זכות בעלות במקרקעין - הוכחת זכות עמידה

ככלל ב"כ המשיבים יהא רשאי לעיין במסמכים הנוגעים לבעל זכות קניינית במקרקעין מושא הבקשה ו/או לבעל זכות במקרקעין הגובלים באותם מקרקעין מושא הבקשה, אם הוא מייצג את בעל הזכות במקרקעין האמורים במסגרת ההליך דנן (להלן: "זכות עמידה").

הגם שב"כ המשיבים שוקל להעלות טענה בדבר אכיפה בררנית, הרי יש לזכור את המסגרת הדיונית, התנאים לתחולת הבקשה לפי סעיף 239 לחוק התיכנון והבניה, זכות העמידה הנדרשת כתנאי לפני בחינת יתר התנאים שנקבעו בסעיף 239 לחוק, וגם אם יצליח להוכיח זכות זו, יש לציין כי הנטל להוכחת אכיפה בררנית מוטל על מעלה הטענה.

...

אם למי מהמשיבים היתה התנגדות בנושא זה או ביחס לייעוד שנקבע בתכנית המפורטת- שהיוותה תכנית איחוד וחלוקה של הקרקעות בהסכמת בלי הקרקע – ואושרה בסופו של דבר, לפני כ-17 שנים, נכון היה להעלותה בסמוך לאחר הפקדת התכנית – במועד הקבוע בחוק התכנון והבניה, בפני האכסניה המתאימה בהתאם להוראות החוק, זאת טרם אושרה ופורסמה ברשומות בשנת 2005.

סיכומו של דבר ב"כ המשיבים רשאי לעיין במסמכים שהוגשו לתיק (אחד המסמכים מב/10 נלקח ע"י ב"כ המשיבים במהלך הדיון ולא הושב לבית המשפט).

בבקשה נטען כי המבקש כלל לא הוכיח זכות עמידה בהליך, שכן טען כי הוא בנו של בעל הזכות הקניינית במקרקעין ולא צירף כל אסמכתא או תצהיר התומך בטענה וכי על פי לוח הזכויות מרבית הזכויות במקרקעין מוחזקות לכאורה על ידי מישפחת עקל, ולפיכך ביקשה למחוק את הבקשה על הסף.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בטענות הצדדים והאסמכתאות שצורפו מצאתי כי דין הבקשה להדחות.

השלב בו מצוי ההליך התכנוני של המשיב אינו מתקדם ונוכח האמור בתגובת המשיבה בדבר חריגה מקו בניין לא ניתן לומר כי ההיתר הינו בהישג יד. עם זאת, הייתי נכונה להיעתר לבקשה בשל הטעמים ההומניטריים המפורטים בה, בשים לב למצבם של ילדי המבקש, אך גם במצב דברים זה המועד לביצוע הצו היה מוארך, כפי שהתבקש, ב-90 ימים.

סוף-דבר הבקשה לעיכוב ביצוע צו ההריסה המנהלי נדחית.

הנתבע 1 שהרחיק עצמו בפועל מחזקה במקרקעין, בדמות העברת זכויות לקרובי משפחתו, עמד על טענתו בדבר חזקה רבת שנים של הנתבעים מאז ומתמיד, אם כי עוד הודה בקיומם של בעלים ושותפים נוספים במקרקעין הן בצד הצפוני והן בצד הדרומי, ובהיות החלק הצפוני ריק טרם בנייתו על ידו.

כבר מהאמור ניתן להבין כי אין מקום לבחינת שאלת הסכמת התובעים 8-11 לבנייה של הנתבעת 4 על המקרקעין, משום שלא הוכחו זכויות בעלות או חזקה כדין כאמור המהוות עוגן לשיתוף כנ"ל. גם זכות החזקה של התובעים הוכחה כאמור רק בגדרי הגנה על פי סעיף 19 לחוק.

...

