זכות העובד לנימוקי פיטורים

האם נכונה טענתו של התובע כי פיטוריו היו פיטורים שלא כדין (אליבא דתובע, בהיעדר הנמקה לפיטורין נפגע שמו הטוב); הנתבעת לא נקבה בטעמי פיטוריו שכן הטעמים האמתיים הם העובדה שעורר השגות על היתנהלותה – בין כלפיו ובין בכלל;נפלו פגמים בשימוע שנערך לו; התובע הוסיף בהמשך, טענה שלא נכללה בכתב התביעה המתוקן, כי לא הגורמים המוסמכים בנתבעת החליטו על פיטוריו), כנגזרת מכך האם זכאי לפצוי בגובה 12 משכורות.

...

עם זאת ובלא שאנו מוצאים בכך הצדקה להתנהלות זו, לא נוכל להתעלם מהנסיבות שקדמו לה. לטעמנו, התמשכותו הבלתי סבירה והחריגה של הליך זה שורשה בהתנהלות התובע.

סוף דבר התובע זכאי לתשלום הרכיבים והסכומים הבאים: תוספת שחיקה – בסך של 6,159 ₪ והפרשות עבור קרן השתלמות בסך של 517 ₪.

התביעות בגין תשלום בזמן חופשות, תשלום בזמן מילואים, דמי הבראה, פיצויי הלנה עבור פיצוי פיטורין ופיצוי מכוח חוק שוויון הזדמנויות בעבודה – נדחות.

לטענת הנתבע אין התובע זכאי לפצויי פיטורים בנימוק כי התובע "הוא זה שנטש בכך שלא עלה בטיסתו בחזרה לארץ מולדתו וכי ידע שעליו לקיים גמר חשבון, אך הודרך באופן כזה או אחר שלא לקבל את המגיע לו ולתבוע הרבה יותר מאוחר יותר"[footnoteRef:3].

...

] דיון והכרעה: על רקע האמור לעיל, את פרק הדיון וההכרעה בפסק הדין נקיים בסדר הבא: נפתח בטענות הנתבע למחיקת כתב התביעה בעקבות הליכים שהתקיימו לאחר הגשת התביעה, הליכים שלטענת הנתבע הסתיימו בהסכם פשרה בין התובע לנתבע ובביטול ייפוי הכוח שניתן לבא-כוחו.

במקרה שלפנינו התובע הינו "עובד יומי" כהגדרתו בהסכם הקיבוצי ובצו ההרחבה; ומכאן שהתביעה לתשלום תוספת ותק נדחית.

אשר על כן, התביעה לבגדי עבודה – נדחית.

סוף דבר: לאור האמור לעיל על הנתבע לשלם לתובע את הסכומים הבאים: א. פיצויי פיטורים 21,313 ₪; הפרשי שכר 79,954 ₪; ג. דמי פדיון חופשה 9,114 ₪; ד. דמי הבראה 5,194 ₪; ה. דמי כלכלה 5,536 ₪; ו. מענק 5,536 ₪; ז. פיצוי בגין אי ביצוע הפקדות לקרן פנסיה 13,756 ₪.

בהתאם לכך, מצאנו כי הנתבעת לא הוכיחה כי מתקיימות נסיבות המצדיקות את שלילת פצויי הפיטורים להם זכאי התובע, מהנימוקים אותם נפרט להלן - הנתבעת לא הציגה תשתית ראייתית מספקת לשם הוכחת טענתה כי התובע נימנע במכוון מלציין את שמה בפני הגננות בגנים, כדי לפגוע בנתבעת ולגזול את עסקה.

...

השאלות השנויות במחלוקת במסגרת פסק דין זה, הכרעותינו דרושות בשאלות הבאות השנויות במחלוקת בין הצדדים: מהי תקופת העבודה המוסכמת בין הצדדים ? מה היו נסיבות סיום יחסי העבודה - האם התובע זכאי לפיצויי פיטורים או שמא הנתבעת רשאית לשלול את הפיצויים בשל מעילה באמון? האם התובע זכאי לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין? האם התובע זכאי לתשלום דמי הודעה מוקדמת ולשכר עבודה שלא שולם? האם התובע זכאי לפיצוי מיוחד בשל הפסקת הסכם העבודה מוקדם מהמוסכם? האם התובע זכאי לפיצוי בגין היעדר הפרשות לקרן השתלמות ומענק חג, בהתאם להוראות צו ההרחבה בענף הדפוס? האם התובע זכאי לפיצוי בגין פדיון חופשה שנתית, דמי הבראה, פיצוי בגין היעדר הפרשות פנסיוניות? האם התובע זכאי לתשלום בגין שעות נוספות? האם התובע זכאי לתשלום בגין פיצויי הלנה? האם יש לקבל את התביעה שכנגד בסך של 200,000 ₪, אותה הגישה הנתבעת כנגד התובע, בגין עילות שונות ביניהן - גזל לקוחות, הפרת זכויות יוצרים, פגיעה במוניטין, עשיית עושר ולא במשפט, נזק בגין תאונה אותה ביצע התובע.

