זכות המעביד לסרב לקבל עובד מלשכת התעסוקה - זכות הסירוב

את החלטתה נימקה ועדת העררים בזו הלשון: "המעסיק פונה ללשכה ומעוניין לקבל עובדים, ואין לו כל סיבה לציין נימוק שאינו נכון בדבר הסיבה שלא קיבל עובד מסוים לעבודה או באשר לנסיבות שארעו בינו לבין דורש העבודה. למותר לציין, כי למעסיק מותר שלא לקבל עובד כלשהוא ללא צורך בנימוק ואין לו כל סיבה "להמציא" עילה כזו או אחרת.

בתוך כך הוא לא פעל כנדרש בנוהל הפנימי של שירות התעסוקה בנושא רישום סרוב (נוהל מספר 30.25.01) הקובע כי "על פקיד ההשמה לברר בזמן אמת עם המעסיק – טרם רישום הסרוב, את סיבת אי ההתאמה ולערוך רישום מידי מפורט ככל האפשר הכולל: שם המעסיק אתו שוחח, תאריך השיחה, הסיבה לאי התאמה, וכן, לציין את שמו בצורה ברורה" (סעיף 5.2.2 לנוהל).

אלא שאין בידי לקבל את טענת המשיב מן הטעם שדבר נוכחותו של נציג לישכת התעסוקה אינו עולה מפרוטוקול הריאיון, המשיב לא ציין בכתבי בי דין את שמו של אותו פקיד שלכאורה נכח בראיון, ואף לא ביקש להעידו לפניי או להגיש תצהיר המאשר את נוכחותו בראיון.

בה במידה ניתן להתרשם כי משך קרוב לעשור הישתלב המערער בשוק התעסוקה באופן מלא ולא נידרש לממש את זכותו לגימלה.

...

המחלוקת הנטושה ביניהם היא בשאלה אם המערער סירב לעבודה שהוצעה לו כפי שרשם נציג המעסיקה בטופס ההפניה, או שמא נכונה טענת המערער כי לא סירב לעבודה שהוצעה לו. דיון והכרעה אקדים אחרית לראשית ואומר כי לאחר ששבתי ועיינתי בכלל החומר שהונח לפני ובחנתי את מכלול טענות הצדדים באתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל.

כלומר, מדובר בטענה בעלמא שלא הוכחה ואין בה כדי לשנות מהמסקנה כי פקיד ההשמה לא קיים את ההנחיה לברר עם המעסיק בזמן אמת את רישום הסירוב, וזאת ללא טעם המניח את הדעת.

על אחת כמה וכמה שאין בידי לקבל את טענתו הנוספת של המשיב כי רישומים קודמים בדבר סירובו של המערער לקבל עבודות שהוצעו לו מלמדים על המקרה הזה ומקימים חזקה כי גם בו המערער סירב לעבודה שהוצעה לו. מלבד העובדה שמדובר לכל היותר בראייה נסיבתית שאין בה כדי להרים את נטל ההוכחה הרובץ לפתחו של המשיב.

סוף דבר – הערעור מתקבל והריני קובעת כי דין הסירוב שנרשם למערער בחודש מרץ 2017 להתבטל.

בסעיף 16 לכתב התביעה התובעת מציינת בבירור כי לא הסכימה להצעה הכלולה במסמך משלושה טעמים שונים: ראשית, מאחר וההצעה אינה כוללת הפרשות לפנסיה, חופשה והבראה לשנים 2009-2011, שנית מאחר והיא סירבה לקבל את הסכום הנקוב במסמך בתשלומים ושלישית מאחר וההצעה לא כללה את מלוא הכספים שהגיעו לה לשיטתה.

שלישית, טענת התובעת לפיה המסמך מלמד לכאורה על הודאה בקיום זכויותיה ביחס לתקופה הראשונה סותרת לחלוטין את טענתה בסעיף 16 לכתב התביעה, לפיה היא לא קיבלה את ההצעה שמגולמת במסמך גם מהטעם שזו לא כללה "הפרשות לפנסיה, חופשה והבראה לשנים 2009-2011". כאמור, מצאנו את הסבריה של התובעת בחקירתה הנגדית לפיהן הסכום בסך 36,000 ₪ כולל גם זכויות דוגמאת הבראה וחופשה לתקופה הראשונה כהסברים דחוקים ומפותלים המלמדים על גרסה מתפתחת ולא עקבית.

