודה - במסגרת חובתם לנהוג זה כלפי זה בהגינות ותום לב - להזהר האחד בכבודו של מישנהו, תוך הקפדה על מידתיות וסבירות". התובע אף לא הוכיח את האמרה של תומר להילה בדבר היותו מתחזה לחולה והילה כלל לא נישאלה על כך בחקירתה הנגדית.

...

עוד נפסק שהתובע ישלם לנתבע 2 שכ"ט עו"ד בסך 3,500 ₪ בצירוף מע"מ. שני הצדדים הגישו ערעור על פסק הדין וביום 17.4.19 ניתן פס"ד על ידי מותב ביה"ד בהרכב כב' השופטת לאה גליקסמן, כב' השופטת חני אופק גנדלר וכב' השופט אילן סופר במסגרתו נקבע כי ערעור התובע בעניין תביעתו להפרשי פיצויי פיטורים ולהחזר הוצאות – נדחה ואילו ערעור התובע בעניין נסיבות סיום קשר העבודה ועילות התביעה הקשורות לכך ובעניין פיצוי לפי חוק איסור לשון הרע מתקבל, כך שתביעות אלה יתבררו מחדש בפני מותב אחר (להלן - פסה"ד המחזיר).

במסגרת ההליכים בתיק ובעקבות פסה"ד המחזיר נעתר בית הדין לבקשת התובע להגיש כתב תביעה מתוקן.

מצאנו שהיה משבר אמון בין התובע לתומר, הגיע מנהל חדש והעריך את התובע בצורה שונה והתובע סירב לקבל ביקורת קשה זו. מצאנו שבתוכן מכתב הזימון לשימוע ודו"ח הערכת עובד המהווים מכתבים פורמליים מאת מעסיק אין ביטויים שניתן לראותם כ"לשון הרע" או כ"הוצאת דיבה" כהגדרתם בחוק איסור לשון הרע או על פי מבחן האדם הסביר כבפרשת אבידן.

משכך, נדחית גם תביעת התובע לפיצוי בגין לשון הרע.

סוף דבר על יסוד כל האמור – התביעה נדחית.

טענות הצדדים טענות המבקש לטענת הסניגור, המבקש נחקר במחלקת החקירות של רשות המיסים.

ביום 29.3.15 נימסרה לו הודעת יידוע, לפיה, תיק החקירה כנגדו וכנגד המבקשת הועבר לעיון המחלקה המשפטית.

דיון והכרעה הליך היידוע וזכות השימוע מעוגנים בסעיף 60א לחסד"פ, הקובע כך: "(א). רשות התביעה שאליה הועבר חומר חקירה הנוגע לעבירת פשע תשלח לחשוד הודעה על כך לפי הכתובת הידועה לה, אלא אם כן החליט פרקליט מחוז או ראש יחידת התביעות, לפי העניין, כי קיימת מניעה לכך.

" זכות השימוע הנה זכות יסוד שנועדה לאפשר לחשוד בעבירה מסוג פשע להשמיע את טענותיו לפני הרשות המוסמכת טרם תחליט אם יש מקום להעמידו לדין ובכך לאפשר לרשות לבחון את טענותיו של חשוד בטרם קבלת החלטה על העמדה לדין.

...

טענות המשיבה לטענת המשיבה יש לדחות את הבקשה.

במקרה שלפני, שוכנעתי כי המשיבה פעלה בהתאם להוראות החוק.

לאור האמור, שוכנעתי כי אין מקום להורות על ביטולו של האישום, אך יש לאפשר למבקשים להשמיע טיעוניהם בפני רשויות התביעה, על פי הכללים המקובלים, תוך מתן הזדמנות מלאה לפרוש את מכלול השיקולים וההיבטים הנדרשים לעניין, ושקילת הנאמרבאוזן קשבת.

לאור האמור, הנני מורה כי המשיבה תערוך שימוע למבקשים תוך 30 יום מהיום.

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ה"ת 15516-02-22 ימ"ר תל אביב נ' חיון ואח' לפני כבוד השופט שמאי בקר המבקשת: מדינת ישראל משטרת ישראל, ימ"ר תל אביב ע"י ב"כ עו"ד עמית לוין, מחלקת סייבר, פמת"א נ ג ד המשיבים: 1. רועי חיון ע"י ב"כ עו"ד רונן רוזנבלום 2. לי חיון ע"י ב"כ עו"ד יניב ואקי 3. אלעד לוי 4. ביט-טק משיבים 3-4 ע"י ב"כ עו"ד עמית חדד ועו"ד נועה מילשטיין ה ח ל ט ה

עם זאת, במשך הזמן, ירדו מעל הפרק רוב העבירות שיוחסו למשיבים 1, 3 ו-4, והעבירה היחידה שנותרה לחובתם, כמפורט בכתב החשדות, מעוגנת בסעיף 3 (ב) (1) לחוק איסור הלבנת הון, אשר בוצעה, לכאורה, בישראל.

