זכות גילוי מסמכים בידי נאשם

דיון והכרעה סעיף 74 לחסד"פ בהתאם להוראת סעיף 74 לחסד"פ: " הוגש כתב אישום בפשע או בעוון, רשאים הנאשם וסניגורו וכן אדם שהסנגור הסמיכו לכך, או, בהסכמת התובע, אדם שהנאשם הסמיכו לכך, לעיין בכל זמן סביר בחומר החקירה וכן ברשימת כל החומר שנאסף או שנירשם בידי הרשות החוקרת, והנוגע לאישום, שבידי התובע ולהעתיקו". בבש"פ 8252/13 מדינת ישראל נ' שיינר פד"י סו(3) 442 (להלן: עניין שיינר) בית המשפט מונה ארבעה טעמים העומדים בבסיסם של הליכי הגילוי והעיון לפי סעיף 74 לחסד"פ ואלו הם – הזכות למשפט הוגן, צימצום פערי הכוחות בין המאשימה להגנה, מתן אפשרות לנאשם לערוך הגנתו ולהערך כראוי למשפט וחקר האמת.

בעיניין שיינר לעיל כב' השופט עמית הביע עמדתו כי המבחן להכרעה בשאלה אם מדובר בחומרי חקירה הוא מבחן טכני וכך קבע: " כשלעצמי, אני סבור כי נקודת המוצא לדיון צריכה להיות טכנית: אם החומר נמצא בידי התביעה יחול סעיף 74 לחסד"פ ואם החומר אינו בידי התביעה יש להעדיף את סעיף 108 לחסד"פ. עם זאת, אין מדובר בכלל בלתי עביר ותתכן גם בדיקה מהותית של החומר המבוקש במסגרת דיון לפי סעיף 74 לחסד"פ, על מנת לבחון אם מדובר בחומר שנימצא בליבת המחלוקת ואם החומר צריך היה להיות בשליטתה של התביעה". בפסק הדין של בית המשפט העליון בעע"מ 2668/15 מדינת ישראל נ' פרופ' וייס (נבו, 18.11.15, להלן: עניין וייס) נפסק כי הדרך הנכונה לקבל מידע להוכחת טענה להגנה מן הצדק היא באמצעות פנייה לפי סעיף 149(10) לחסד"פ – טענה של הגנה מן הצדק, שבמסגרתה רשאי בית המשפט להשתמש גם בסמכותו להורות על המצאת חומר בהתאם לסעיף 108 לחסד"פ וכך נקבע – " מקום מיצוי זכויותיו בהליך הפלילי הוא ההליך הפלילי. המסלול המוצע לפי סעיפים 149(10) ו-108 לחוק סדר הדין הפלילי עשוי וצריך לענות על צרכי ההגנה". מן הכלל אל הפרט - המסמכים המבוקשים בסעיפים א' – ב' לבקשת הנאשם נוגעים במישרין לנאשם ולחברה אותה ע"פ החשד הוא מנהל (עניין אל הוזייל), הם נמצאים פיזית בידי התביעה (עניין שיינר) ולא נוגעים לצדדים שלישיים, שזכויותיהם עלולים להפגע (עניין התובע הצבאי הראשי).