הנתבעת טוענת מנגד כי המסמכים מקרן הפנסיה מעלים שהתובעת זכאית להשלמת הפרשות לתגמולים בסכום של 1785.80 ₪ בלבד, בגין רכיב ההפרשות לפנסיה (חלק מעסיק), שכן: בתקופה שמיום 1.7.09 ועד 1.8.11 התובעת לא היתה זכאית כי יופרשו עבורה כספים לקופת פנסיה, מאחר שלא היתקיימו יחסי עבודה בינה ולבין הנתבעת.

מוסיפה התובעת וטוענת כי בשל חוסר תום ליבה של הנתבעת אין מקום לקבל את טענתה לפיה התובעת יכולה היתה לפנות ללישכת התעסוקה ללא מכתב פיטורים וממילא היא פנתה ללישכת התעסוקה ולמוסד לביטוח לאומי ללא המכתב אולם לא הסכימו לטפל בבקשה בהיעדר מכתב הפיטורים.

...

לטענת התובעת הוסכם בינה לבין גזבר הנתבעת, מר רפי ביטס (להלן – ביטס), כי הנתבעת תשלם לתובעת את הסכום המצויין במסמך ומדובר בהתחייבות תקפה, לכאורה, הנוגעת לכספים וזכויות מכוח משפט העבודה המגן, לרבות בגין השנתיים הראשונות להעסקה על ידי הנתבעת.

נטל ההוכחה ברכיב זה מוטל על כתפי התובעת שהיא בבחינת "המוציא מחברו". על כן, משכשלה התובעת מלהוכיח כי הנתבעת לא שילמה לסכום אשר נדרשה הייתה לשלם – התביעה ברכיב זה נדחית.

סיכום מהטעמים המפורטים לעיל תביעת התובעת מתקבלת בחלקה.

הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים הבאים, נקובים בערכי ברוטו: השלמת פיצויי פיטורים בסך 14,265 ₪.

בפניי ערעור לפי סעיף 43 לחוק שירות התעסוקה התשי"ט-1959 (להלן: "החוק"), על החלטת ועדת ערר שליד לישכת התעסוקה בלישכת כפר סבא/רעננה במחוז שרון ועמקים (להלן: "ועדת הערר") אשר החליטה ביום 9.11.21 לדחות את ערר המערער כנגד ההחלטה לרשום לו "סרוב" ביחס לשתי הפניות לעבודה מיום 7.10.21 לעבוד במוסך סידון בע"מ ובחברת ב.ה להב שירותים ואחזקות בע"מ לעבוד כעובד ניקיון.

ועדת הערר בראשות יו"ר הועדה עו"ד חיים בן אלון, קבעה כדלקמן: "...בפנינו ערר בגין דרישה לביטול סרוב שנירשם למערער ביום 7.10.21 בגין שתי הפניות לשתי משרות פנויות לעבודות ניקיון. שתי ההפניות לא צלחו, המערער הציב תנאים ומיגבלות בקבלה לעבודה, לא מתאים בשעות ולא מתאים ובכלל לא מוכן להתחיל לעבוד בשום עבודה אליה הוא מופנה. המערער העיד כי אינו פנוי לעבודה הואיל ויש לו עסק והוא גם מתכוון לעסוק בקטיף. דומה כי דורש העבודה עסוק בעבודה ולפיכך אינו זמין לעבודה. ההרשמה כדורש עבודה בלישכת התעסוקה נועדה לקבל הפניות לראיונות עבודה. בגיל 32 אמור דורש העבודה להיות זמין לכל עבודה בהקף משרה מלאה בלי להציב תנאים ומיגבלות כלשהם. בנסיבות אלה, משלא התחיל לעבוד באף לא אחת מ 2 ההפניות לעבודה שמתאימות שנמסרו לו לפיכך הסירובים שנרשמו לו נימצאו מוצדקות. מומלץ לצאת לעבודה מיידית בהקף משרה מלאה ולדווח על כל עיסוק והכנסה לשירות התעסוקה ולביטוח לאומי. נציג הציבור יצחק: יש לי בעיה עם התגובה של המעסיק להב להפניה שכתוב בה שהמערער הגיע פצוע ולמתאמת ההשמה אמר שהכשיל את עצמו בראיון העבודה, מצאתי שוני בין הדיווח של המעסיק לשירות התעסוקה ולבין זה שנימסר לדורש העבודה. נציגת הציבור עמליה ויו"ר הועדה: סבורים שיש לדחות את הערר בגין שתי ההפניות לעבודה הואיל ולא התחיל לעבוד באף לא אחת מן העבודות. סיכום: הערר נדחה ברוב של 2 נציגת הציבור ויו"ר הועדה נגד אחד נציג הציבור (יצחק)". טענות הצדדים למערער, יליד 1988, עסק לרפואה משלימה שהנו עוסק פטור.