המשיבה כתבה בבקשתה כי המשיבים (למעט המשיבה 2) חשודים בבצוע עבירות הלבנת הון בסכומים של כ-200 מיליון שקלים[footnoteRef:6], וביום 28.11.2022 עתידים להשלח אליהם מכתבי יידוע, בטרם שימוע לפני הגשת כתב אישום.

על פי סעיף 3 (ב) (1) לחוק איסור הלבנת הון, אין די בכך שנימסר מידע כוזב לבנקים (הצגת הצהרת נהנה כוזבת, לכאורה, או מילוי חסר של תעודת שינוי שם), אלא, שעל המדינה להוכיח כי פעולה זו בוצעה, "במטרה שלא יהיה דיווח... או כדי לגרום לדווח בלתי נכון...". והינה, בתאריך 19.10.2017 נערך "הסכם שומה" בין רשות המיסים לבין המשיבה 4, ממנו עלה כי המשיב 1 (יחד עם עוד 11 אחרים) הוא "בעל זכויות ברווחים" בחברה זו (להלן: הסכם השומה).

ההגנה טענה, כי הסכם השומה נערך רק לצורך טכני- מיסויי, ולא היה בו כדי להקים חובת דיווח ביחס לקשר שבין המשיב 1 לחברת ביק טק. ממילא, וכאן העיקר, ההגנה הפניתה את בית המשפט לראיות (שנמצאו, לדבריה, בחומר החקירה), שלימדו כי הסכם השומה הועבר לבנק (אחד מהבנקים) בו היתנהל חשבונה של המשיבה 4 (בנק לאומי), במסגרת הליכים משפטיים שניהל נגדו המשיב 1.

אזכיר עוד, כי קבעתי כבר שגם אם לשונו היבשה של חוק איסור הלבנת הון מאפשר חילוט מלא של שווי העבירה בסוף ההליך אם יורשעו החשודים, הרי ש - "יקשה לאמוד – גם התובע האופטימי ביותר, חילוט של עשרות רבות של מיליוני שקלים בתיק כגון דא"; מסקנתי התבססה אז על טיב העבירה (סעיף 3ב(ב) (1) לחוק איסור הלבנת הון, להבדיל מסעיף 3 (א) לחוק או עבירות אחרות, חמורות יותר, שיוחסו למשיבים 1 ו-3 בתחילה), חוסר התחכום בביצועה (אם בכלל בוצעה, כאמור), והעובדה שמדובר בכספים כשרים, על כל המשמעויות הנילוות לכך.

...

בין היתר, טען משיב 3, כי חלוף הזמן, הפחתת החשדות, צמצום שווי העבירה על ידי המבקשת, והעובדה שאין חולק כי מדובר בכספים כשרים, מובילים למסקנה כי המשך התפיסה המלאה אינו מידתי.

אך יובהר מיד: ענין זה הוא בשולי ההחלטה, ורק בנוסף לכל האמור לעיל, ובל יטעה הקורא לחשוב כי "השורה התחתונה" נגזרת רק או אפילו בעיקר מביקורת זו. נחזור למסלולנו: פוטנציאל החילוט נגזר משווי העבירה, אמנם, אך גם מדיות הראיות (עניין דבש, בפסקה 6).

סוף דבר, איפוא, שנראה כי צדק בית המשפט המחוזי הנכבד, עת קבע בהחלטה מושא הערר האחרון, כי התמונה תתבהר לאחר שההגנה תקבל את ליבת החומר.

הנה כי כן, לאחר התבהרותה של התמונה, ולאור כל האמור לעיל, אני קובע כי פוטנציאל החילוט, אם יהא בכלל חילוט, יהא סמלי הרבה יותר מזה שאליו נושאת המדינה את עיניה, גם לאחר תיקון הסכום, ובהתאם אני קובע כי על המדינה להשיב את התפוסים לידי המשיבים, כולם, זולת כך: המשיב 1 – 2 מיליון ₪ יוותרו בידי המדינה.

אציין כי טענת אי הכשירות הועלתה בכתב העירעור בהרחבה כטענה יחידה, אך עיון זהיר בנימוקי העירעור מעלה כי הטענה לא הועלתה במפורש אלא נטען כי מצבו הנפשי הקשה והבעייתי של המערער "השפיע באופן דרמאטי על ההגנה". בעקרי הטיעון כבר נטען במפורש כי המערער לא היה כשיר לעמוד לדין.

פגיעה בזכות השימוע: המערער טען כי זכות השימוע שלו נפגעה, באשר השימוע הופסק לאחר כשעתיים וחצי בהן נשמעו טענותיו באמצעות עו"ד יוספה טפיירו, שלא הספיקה להעלות את מלוא טענותיו.

