בדרך זו, מישתלבת פעולת מיון והסיווג של חומר שנקלט בהאזנות סתר עם הכללים המקובלים של זכות העיון של נאשם בחומר שנצבר בחקירה בידי הרשות החוקרת, בשנויים המתחייבים מאופיו המיוחד של חומר זה.חשוב להדגיש כי לצורך ביקורת אפקטיבית, מינהלית ושיפוטית, על אופן ביצוע המיון והסיווג, ראוי להותיר בידי המישטרה את מלוא חומר ההאזנה שנצבר בחקירה ולהמנע מהשמדתו, כל עוד ההליכים המשפטיים בתיק נשוא החקירה לא נסתיימו (השווה סעיף 9ב(ד) לחוק האזנת סתר).
...
בענין זה אנחנו החלטנו לעמוד לצדו של הנאשם ולבוא ולומר: תועמד לרשותו של הסניגור רשימת כל החומר שנאסף או שנרשם בידי הרשות החוקרת.
לסיכום הדברים: יישומה של זכות העיון הנתונה לנאשם בעקבות הגשת כתב האישום מחייבת את סיווגו של חומר ששימש את גורמי החקירה במהלך החקירה בחשדות הנוגעות לאישום לקבוצות הבאות:
ראשית, חומר שהרשות החוקרת "נתקלה" בו באקראי, ואשר אין לו כל קשר שהוא לחשדות נשוא האישום;
שנית, חומר שנאסף או נרשם על ידי הרשות החוקרת, שאף שיש לו נגיעה לאישום, אין הוא מהווה "חומר חקירה" במובנו הדווקני.
סוף דבר
סיווגו של חומר האזנות סתר לשלוש קטיגוריות – לחומר שאינו נוגע לחקירה ולאישום כלל, לחומר ש"נאסף" בחקירה, ול"חומר חקירה", מיישם כראוי את זכות העיון של הנאשם בחומר המצוי בתיק התביעה ואצל גורמי החקירה.
