זכות המוסד לביטוח לאומי לתביעת שיבוב בהליך שהסתיים בפשרה

ההלכה המנחה בהקשר זה היא, כי בתביעות כגון דא, השבוב לו זכאי המוסד לביטוח לאומי מהמבטחת הוא בגין גמלאות המשולמות בשל נכות שהיא תוצאתה של התאונה בלבד, ולא עבור גמלאות אחרות, קרי, כל קביעה רפואית של המוסד לביטוח לאומי שאינה מתייחסת לנכות מושא התאונה, ואך ורק לה ולתאונה מסוימת, לא תשמש קביעה על-פי דין על פי הוראת סעיף 6ב לחוק הפלת"ד: "דרגת נכות כללית שנקבעה על-ידי המוסד לביטוח לאומי אינה נופלת בגדר הוראת סעיף 6ב, יהא שיעור הקביעה במסגרת הנכות הכללית אשר יהא, ואפילו יהא שיעורה אפס. הטעם העקרי לכך הוא שבתביעה לקצבת נכות כללית מתבררת זכאותו של אדם לקצבה בלא קשר לתאונה מסוימת שניפגע בה, ואפילו לא נפגע כלל בתאונה". (ראו: רע"א 3953/01 פרלה עמר נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ, נז (4) 350).

המוסד לביטוח לאומי נידרש להוכיח במסגרת תביעת השבוב את הקשר בין הגימלאות ששילם לבין תאונת הדרכים ובמסגרת זו תחייב קביעת הנכות כפי שנקבעה במסגרת ההליך השפוטי בין הנפגעת למזיק, אולם הדברים עשויים להיות שונים "מקום בו טרם נקבע יחס הנכויות על-ידי בית המשפט – אם בשל שתביעת השיפוי של המוסד קדמה לתביעת הניזוק או הוגשה לפני שזו נסתיימה; אם בשל שתביעת הניזוק נסתיימה בפשרה טרם שהובאו ראיות בדבר הנכות הרפואית היחסית..." (שם, בפיסקה 17).

...

עוד טענה כי במסגרת הסכם הפשרה עם הנפגעת, המבטחת לא הכירה בקשר הסיבתי בגין התאונה לנכויות שנקבעו ולא ניכתה את מלוא תגמולי המל"ל. דיון והכרעה: לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה לבקשה, בכלל המסמכים ושמעתי טענות הצדדים במסגרת הדיונים שהתקיימו לפניי - מצאתי כי דין הבקשה להתקבל.

נסיבות התיק שלפניי אינן מעלות כל נימוק מדוע לסטות מהוראות הפסיקה בעניין זה , ובהתאם, ולאור כל האמור לעיל – הבקשה מתקבלת.

מבוא זוהי תביעת שבוב שהגיש התובע, המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל"), נגד הנתבעים 1- 3.

בתאריך 10.10.2021 היתקיימה בפניי ישיבת תיזכורת במעמד הצדדים בניסיון להביא את הצדדים לסיום ההליך בפשרה, ומשהדבר לא צלח, ניתן פסק דין זה. ההליכים בתמצית בראשיתה, הוגשה התביעה על ידי הנפגע בלבד.

מכאן, שבהתאם לסעיף 331 לחוק הביטוח הלאומי, הנתבעים אינם יכולים "לחזור" לצד ג', חברת עבידאת, בתביעה לשיפוי בגין מלוא הסכום בו הם יחויבו בתשלום למל"ל, שכן חברת עבידאת היא מעבידתו של הנפגע, ובתור שכזו, היא אינה חשופה, גם לא בעקיפין, לתביעת המל"ל. זכאותם של הנתבעים לשיפוי מחברת עבידאת הנה, איפוא, אך ורק בגין הפרת התחייבויותיה החוזיות של חברת עבידאת כלפי מיתר, היא הנתבעת 1.

...

אינני מקבלת את טענת המל"ל לחישוב הפיצוי בהיוון עד גיל 70, שהוא פיצוי האופייני למי שמתפרנס כעצמאי.

סוף דבר התביעה מתקבלת חלקית כמפורט בפסק הדין לעיל.

התביעה נגד הנתבעים 2 ו- 3 נדחית ללא צו להוצאות, בהתחשב בייצוג שניתן להם יחד עם ייצוגה של מיתר ולא נטען להוצאות נפרדות ונוספות שנגרמו להם בהליך.

