זכות העמידה בעתירה ציבורית

"אכן, בית-משפט זה הרחיב מאוד, במיוחד בתקופה האחרונה, את זכות העמידה בעתירה ציבורית. בעתירה כזאת, המעלה עניין בעל חשיבות מיוחדת לציבור הרחב, נתונה זכות העמידה לכל אדם אף אם אין לו אינטרס אישי בעתירה, אלא רק עניין בשמירה על שילטון החוק. כך הדין בעניינים בעלי אופי חוקתי, בעניינים בעלי השפעה של ממש על שילטון החוק ובעניינים שבהם נטענת שחיתות שלטונית..עם זאת גם בעתירה ציבורית יש סייגים לזכות העמידה. בין היתר בית-המשפט עשוי למנוע זכות עמידה מאדם אחד המתעבר על ריב של אדם אחר: אם העתירה תוקפת מעשה מנהלי הפוגע בזכות או באנטרס של אדם מסוים, ואותו אדם נימנע מלעתור לבית-המשפט, עשוי בית-המשפט למנוע את זכות העמידה מאדם אחר. ראה ז' סגל, זכות העמידה בבית-המשפט הגבוה לצדק (מהדורה 2, תשנ"ד), בעמ' 253-251.

...

טענת באי-כוח המשיבה 2 היא, כי יש לדחות העתירה על הסף, באשר אין לעותר זכות עמידה בעניין זה. אכן, אין מנוס מקבלת עמדת המשיבה לפיה, דין העתירה שבפנינו להידחות על הסף, מחמת אי-קיום זכות עמידה לעותר.

מאחר ולעותר אין עניין או נגיעה אישית כלשהי לפסק-הדין, הרי שלא נותרה לו כל זכות עמידה בפרשה זו, ודין עתירתו להידחות על הסף.

אשר-על-כן, העתירה נדחית על הסף.

לכך יש להוסיף כי הגם שבית משפט זה הרחיב בעשורים השונים את זכות העמידה בעתירה הציבורית, אין לומר כי הוסרו כל הסייגים בעתירה מעין זו. כך, בעתירה ציבורית שהוגשה נגד צעדים בטחוניים שננקטו על ידי מפקד האיזור, קבע בית משפט זה (מפי השופט י' זמיר) בזו הלשון: ".... גם בעתירה ציבורית יש סייגים לזכות העמידה. בין היתר, בית-המשפט עשוי למנוע זכות עמידה מאדם אחד המתעבר על ריב של אדם אחר; אם העתירה תוקפת מעשה מנהלי הפוגע בזכות או באנטרס של אדם מסוים, ואותו אדם נימנע מלעתור לבית-המשפט, עשוי בית-המשפט למנוע את זכות העמידה מאדם אחר" (בג"צ 1759/94 סרוזברג נ' שר הבטחון , פ"ד נה(1) 625 (1994)).

...

אכן, מוכנים אנו להניח כי אין מדובר בסייג נעדר חריגים, ובמקרים מתאימים יוכל בית משפט להיזקק לעתירה ציבורית גם במקרה מעין זה. ואולם, המקרה שלפנינו אינו המקרה המתאים לחרוג מן הכלל, כך בשל עיתוי הפנייה, ובעיקר משהעותרים הקרובים לעניין אכן הגישו עתירות קודמות, ואלה באו – כאמור – לפני בית משפט זה. על יסוד טעמים אלה, מחליטים אנו לדחות את העתירה על הסף.

הורן מוסיף וטוען כי, בהתאם לקביעתו של בית המשפט המחוזי, עומדת לו זכות העמידה הן כעותר פרטי, הואיל ונמנעה ממנו ההזדמנות לנסות ולגשת למכרז פומבי לרכישת מיגרש 26 אשר גובל עם מגרשיו, והן כעותר צבורי על מנת לקדם את שילטון החוק במדינת ישראל.

...

לאחר שבחנו את הבקשה גורמים מקצועיים במשרד האוצר וביניהם רשות ההשקעות, המליץ מנהל רשות ההשקעות ביום 30.6.1999 לשר האוצר להיעתר לבקשתו של משרד התיירות ולאפשר את חכירתם של מגרשים 26 ו-27 בפטור ממכרז.