בדב"ע 1061/04 אריה זוהר - שירות התעסוקה, 14.10.04 נאמר: "אדם התובע דמי אבטלה חייב לעמוד בדרישות החוק הקובעות את זכאותו. תנאי בסיסי לזכאות לדמי אבטלה הוא נכונותו של דורש העבודה לבצע "עבודה מתאימה" ויכולתו הגופנית לכך.

...

ועדת הערר בראשות יו"ר הוועדה עו"ד חיים בן אלון, קבעה כדלקמן: "...בפנינו ערר בגין דרישה לביטול סירוב שנרשם למערער ביום 7.10.21 בגין שתי הפניות לשתי משרות פנויות לעבודות ניקיון. שתי ההפניות לא צלחו, המערער הציב תנאים ומגבלות בקבלה לעבודה, לא מתאים בשעות ולא מתאים ובכלל לא מוכן להתחיל לעבוד בשום עבודה אליה הוא מופנה. המערער העיד כי אינו פנוי לעבודה הואיל ויש לו עסק והוא גם מתכוון לעסוק בקטיף. דומה כי דורש העבודה עסוק בעבודה ולפיכך אינו זמין לעבודה. ההרשמה כדורש עבודה בלשכת התעסוקה נועדה לקבל הפניות לראיונות עבודה. בגיל 32 אמור דורש העבודה להיות זמין לכל עבודה בהיקף משרה מלאה בלי להציב תנאים ומגבלות כלשהם. בנסיבות אלה, משלא התחיל לעבוד באף לא אחת מ 2 ההפניות לעבודה שמתאימות שנמסרו לו לפיכך הסירובים שנרשמו לו נמצאו מוצדקות. מומלץ לצאת לעבודה מיידית בהיקף משרה מלאה ולדווח על כל עיסוק והכנסה לשירות התעסוקה ולביטוח לאומי. נציג הציבור יצחק: יש לי בעיה עם התגובה של המעסיק להב להפניה שכתוב בה שהמערער הגיע פצוע ולמתאמת ההשמה אמר שהכשיל את עצמו בראיון העבודה, מצאתי שוני בין הדיווח של המעסיק לשירות התעסוקה ולבין זה שנמסר לדורש העבודה. נציגת הציבור עמליה ויו"ר הוועדה: סבורים שיש לדחות את הערר בגין שתי ההפניות לעבודה הואיל ולא התחיל לעבוד באף לא אחת מן העבודות. סיכום: הערר נדחה ברוב של 2 נציגת הציבור ויו"ר הוועדה נגד אחד נציג הציבור (יצחק)". טענות הצדדים למערער, יליד 1988, עסק לרפואה משלימה שהינו עוסק פטור.

המערער הגיש ערר לוועדת הערר של המשיב אך הערעור נדחה בדעת הרוב, תוך הצגת סירוב נוסף, פרט למוסך, עבודה בניקיון (נרשם בפרוטוקול כי מדובר בעבודת ניקיון בלהב שירותים בע"מ) כאשר המערער בכלל לא ידע על כך שנרשם לו סירוב גם בגין עבודה זו, אלא רק בדיון בערר וזאת בניגוד לדין.

