כך, פסק בית המשפט בעיניין שטרן שמן הראוי להסדיר את זכות הייצוג בהליכים המשמעתיים הפנימיים המתנהלים באגד, אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ (ראו פסקה 27 לפסק דינו של כב' השופט דנציגר), וגם כאן ניתן למצוא ביטוי לחשיבותו הכללית של הייצוג בהליכים המשמעתיים; ולמעשה בעיניין אוניברסיטת חיפה הכירה גם דעת הרוב בקיומה של זכות יסוד לייצוג משפטי, כשהוויכוח סב על היכולת להטיל עליה מיגבלות, בנסיבות העניין.
...
כפי שציין בית המשפט המחוזי באותה הפרשה (כב' השופט עמית בפסקה 62 לפסק דינו) "העולה מן המקובץ, שהתובע סמך על עצמו, והעדיף לייצג את עצמו ומטעם זה העדיף שלא להיות מיוצג, וגם לא נעזר בשירותיו של טוען שאגד הייתה נכונה להעמיד לרשותו. זו גם המסקנה אליה הגיע בית הדין בפסק דינו ואצטט בהסכמה מלאה מסעיף 2.1 לפסק הדין: 'לבית הדין אין כל צל של ספק כי מלכתחילה בחר הנתבע לייצג את עצמו מאחר ואיננו סומך על איש זולתו, כשהוא עשה זאת בשנינות, בתבונה, בתחכום ובערמומיות. הוא לא השאיר שום פרט ליד הגורל. הוא בחן בקפידה את כל חומר התביעה וניצל כל פירצה שלדעתו הייתה עשויה לשרת את האינטרס שלו. בית הדין מציין נקודה זאת מאחר ולא אחת במהלך המשפט ניסה הנתבע להעמיד פני תם, חסר אונים, כאילו אינו בקיא בהלכות משפט, כשההפך הוא הנכון'." במקרה כזה, לא נראה שנגרם עיוות דין כתוצאה מהיעדר הייצוג, גם אם הנילון ויתר עליו שלא מדעת.
לאור תוצאה זו מתייתר הצורך להכריע לגופו של עניין ביתר הטענות באשר להכרעת הדין ולגזר הדין, ולא אנקוט לגביהן עמדה מטוב ועד רע.
התוצאה
הערעור מתקבל.
אני סבור כי בנסיבות העניין מן הראוי לשקול בכובד הראש הראוי כי ההליך המשמעתי החדש ייערך בפני מותב שונה מזה שבו נוהל מלכתחילה, נוכח עוצמתן של הקביעות השיפוטיות שניתנו בהליך הקודם.