אולם, בנסיבות המקרה שלפנינו, סבורני כי בית המשפט המחוזי איזן נכונה בין השיקולים השונים.

סוף דבר לנוכח כל האמור לעיל, מסקנתי היא כי העתירה שהוגשה לבית המשפט המחוזי לא לקתה בשיהוי וכן כי להורן עמדה זכות העמידה הן כעותר ציבורי והן כעותר פרטי.

לגופו של עניין, סבורני כי מסקנתו של בית המשפט המחוזי לפיה החלטה 6788 והחלטת ועדת הפטור לוקות בפגם של אי חוקיות ועל כן הן בטלות, הינה מסקנה נכונה ומתבקשת בנסיבות העניין.

כאן המקום להזכיר את פסיקתנו שגורסת כי בנסיבות המתאימות אין להדרש לעתירה ציבורית מקום שקיים עותר קונקריטי, וכך נפסק: "הגם שבית משפט זה הרחיב בעשורים השונים את זכות העמידה בעתירה הציבורית, אין לומר כי הוסרו כל הסייגים בעתירה מעין זו. כך, בעתירה ציבורית שהוגשה נגד צעדים בטחוניים שננקטו על ידי מפקד האיזור, קבע בית משפט זה (מפי השופט י' זמיר) בזו הלשון:

...

לא מצאנו כי יש מקום להמשיך בבירורים הנדרשים במסגרת הליך זה, שכן להשקפתנו כל הבירורים הנדרשים צריך שייעשו במסגרת הידברות ישירה בין המשיבים לבין הימנותא, וככל שתבקש היא בסופו של יום ולאחר מיצוי הבירורים להעמיד את החלטת הרשות המוסמכת לביקורת שיפוטית, היא רשאית לעשות כן במישרין, ולא באמצעות עותר ציבורי.

אכן, כפי שצוין שם, אין מדובר בסייג נעדר חריגים, ובמקרים מתאימים יוכל בית משפט להיזקק לעתירה ציבורית גם במקרה מעין זה. אולם, לא מצאנו כי המקרה שלפנינו הוא בבחינת חריג לכלל, בין השאר משום שהגשת העתירה באמצעות עותר ציבורי הותירה שאלות עובדתיות ללא מענה.

וכך אמר: "אכן, בית-משפט זה הרחיב מאוד, במיוחד בתקופה האחרונה, את זכות העמידה בעתירה ציבורית. בעתירה כזאת, המעלה עניין בעל חשיבות מיוחדת לציבור הרחב, נתונה זכות העמידה לכל אדם אף אם אין לו אינטרס אישי בעתירה, אלא רק עניין בשמירה על שילטון החוק. כך הדין בעניינים בעלי אופי חוקתי, בעניינים בעלי השפעה של ממש על שילטון החוק ובעניינים שבהם נטענת שחיתות שלטונית. לפי מהות העניין, העתירה שלפנינו יכולה אף היא להחשב עתירה ציבורית" (שם, בעמ' 630).

...

לפיכך, אני מורה על סילוק העתירה נגד משיבים 3-1 על הסף.

העתירה נגד המדינה (משיבים 4 ו- 5) מתקבלת, במובן זה שאני מורה כדלקמן: ככל שהקיבוץ לא יגיש לוועדה, בתוך 60 ימים מהיום, תכנית מעודכנת, אשר מרחיבה את הקו הכחול של תכנית נחל עמל קדום, באופן שיכשיר את הקיבוץ להיות יזם התכנית, תיטול רמ"י על עצמה את קידום התכנית, בין בעצמה ובין באמצעות רשות ציבורית אחרת, אשר רשאית ליזום תכנית כזו ותסדיר את ההרשאות והערבויות המתחייבות מכך.

אני מורה למדינה, לקבל החלטה ולגבש הסדר תכנוני, אשר ישקפו את האיזון הכולל, הראוי, בין זכות הציבור לגישה לאסי, לבין זכויות הקיבוץ ותושביו, בשים לב לכלל הנתונים והשיקולים הרלבנטיים וכן לפעול, במהירות הראויה ובדרכים המתאימות, לשם יישום ההסדר בשטח.