מכל מקום, לאור השתלשלות הדברים כמתואר לעיל, ברי כי ככל שנפל פגם בהליך השימוע – ואיני סבור כי נפל פגם כלשהוא – אין מקום בשלב זה לידון בטענה "היסטורית" זו, לאחר שההליך מוצה עד תום משך שבע שנים בערכאה הדיונית, תוך שהמערער מערים קשיים בהתנהלותו על בירור התיק.

הגיעו דברים לידי כך, שהיו אלה רישמי ההוצאה לפועל שהפנו את עניינו של המערער למחלקה המשפטית של רשות האכיפה והגבייה, על מנת שיבחנו אם יש מקום להעביר את הטיפול בנושא לחקירה משטרתית.

כך, לדוגמה, אציין את עירנותו של רשם ההוצאה לפועל דאז, ניר נחשון, שהורה למערער להגיש דו"חות כספיים בצרוף אסמכתות בעשרות תיקי מימוש נכסים בהקף כספי העולה על מיליוני ש"ח. למרות שהמערער מימש בתיקים אלו את הנכסים לפני שנים רבות, וחרף החלטות שניתנו בנושא זה, המערער לא הציג אסמכתות לכספים המצויים בידיו בנאמנות, והרשם נחשון הביע תמיהה על כך. החשדות כלפי המערער התעוררו לאחר שהלה סרב להמציא אסמכתות בנקאיות לרשות המסים ולרשמי ההוצאה לפועל, וכך התגלגלה החקירה, שבראשיתה היתה חקירה סמויה, ובעקבות צוים שניתנו לבנקים גילו החוקרים כי בין השנים 2012-2003 המערער העביר מחשבונות הנאמנות לחשבון משרדו כ-15 מיליון ש"ח. סוף דבר פתחנו ואמרנו כי המערער לא תקף כימעט את מימצאי בית משפט קמא בכל הנוגע לגופם של אישומים ולגופן של ראיות ועדויות.

...

אשר על כן, הערעור נדחה על כל חלקיו.

השופטת ד' ברק-ארז: אני מסכימה עם חברי השופט י' עמית כי דין הערעור להידחות.

מסקנה זו היא מחויבת המציאות, אף מבלי להידרש בפירוט לכלל הסוגיות שעליהן הרחיב חברי.

עוד תוהים המבקשים כיצד ייתכן שמכתב הידוע הראשון נשלח בעת שהתיק היה על פי הנטען בהשלמת חקירה ביחידה החוקרת, וכיצד מכתב הידוע השני נשלח טרם חלפו 30 ימים שהוגדרו במכתב הראשון, כבר ביום 14.6.21.

תגובת המשיבה המשיבה טענה כי יש לדחות את הבקשה למסירת מסמכים העוסקים במועדי העברת התיק לטפול המחלקה המשפטית והשלמות החקירה, שכן מדובר במסמכים פנימיים שאינם מהוים חומר חקירה ועל כן אינם מועברים לעיון ההגנה.

בעת הגשת כתב האישום עמדה בתוקפה הנחיית היועמ"ש אשר קבעה כי משך טפול בעבירות עוון ופשע יהא 18 חודשים, ונוהל החקירות של רשות המיסים קבע כי משך החקירה בעבירות פשע עומד על 3 שנים, ונקבע בו מפורשות כי הוא חל על כל התיקים בהם טרם הוגש כתב אישום.

עוד טענה, כי רשויות המס כפופות לנהלי אח"מ של משטרת ישראל ולקבוע בסעיף 57א בחסד"פ, וכי מכתב הידוע הראשון נשלח באיחור ניכר, למעלה משנה לאחר קבלת התיק במשרדי המשיבה, חרף הנחיית פרקליט המדינה המורה כי המכתב יישלח מיד עם העברת התיק לרשות התובעת, ולפיכך נפגעו באופן מהותי זכויות המבקש.

זאת ועוד, נטען כי ממועד תחילת החקירה, 29.11.18, ועד מועד העברת התיק לתביעה חלפו כ – 13.5 חודשים, ובהיתחשב במועד הגשת כתב האישום, 5.10.21, בנכוי השלמות החקירה, מכתבי היידוע והאורכות לשם עריכת שימוע, לא היו חריגות גם במשך הטיפול על ידי המשיבה.

...

למשיבה עומדת חזקת התקינות, המבקש לא הציג כל נימוק או ראיה המלמדים כי המשיבה לא מסרה מידע נכון לידיו, ובנסיבות אלו איני מוצאת מקום להיעתר לבקשה.

בנסיבות אלו – נדחית טענת המבקשים לחריגה מלוחות הזמנים שבהנחיות, וממילא – כלל לא היה צורך בקבלת אישור היועמ"ש להגשת כתב האישום.

משנדחית טענת המבקשים, ובחלוף זמן רב ממועד הגשת כתב האישום – יינתן מענה לכתב האישום במועד הקרוב.