הנאשמים הסבירו כי בהתאם לדין, העובדה כי העמדתם לדין מבוססת, על פי הטענה, על עבירה חדשה מחזקת את זכאותם לקבל מידע לעניין האכיפה.
גם אם נצא מנקודת הנחה, כי הנאשמים יוכיחו כי נעברו עבירות דומות על ידי אחרים, בעבר והתביעה בחרה שלא להגיש כנגדם כתב אישום, הרי שמששונתה מדיניות התביעה, אין רלבאנטיות בהצגת כתבי אישום נוספים, לצורך הוכחת טענה של אכיפה בררנית שהרי העובדה, כי המאשימה בחרה להביא לשינוי מדיניות, אין בה כדי להביא לפסלותה של המדיניות, לפסלותם של כתבי האישום המוגשים מכוחה.
האנטרס הצבורי בגילוי מידע דוגמאת זה שמתבקש, גוברת ככל שמדובר בעבירה "נדירה יחסית".
לטענת המאשימה, אף טענה זו הועלתה במסגרת הבקשה הקודמת ונימצא כי אין בה כדי לתרום להרמת הנטל הראשוני לאכיפה בררנית כנגד הנאשמים.
...
טענות המאשימה:
לטענת המאשימה, יש לדחות את הבקשה, השיקולים עליהם מלינים הנאשמים, הם שיקולים מקצועיים-משפטיים-ענייניים, רלוונטיים במסגרת החלטת המאשימה במישור "העניין לציבור", הן בכלל והן בפרט, במקרה בו אלמנט של מרמה.
ואולם, לאור קביעותיי דלעיל, לא מצאתי שיש מקום לחייב את המאשימה למסור את פרטי הפרטים המבוקשים, אני סבורה כי הדבר יביא להכבדה ניכרת על המשיבה שלא לצורך, בין היתר מן הטעם שספק רב עד כמה יהיה בנתונים אלו כדי לסייע לנאשמים בהוכחת טענת האכיפה הבררנית.
מצאתי לדחות את טענות הנאשמים ועתירותיהם ואני סבורה כי אין במידע המבוקש על ידיהם כדי לבסס טענה של אכיפה בררנית.
סוף דבר:
שתי הבקשות על כל רכיביהן נדחות.