בית משפט קמא דחה גם את טענת המערערת לפיה יש לקזז מהתביעה את "הרווח" שנוצר למוסד לביטוח לאומי עקב הפסקת תשלום קיצבאות הנכות למנוח וקיבל את עמדת המוסד לביטוח שמקום בו עסקינן בתביעת שבוב כספית מכוח החוק שבמסגרתה בעל הזכות אינו נידרש להוכיח את ניזקו, אלא את הסכום ששילם, אין מקום לערוך חישובים של רווח והפסד ביחס לאותם תגמולים.

תביעת העזבון הסתיימה בפשרה, והסכום ששולם ליורשים אינו מחייב בהליך זה. מטעם זה ערך בית המשפט קמא את חישוב הנזקים של העזבון לצורך בדיקת זכאותו של המוסד לביטוח לאומי.

...

יש לציין, כי אבן קיסר הבהירה בהסכם הפשרה גופו, וכן בדיון לפניי, כי הסכמתה לסיום ההליך מול הנפגע בפשרה נבעה ממגוון שיקולים (בהם שיקולים אנושיים), וכי היא עומדת על כל טענותיה בדבר העדר חבות בנסיבות המקרה, ומבקשת לבררן במסגרת תביעת המוסד לביטוח לאומי (ראו גם החלטתי בפרוטוקול מיום 22.12.2022).

מדובר בעמדה לגיטימית, ואין לקבל את טענתו של המוסד לביטוח לאומי, שלפיה הפשרה מול הנפגע (או מול תובעים בהליכים אחרים) – ללא הודאה בחבות – מהוה "הודאת בעל-דין" או מקימה "מעשה בית דין". למעשה, עמדת המוסד לביטוח לאומי היא לא רק שגויה אלא גם בלתי-רצויה, נוכח התמריץ השלילי שעלול לנבוע מעמדה כזו, בכל הנוגע לעריכת הסכמי פשרה בהליכים נזיקיים (ראו גם דבריו של השופט עמית ברע"א 8297/12 הפניקס הישראלי לביטוח בע"מ נ' המוסד לביטוח לאומי (16.7.2013); יוּער, כי באותו מקרה קבעו השופטים זילברטל ודנציגר, באימרת אגב, כי במקום שבו משלם המזיק לנפגע, בהסכם פשרה, פיצוי "בנוסף לגימלאות הביטוח הלאומי", הרי שעשוי המזיק להיות מושתק מלטעון במסגרת תביעת שבוב של המוסד, כי אין קשר סיבתי בין תשלום הגימלאות לבין הנכות שנגרמה בתאונה.

(ב) עדותו של הנפגע: קשיים וסתירות תביעתו של המוסד לביטוח לאומי היא תביעת סוברוגציה (תיחלוף), משמע "זכותו של המל"ל כלפי המזיק היא, מבחינה מהותית, זכותו של הניזוק עצמו, והיא עוברת לידי המל"ל מכוח הוראת סעיף 328 הנ"ל כדי סכום הגימלאות שמקבל הניזוק ושעתיד הוא לקבל בשל מקרה הנזיקין" (דנ"א 10114/03 המוסד לביטוח לאומי נ' "אררט" חברה לביטוח בע"מ, פ"ד ס(4) 132 (2006)).

...

יש לציין, כי אבן קיסר הבהירה בהסכם הפשרה גופו, וכן בדיון לפניי, כי הסכמתה לסיום ההליך מול הנפגע בפשרה נבעה ממגוון שיקולים (בהם שיקולים אנושיים), וכי היא עומדת על כל טענותיה בדבר היעדר חבות בנסיבות המקרה, ומבקשת לבררן במסגרת תביעת המוסד לביטוח לאומי (ראו גם החלטתי בפרוטוקול מיום 22.12.2022).

בענייננו, מצאתי גם אני למקד את הדיון בסוגיית הקשר הסיבתי, ולא להאריך בדברים בכל הנוגע ליסוד ההתרשלות (דומני שאין ספק בדבר קיומה של חובת זהירות של אבן קיסר כלפי מעבדי המשטחים שהיא מייצרת, ואין בידי לקבל את טענות הנתבעת שנועדו להדוף את מלוא החובות הקשורות לאזהרה ולהתגוננות מפני מחלת הסיליקוזיס אל כתפי המעסיקים והמדינה).