ההגנה שהתובעים זכאים לה נקבעה על ידי עוד במהדורה קודמת וכן בפסק דינו של כב' בית המשפט המחוזי מרכז כדלקמן: "42. על תובע המבקש סעד על פי סעיף 19 בחוק להגיש תביעתו בסמוך למועד בו הוצאו המקרקעין מידיו (ע"א 17/72 אליהו נ' גרודה, פ"ד כז(1) 337 (1973)). אנו סבורים שהמערערים עמדו בתנאי זה שכן בשנת 2015 הם עתרו לצו מניעה קבוע האוסר בניה בשטח המגרש, תביעה שנמחקה לבקשתם, לאחר שהבקשה למתן צו מניעה זמני לא צלחה (ת"א 37572-07-15). בנסיבות אלו נראה כי המערערים לא השתהו יתר על המידה, כי הם "הרימו קול זעקה" נגד הפלישה הנטענת, וכי יש לראות את תביעתם הנוכחית כהמשך לתביעה לצו מניעה.

ברם, משהוכחה זכות חזקה קודמת של התובעים ולאור הנחית כב' ביהמ"ש המחוזי לאחר קביעת מסקנה כנ"ל, ניתן בזה צו לסילוק ידם של הנתבעים מהמגרש הצפוני במקרקעין.

לסיכום: לאור כל האמור התביעה מתקבלת.

המבקשת לא הוכיחה שהיא בעלת זכות במקרקעין ואין לה זכות עמידה להיתנגד לצוו ההריסה – כעולה מנסח טאבו, עירית נתניה היא בעלת המקרקעין שיעודה למבני ציבור ולדרך ולמבקשת אין זכות רשומה בהם.

...

התייחסות לטענותיה הנוספות של הנאשמת כמפורט לעיל, העילות להתערבות בצו הריסה מנהלי הינן מצומצמות ולפיכך טענה בדבר צורך או הכרח לצקת משטח בטון על מנת לכסות על מכשולים דינה להידחות.

סוף דבר בהתחשב בכלל האמור לעיל, אני קובעת כי התקיימו דרישות המחוקק למתן צו ההריסה ולא נפל כל פגם בהוצאתו.

לפיכך, דין הבקשה לביטול צו ההריסה להידחות.

במסגרת פסק הדין, ובהתייחס לערעור מישפחת סאלחיה, נקבע כי לא הוכחה זכותם העודפת במקרקעין וכי להלכה לא עומדת להם הטענה לזכות במקרקעין מכוחו של האחר, אשר נשללה בשיטת המשפט בישראל כטענת הגנה אפשרית של מסיג גבול.

אמת, התובעים אינם יכול לזכות בסעד העומד בסתירה לשלושה הליכים משפטיים, אשר עיגנו את זכויות המדינה במקרקעין והכריעו בטענתם של סאלחיה לחזקה במקרקעין, כדלקמן: האחד, הליכי הפקעת המקרקעין; השני, הכרזת המופתי כנפקד והקניית נכסיו לידי רשות הפיתוח, אשר באה לידי ביטוי ברישומה כבעלת הזכויות במקרקעין בפנקס השיטריות, וקיבלה אישרור בפסק-הדין השני לסילוק יד; השלישי, קביעתו הפוזיטיבית של בית המשפט בגדרי פסק הדין הראשון לסילוק יד, לאחר שנשמעו ראיות הצדדים, כי סאלחיה פלשו למקרקעין שלא כדין בשנת 1997.

...

במצרף הדברים, ועל יסוד כל הנימוקים לעיל, שוכנעתי כי פסק הדין הראשון לסילוק יד הקים מעשה בית דין בשאלת מועד תחילת חזקתם של סאלחיה במקרקעין, המחייב את כל בני המשפחה, התובעים בהליך דנא, מכוח קרבה משפטית לנתבע 4, אשר היה צד להליך משוא פסק-הדין, ולטובת המדינה.

אשר על כן, מהטעמים שהובאו לעיל, נחה דעתי כי אין מקום לנהל הליך סרק, תוך בזבוז משאבי שיפוט יקרים והעמסת עלויות על הצדדים ללא שתהיה צפויה תועלת מניהול ההליך המשפטי.

סוף דבר, הריני מורה על סילוק התביעה על הסף, הן בשל מחיקת התובענה, מחמת הליך סרק והן בשל דחייתה, מחמת מעשה בית דין.