כך נכתב לעניין זה בספרו של עמית חסיונות ואינטרסים, שער שני, פרק ז' עמוד 221 – " בית המשפט אינו אמור להביא בחשבון אפשרויות הגנה ערטילאיות שאינן נראות לעין, או כאשר הרלוואנטיות של החומר לתביעה היא רחוקה ושולית. נתונים שזיקתם הנטענת לאישום רחוקה (או לא קיימת), או שמתבקשים על סמך השערות בלתי ממוקדות, אינם נחשבים לחומר חקירה. אל לו לבית המשפט להתיר לסניגור להפליג למרחקים ולערוך 'מסע דיג' בלתי מסוים ובלתי ממוקד מתוך תקווה ספקולאטיבית שמא יימצא בחומר המבוקש דבר מה העשוי לסייע להגנה. לכן, מקום שהנאשם אינו מסוגל להציג ולו הסבר כללי לעניין הרלוואנטיות של החומר שנתבקש, עשוי בית המשפט להתרשם כי מדובר ב'מסע דיג' חסר תוחלת. יש לבחון את זיקתו של החומר לאישום ולנאשם ויש לבחון את האפשרות הסבירה כי תהיה בו (בחומר) תועלת להגנת הנאשם. על הנאשם להצביע על "יסוד של ממש להשערה או לתקווה כי החומר אכן ישפיע על בירור האישום נגדו ולא סגי בתקווה בעלמא, כי ניתן יהיה לדלות מן החומר אי אלו ראיות להגנתו". הדברים נכתבו ביחס לס' 74 לחסד"פ, אולם יפים גם ביחס לבקשות לגילוי מסמכים לפי סעיף 108 לחסד"פ. בבג"ץ 4922/19 אפרים נווה נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 9.12.19) (להלן: "עניין אפרים נווה") בית המשפט מתייחס לתנאי נוסף למתן צו מכח סעיף 108 לחסד"פ – הנחת תשתית ראייתית ראשונית לטענה אשר להוכחתה נדרשים המסמכים – " השורה התחתונה היא שהנטל הראשוני לצורך קבלת מידע ומסמכים לשם העלאת טענה לאכיפה בררנית מוטל על הנאשם. אין להפוך את היוצרות, באופן שהליכי הגילוי והעיון ישמשו בסיס להנחת התשתית הראייתית הראשונית בבחינת 'נעשה ונשמע' ... מכאן שאין להורות לתביעה למסור מידע מכח סעיף 108 לחסד"פ ללא ראיות ראשוניות, ושימוש בסעיף זה יעשה רק לאחר שהנאשם פסע אל גדרה של הטענה לאכיפה בררנית לפי סעיף 149(10) לחסד"פ.

...

נקבע כי אין לאמץ כל בדל ראיה כבסיס להיעתרות לבקשה כגון זו, אלא לבחון באופן מעמיק יותר את הראיות שבידי הנאשם.

סוף דבר הבקשה לקבלת המסמכים המפורטים בסעיפים א' – ב' לבקשה נענתה ע"י המאשימה בחיוב והתייתרה.

הבקשה לקבלת המסמכים המפורטים בסעיפים ג' – ז' לבקשה – נדחית בשלב זה. הנאשם יוכל לפנות בבקשה חדשה בהמשך, ככל שתהא בידו תשתית ראייתית ראשונית לטענה בדבר אכיפה בררנית או לפנות בבקשה לפי חוק חופש המידע.

המסמכים מושא הבקשה: "פרוטוקול שמיעת הטענות", תעודת עובד הציבור" ו"רשימת העובדים", נמצאים כולם בידי הנאשמים; (3) באשר לרשימת המערכות הקיימות אצל המשיבה – עיון בדו"ח הפעולה מיום 12.07.16 שערך מפקח המאשימה מר רוני טדלה, מעלה כי מי שניהל לכאורה מערכת יחסים זוגית עם העובדת, אכן טען בתחילה במעמד הבקורת בפני מר טדלה כי הוגשה בקשה לחיים משותפים מכוח זגויות שניהל עם העובדת הזרה, אלא שבירור קצר העלה שנערך במקום העלה כי לא הוגשה כל בקשה כאמור.

" בהחלטת בית המשפט העליון בפרשת שיינר, נמצא סיכום דברים מקיף אודות מהות הזכות של נאשם לגילוי חומר חקירה, אופייה והיקפה, תוך הפנייה לפסקי דין רבים וחשובים בסוגיה (ראו בש"פ 8252 מדינת ישראל נ' ליאל שיינר (23.1.2014), להלן: פרשת שיינר) ובפסיקת בית דין זה בעיניין דואב (עפ"א (ארצי) 16393-12-13 מדינת ישראל משרד הכלכלה - אלירן דואב (9.9.2015)).

...

כך או כך, גם אילו הוגשה בקשה, אין הדבר מאיין את ביצוע העבירה, שכן במועד הביקורת לא היה למבקשים היתר להעסקת העובדת הזרה, ולעובדת עצמה לא היה היתר לעבוד בישראל, כאמור בסעיף 2(א)(1)(2) לחוק עובדים זרים; (4) מלמבד מערכת "אביב", לא קיימות מערכות ממוחשבות נוספות לעדכון הגשת בקשות מסוג זה ועל כן יש לדחות את הבקשה לקבלת "רשימה של המערכות הקיימות אצל המשיבה...". כאמור לעיל, במערכת "אביב" עצמה, לא קיים ממילא תיעוד של המידע שנתבקש.