לפיכך, גם דין טענה זו להידחות.

סוף דבר הנתבעת תשלם לתובע, תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין, את הסכומים הבאים: פיצויי פיטורים בסך של 18,779 ₪.

התביעה שכנגד, נדחית במלואה.

התובע טוען כי אף שהנתבעת זכאית לטעון לחסינות דיפלומטית הפוטרות אותה מהצגת מסמכים מסווגים, עליה לשאת במשמעות הראייתית שנודעת בדרך כלל להמנעות של בעל דין מהצגת מסמכים רלוואנטיים אשר ברשותו או שיש להניח שהם ברשותו, ועל כן יש לקבוע שגירסת הנתבעת בדבר הנימוקים לפיטוריו של התובע לא הוכחה, ולזקוף כנגד גירסתה אי הצגת מסמכים תומכים, וזאת בשים לב להודאת מר דודה כי התובע נכלל בקבוצה של שמונה עובדים שעלויות העסקתם בשעות נוספות נבדקה.

...

הנתבעת טוענת כי דין התביעה להידחות, שכן פיטוריו של התובע נעשו בהליך תקין ומטעמים ענייניים המצויים בתחום סמכותה הריבונית, כי הנתבעת התנהלה בשקיפות והוכח מעדות התובע עצמו שהצדדים הגיעו למבוי סתום במו"מ להתאמת שעות עבודתו של התובע לפי דרישת הנתבעת.

נמצא איפוא, כי לא נפלו בפיטוריו של התובע או בהליכי פיטוריו, פגמים להם טען התובע, ועל כן דין התביעה להידחות.

סוף דבר התביעה נדחית.

סעיף 3 לחוק פיצוי פיטורים קובע: "פיטורים סמוך לפני סוף שנת עבודה ראשונה, יראו אותם – אם לא הוכח הפוכו של דבר – כאילו נעשו מתוך כוונה להמנע מחובת תשלום פצויי פיטורים ואין פיטורים כאלה פוגעים בזכות הפיצויים." בעיניין זה כותב המלומד ד"ר לובוצקי: ".. פיטורים סמוך לתום שנת העבודה הראשונה יוצרים חזקה כי נעשו מתוך כוונה להיתחמק מתשלום פיצוי פיטורים, ולפיכך העובדה שתקופת העבודה נמשכה פחות משנה לא תיפגע בזכות העובד המפוטר לקבלת פצויי הפיטורים; אולם מדובר בחזקה שניתנת לסתירה בהוכחה של המעסיק. כך אי מתן הודעה מוקדמת לפיטורים מחזק את ההנחה שהמעביד ביקש לקצר את תקופת העבודה, וממילא גם את הסיכון שיחויב בפיצויי פיטורים. כך גם שעה שהעובד פוטר מחמת ליקויים בעבודתו, שהתגלו זמן ניכר לפני הפיטורים. במקרה זה לא הצליח המעביד להוכיח שהפיטורים דוקא בסמוך לתום שנה העבודה נעשו בעיתוי זה, ללא קשר לחיוב הקרוב בתשלום פצויי פיטורים. לעומת זאת, והיה ובית הדין שוכנע שהפיטורים לא קשורים לסמוך תום השנה וזכאות לפצויי פיטורים, אין לחייב בהם את המעסיק. נראה כי הקובע הוא המוטיבציה שהניעה את המעביד לבצע את הפיטורים במועד שבוצעו בפועל; המעביד יצטרך להראות שנימוקים הפיטורים אינם קשורים לכוונה להיתחמק מתשלום פצויי פיטורים" (ראו: ד"ר יצחק לובוצקי, סיום יחסי עבודה, מהדורה חמישית-2020 בורסי פרק 33, עמ' 11 וההפניות שם).

...

על כן, דין התביעה ברכיב זה – להידחות.

לאחר שבחנו טענות הצדדים, ראיות והמסמכים שהונחו בפנינו הגענו אפוא למסקנה כי נפלו פגמים פיטוריה של התובעת.

סוף דבר על הנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים הבאים: פיצוי בין אי מתן הודעה לעובד - 1,000 ₪; הפרשי פיצויי פיטורים - 5,950 ₪; דמי הלנת פיצויי פיטורים - 1,000 ₪; דמי הבראה - 1,890 ₪; הפרשי הפרשות לפנסיה - 1,577.87 ₪; הפרשי פדיון חופשה שנתית - 1,483.65 ₪; הפרשי חלף הודעה מוקדמת - 1,917.5 ₪; פיצוים בגין פגמים שנפלו בשימוע - 1,500 ₪ .