בהקשר זה אציין, כי גם אם אקבל את גרסת המערער לכך שניסה להתקשר למוסך מספר פעמים ולא היה מענה (והמערער לא הציג ראייה לכך), אני סבור שממילא חובתו של המערער לעשות את מקסימום ההשתדלות כדי לנסות להתקבל לעבודה ובמידה ולא ענו בטלפון היה צריך אף להגיע מיוזמתו לאותו מוסך כדי לבדוק מה קורה.

לאור זאת, ובשל הספק אני סבור שהסירוב שנרשם למערער בגין ההפניה לחברת להב ניתנה שלא כדין.

סוף דבר: הערעור מתקבל בחלקו במובן זה שהסירוב שנרשם למערער בגין ההפניה לעבוד במוסך נרשם כדין ולעומת זאת הסירוב שנרשם למערער בגין ההפניה לעבוד בחברת להב – מבוטל.

על מנת לבחון מהו אותו סרוב, נקבע כדלקמן: "יש לבחון באם המובטל אכן נהג כאדם המחפש עבודה ולא כמי שסומך על כך שבאין עבודה יקבל דמי אבטלה" (דב"ע מא/91-3, מא/91-4 אוזיאס מאיר - שירות התעסוקה, פד"ע י"ג 61).

בדב"ע 1061/04 אריה זוהר - שירות התעסוקה, 14.10.04 נאמר: "אדם התובע דמי אבטלה חייב לעמוד בדרישות החוק הקובעות את זכאותו. תנאי בסיסי לזכאות לדמי אבטלה הוא נכונותו של דורש העבודה לבצע "עבודה מתאימה" ויכולתו הגופנית לכך.

טענה נוספת של המערער היא שהעבודה אליה הופנה אינה הולמת את נכויותיו ומגבלותיו אשר נקבעו ע"י ועדת כושר מיום 28.11.21 וכמו כן הוועדה לא נימקה את החלטתה וזאת בנגוד לס' 5(א)(3) לתקנות שירות התעסוקה (דרכי עררים), התשי"ט-1959; בהתאם לנוהל השמה לעבודה מתאימה ורישום סרוב מס' 30.25.01 מובהר, כי "על פקיד ההשמה לקבל החלטה בדבר רישום הסרוב בהתאם לנתונים שהיו קיימים בעת קיום הראיון עם המעסיק". בעניינינו, אין מחלוקת כי במועד ההפניה מיום 23.2.22 המערער היה עדיין תחת בירור רפואי עפ"י החלטת ועדת כושר מיום 28.11.21 ולכן אני סבור שבמועד ההפניה לא היה אישור המאפשר להפנות את המערער לעבודות ניקיון, שכן נרשם במפורש שיש למערער הגבלה על דרכי הנשימה "ללא אבק ועשן רב וריחות חריפים" ואבהיר, כי בעבודת ניקיון יש את שני הדברים גם יחד.

לעניין סרובו של המערער לקבל את טופס ההפניה; בהתאם לסעיף 5.2.1 (3) לנוהל לישכת התעסוקה, אחת מעילות רישום הסרוב הינה באם דו"ע "סירב לקבל את טופס ההפניה שהוצא עבורו – שכלל את הצעת העבודה". ככל שאכן נהג כך המערער, לא נסתרה מעיני היתנהגותו ועדיף היה אילו היה נוהג אחרת.

...