בדומה, גם לא מצאתי להיזקק לטענות נוספות שהעלתה הנתבעת, ובכלל זה לגבי תחולתו של סעיף 64(2) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], התשכ"ג-1963, שעניינו מצבים שבהם "אשמו של אדם אחר הוא שהיה הסיבה המכרעת לנזק". סוף דבר תביעת רשלנות המושתתת על טיעון בדבר הפרה של חובת היידוע, האזהרה וההדרכה, תלויה – לשם הצלחתה – בהוכחת קיומו של קשר סיבתי בין הפרת החובה האמורה לבין התממשות הסיכון.

המסקנה שאליה הגעתי, לאחר שהאבק שקע והתמונה התבהרה, היא שבנסיבות הספציפיות של המקרה לא הוכח הקשר הסיבתי הנדרש לכינון האחריות הנזיקית.

לפיכך, דין תביעתו של המוסד לביטוח לאומי – להידחות.

המל"ל טען באותו מקרה כי בהתאם להילכת זטולובסקי אשר הורחבה בעיניין קרנית; נוכח כך שבתביעת השבוב המל"ל ניכנס בנעלי הניזוק; ומשעה שבית המשפט קיבל את קביעת המומחה – הרי שקביעה זו מחייבת גם בתביעת המל"ל וכי "השתרשה בפסיקה הקביעה לפיה חוות דעת מומחה בהליך העקרי תחייב גם בתביעת השבוב" (ראו החלטת כב' השופטת נ' חת מקוב בת"א (ב"ש) 49760-03-20 המוסד לביטוח לאומי נ' טנא נגב בע"מ (24.8.2020)).

אשר על כן, ודאי כי בין השניים קיימת קירבה עניינית במשמעות דומה לזו הקיימת בכללי ההשתק, וכפי שתביעת הניזוק משליכה על תביעת המל"ל במובן זה "שזכותו של הניזוק כלפי המזיק גודרת את זכותו של המוסד לביטוח לאומי להשבה" (עניין מלמד, עמ' 517), כך גם קביעות מומחים מטעם בית המשפט שנקבעו בגדרי תביעת הניזוק עשויות לחייב את המל"ל, ואף ראוי שיחייבו.

סוף דבר נוכח המגמה בפסיקת בית משפט זה, ובכללן הילכת זטולובסקי והלכת קרנית, ונוכח הרציונאליים העומדים בבסיס אותה מגמה – מצאתי לקבוע כי גם במקרים שבהם תביעת הניזוקה הסתיימה בהסכם פשרה שלא קיבל תוקף של פסק דין, לאחר שניתנו חוות דעת מומחים מטעם בית המשפט, ניתן יהיה לעשות שימוש בקביעות המומחים גם בתביעת המל"ל, תוך שתנתן לו האפשרות לחקור את המומחים (ראו גם החלטתו של כב' השופט מ' עלי בת"א (שלום קריות) 35181-04-17 המוסד לביטוח לאומי נ' חברת ב.ס.ט בניה בע"מ (10.11.2019)).

...

המשיבות טענו כי יש לדחות את הבקשה על הסף בשל האבסורד שבבקשת המל"ל לדון ולהכריע מחדש בסוגיה שכבר הוכרעה לגופה.

סוף דבר נוכח המגמה בפסיקת בית משפט זה, ובכללן הלכת זטולובסקי והלכת קרנית, ונוכח הרציונליים העומדים בבסיס אותה מגמה – מצאתי לקבוע כי גם במקרים שבהם תביעת הניזוקה הסתיימה בהסכם פשרה שלא קיבל תוקף של פסק דין, לאחר שניתנו חוות דעת מומחים מטעם בית המשפט, ניתן יהיה לעשות שימוש בקביעות המומחים גם בתביעת המל"ל, תוך שתינתן לו האפשרות לחקור את המומחים (ראו גם החלטתו של כב' השופט מ' עלי בת"א (שלום קריות) 35181-04-17 המוסד לביטוח לאומי נ' חברת ב.ס.ט בניה בע"מ (10.11.2019)).

משזו הייתה דרך הילוכי, ולאור המסקנה אליה הגעתי, לא ראיתי להידרש לטענות המל"ל באשר להשתק פלוגתא לא-הדדי אופנסיבי.

סוף דבר, שהערעור נדחה.