אשר להכרעתי דין הבקשה להידחות, ולהלן נימוקיי.

מקובלת עלי טענת המאשימה כי בכל הקשור לבדיקת הסטאטוס של העובדת הזרה, בהינתן כי לא קיים מידע במערכת אביב, הרי שדרך המלך היא להזמין עדים רלוונטיים, ובכללם ציון והמפקח טדלה.

אחרית דבר הבקשה נדחית.

בשים לב לעובדה שכתב האישום הוגש בשנת 2018, ובהתאם למדיניות בית הדין בנוגע להחשת הטיפול בתיקים פליליים ישנים, אני מורה לסניגורים להגיש את תשובתם המפורטת בכתב של הנאשמים לעובדות כתב האישום עד ליום 10.11.20.

סעיף 108 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב- 1982, שהבקשה דנן הוגשה לפי הוראותיו, קובע כדלקמן: "בית המשפט רשאי, לבקשת בעל דין או מיזמת בית המשפט, לצוות על עד שהוזמן או על כל אדם אחר להמציא לבית המשפט במועד שיקבע בהזמנה או בצו, אותם מסמכים הנמצאים ברשותו ושפורטו בהזמנה או בצו." סעיף 108 הוכר בפסיקה כסעיף המאפשר להגנה לבקש מבית-המשפט להורות על מתן זכות עיון בחומר רלוואנטי שאינו בלב המחלוקת, ואינו מצוי או צריך להיות מצוי בידי התביעה, ועשוי לסייע להגנת הנאשם הגם שאינו מצוי בחומר החקירה.

בבג"ץ נוה לעיל, בפסק-דינו של כב' השופט י. עמית, בפיסקה 29, צוין: "איננו קובעים מסמרות לגבי רף הנטל הראשוני שנידרש מנאשם, אך ניתן לומר כי הרף לצורך קבלת מידע ומסמכים נמוך מהרף שנידרש להוכחת האכיפה הבררנית עצמה. זאת, בהקש לפסיקה במשפט האזרחי, לפיה נידרשת תשתית ראייתית ראשונית על מנת לקבל גילוי מסמכים במסגרת הליכי תובענה ייצוגית, אך הנטל לשם כך נמוך מהנטל הנידרש לאישור הבקשה עצמה...

...

מקובלת עליי הטענה, אם כן, כי בעבירות מסוג זה יש מקום לבחינה זהירה של מדיניות התביעה בהעמדה לדין בגינן.

לסיכום - בהתחשב בנסיבות המיוחדות והחריגות של העניין, סברתי כי דרוש איזון ראוי בין זכות העיון של המבקש באשר לאכיפה פלילית של מקרים דומים, ובין האינטרס שלא לגרום הכבדה בלתי סבירה על פעולתה של המאשימה, וזאת תוך צמצום התקופה שלגביה יידרש המידע.

לנוכח המכלול המפורט לעיל, אני מורה למשיבה , בשלב זה, להעמיד לעיונו של המבקש את הנתונים הבאים: מספר תיקי החקירה שנפתחו בגין חשד לביצוע עבירה לפי סעיף 2(4א) לחוק הגנת הפרטיות, בארבע השנים האחרונות.

לטענת המאשימה, בקשת הנאשמים להעלאת הבהרות לעניין מעמדם של העובדים אינה מתאימה לסעיף 74 לחסד"פ שכן יש באלה נתונים ופרטים אישיים של צד ג' ובמקרים כאלה על מנת להגן על אינטרסים של צד ג' יש להעדיף מסלול של סעיף 108 לחסד"פ. לא עלה בידי הנאשמים ליצור לעצמם נקודת אחיזה המסבירה מדוע יש צורך בבקשות ולא הצביעו על כל זיקה של המסמך המבוקש לכתב האישום שכן אלה אינן מצויות בליבת המחלוקת.