מן הכלל אל הפרט באשר לטענת המערער כי יש לבטל את רישום הסירוב מאחר שההפניה נעשתה ביום אשר אינו יום התייצבותו וכי מדובר בתקופת קורונה, אשר במהלכה לא נדרש להתייצב בחודשים פב'-מרץ והוא הגיע רק כדי למסור מסמכים; בהתאם לנוהל רישום ותיעוד דורש עבודה מס' 10.2.1.3 דורש עבודה - מתייצב שבועי - המגיע ביום התייצבות שאינו שלו, המתאם יוכל לבצע את הטיפול השוטף בו: ואילו ביחס למתייצב חודשי, מצוין במפורש, כי יש להפנותו להגיע בשבוע ההתייצבות אליו הוא משויך ולרשום לו התייצבות: יחד עם זאת, בהתאם לנוהל השמה לעבודה מתאימה ורישום סירוב מס' 30.25.01 מובהר, כי ניתן להציע עבודה לדו"ע בין אם בעת התייצבות או בפנייה טלפונית בה נדרש דורש העבודה להגיע ללשכה, אף שלא ביום התייצבותו הקבוע: לפיכך, אינני מקבל את טענת המערער בדבר אי הרלבנטיות של הצעת העבודה רק מאחר שהופנה שלא במועד אליו זומן להתייצבות בלשכת התעסוקה.

טענה נוספת של המערער היא שהעבודה אליה הופנה אינה הולמת את נכויותיו ומגבלותיו אשר נקבעו ע"י ועדת כושר מיום 28.11.21 וכמו כן הועדה לא נימקה את החלטתה וזאת בניגוד לס' 5(א)(3) לתקנות שירות התעסוקה (דרכי עררים), התשי"ט-1959; בהתאם לנוהל השמה לעבודה מתאימה ורישום סירוב מס' 30.25.01 מובהר, כי "על פקיד ההשמה לקבל החלטה בדבר רישום הסירוב בהתאם לנתונים שהיו קיימים בעת קיום הראיון עם המעסיק". בענייננו, אין מחלוקת כי במועד ההפניה מיום 23.2.22 המערער היה עדיין תחת בירור רפואי עפ"י החלטת ועדת כושר מיום 28.11.21 ולכן אני סבור שבמועד ההפניה לא היה אישור המאפשר להפנות את המערער לעבודות ניקיון, שכן נרשם במפורש שיש למערער הגבלה על דרכי הנשימה "ללא אבק ועשן רב וריחות חריפים" ואבהיר, כי בעבודת ניקיון יש את שני הדברים גם יחד.

סוף דבר: הערעור מתקבל.

תמורת עבודתו קיבל התובע שכר יומי בסך של 550 ₪ נטו ליום, ללא כל תשלום פרט לכך, ודיווחי הנתבעת לשירות התעסוקה אינם משקפים את תקופת עבודתו, ימי עבודתו ושכרו של התובע.

בהמשך, איגור הציע לתובע לחזור לעבודה אם יסכים לחתום על מיסמך לפיו הנתבעת לא חייבת לו זכויות, ולאחר שהתובע סרב לחתום על מיסמך זה הוא פוטר.

לטענת הנתבעת, חלק מתקופת ההעסקה הנטענת היתיישנה והתובע הועסק בפועל על ידה במשך 23 חודשים בלבד, כאשר בחלק גדול מהתקופה הנטענת עבד התובע באמצעות היתר הנתבעת אצל מעסיקים אחרים והנתבעת שילמה לתובע במהלך תקופה זו את זכויותיו ללישכת התעסוקה.

...

יחד עם זאת, לאור העדויות שהובאו לפנינו מהן עולה כי "הרוח החיה" בכל הנוגע לקביעת שכרו ותשלום שכרו של התובע היה יונס, חותנו של התובע אשר היה שותפו של איגור באותה עת, מצאנו כי בנסיבות העניין יש מקום לפסוק פיצוי מופחת.

משכך, אנו פוסקים כי הנתבעת תשלם לתובע פיצוי לפי חוק הגנת השכר בגין תלושי שכר לא נכונים בסך 1,500 ₪, וכן פיצוי לפי חוק הודעה לעובד בגין אי מסירת הודעה לעובד בסך 1,500 ₪ נוספים.

סוף דבר לאור כל המפורט לעיל, התביעה מתקבלת באופן חלקי, ועל הנתבעת לתובע לשלם את הסכומים הבאים: השלמת הפרשות לפנסיה ולפיצויים בסך 29,596 ₪.