יפים לענייננו דבריו של בית הדין הארצי אשר סקר לאחרונה את הפסיקה באשר לזכות הגילוי ופירוש המונח "חומר חקירה", כדלקמן: ".. זכות הגילוי והעיון נתפסת כחלק מזכות היסוד של הנאשם לפרוס הגנתו בבית המשפט", והיא מגלמת בתוכה את "זכותו של הנאשם למשפט הוגן, זכותו של הנאשם לערוך הגנתו ולהערך כראוי למשפט, הערך של גילוי האמת, וצמצום פערי הכוחות בין התביעה להגנה". .

...

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובתשובה לה הגעתי לידי מסקנה כי בקשת הנאשמים כי בית הדין יורה למאשימה להעביר לעיונם הבהרה בכתב בעניין מעמדם החוקי של העובדים הזרים נשוא כתב האישום, דינה להידחות שכן אין מדובר בבקשה לפי סעיף 74 לחסד"פ המאפשר עיון והעתקת חומר חקירה אשר היה בידי המאשימה או בשליטתה, לא מדובר בחומר אותו מתבקשת המאשימה להכין עבור נאשם כזה או אחר.

לפיכך, אני סבורה כי אין לראות בחומר המבוקש "חומר חקירה" ואין להטיל על המאשימה את החובה להעביר חומר זה, ככל וקיים על אחת כמה וכמה משניתן לקבל חומר זה, ככל שנמצא באמצעות עדים שנתנו תעודת עובד ציבור בתיק בנוגע לעובדים הזרים (מכוח הוראת סעיף 108 לחסד"פ) שנמסרה לנאשמים במסגרת חומר החקירה.

ביה"ד ישקול להיעתר לבקשה בכפוף לסמכותו לפי סעיף 108 לחסד"פ. לפיכך, הבקשה נדחית.

דיון והכרעה: לשונו של הסעיף אשר קובע את זכות העיון בחומר חקירה שנאסף, נקבע בסעיף 74 לחסד"פ ולשונו: "הוגש כתב אישום בפשע או בעוון, רשאים הנאשם וסנגורו.. לעיין בכל זמן סביר בחומר חקירה וכן ברשימת כל חומר שנאסף או שנירשם בידי הרשות החוקרת והנוגע לאישום שבידי התובע ולהעתיקו" הסעיף מגלם בתוכו את עיקרון הזכות לגילוי מסמכים במשפט פלילי וכולל גם ראיות השייכות באופן הגיוני לפריפריה של האישום, כאשר המונח "חומר חקירה" הורחב על ידי הפסיקה, מתוך מגמה להגן על זכות היסוד של הנאשם לקיומו של הליך הוגן ומתן אפשרות להציג/לשקול את אופן ניהול הגנתו בצורה הטובה ביותר, תוך גילוי האמת וצמצום פערי הכוחות בין התביעה להגנה ( ראה בג"צ 233/85 אל הוזייל ואח' נ' משטרת ישראל, ע"פ 4977/92 ג'ברין נ' מדינת ישראל, רע"פ 4953/06 צדוק נ' מדינת ישראל) ועדיין, לא כל חומר המצוי בידי התביעה והיא חשופה לו - מהוה חומר חקירה וסיווגו ככזה מוכרע באופן נקודתי וענייני בהתאם למבחני השכל הישר וניסיון החיים, הכל על פי טיבו של החומר, זיקתו לאישום ולסוגיות הנדונות בהליך במסגרתו הוא מבוקש ומידת התועלת שעשויה לצמוח לנאשם (בש"פ 11042/04 פלוני נ' מדינת ישראל, בש"פ 8252/13 מדינת ישראל נ' ליאל שיינר וכן בש"פ 2886/16 גובראן נ' מדינת ישראל).

...

גם לאחר שבית המשפט בחן שיקולים אלה והגיע למסקנה כי הנאשם צלח את כל המשוכות דלעיל, שומא על בית המשפט לבחון אם ניתן להסתפק בפרפראזה בלבד לגבי התיקים שגילויים מתבקש, או שיש להורות על עיון בתיק החקירה עצמו".

לאחר שבמהלך הדיון בחנתי את המסמכים שהוצגו לי; מרשם פלילי ופלט תלונות מתלונן על שם המתלוננת, נחה דעתי כין באמור כדי לעזור בהגנת הנאשם ועל כן איני נענית לבקשת ההגנה.

בסופו של יום ונוכח טעמי ההחלטה, הבקשה של ההגנה על שני חלקיה נדחית.