זכות בעל דין לחקור מצהירי הצד שכנגד על תצהיר בהליכי ביניים

סוגית הקף זכותו של בעל דין לחקור בחקירה נגדית את המצהיר על תצהירו נידונה בבר"ע 2508/98 מתן י. מערכות תיקשורת ואיתור בע"מ נ' מילוטל תיקשורת בע"מ (30.8.98).

וכך נאמר (סעיף 8) כי: "נוכל לסכם את המצב המשפטי בארצנו בסוגיה הנדונה כך שבעקרון, זכותו של בעל-דין שמורה לו – מכוח חוק חרות – לקיים חקירה שכנגד של יריבו, בין כשהמדובר בהליך העקרי ובין כשהמדובר בהליכי ביניים; והוא – בסייגים הקבועים בחוק, כגון כשבית-המשפט שוכנע שהחקירה אינה רלוואנטית. אכן, כשהמדובר בהליכי ביניים נותר שיקול-דעת בידי בית-המשפט להגביל את הקף החקירה ואין להפוך את החקירה שכנגד בהליכים אלה לחזרה כללית לקראת המשפט. עם זאת, מקום שהגרסה העובדתית הבסיסית שנויה במחלוקת בין בעלי-הדין אין לשלול מבעל-דין את זכותו לקיים חקירה שכנגד על תצהירי יריבו, בין כדי לערער את גרסתו של הלה ובין כדי לאמת באמצעות החקירה את גרסתו של החוקר". בית דין זה אימץ את הלכה זו בע"ע (ארצי) 33077-01-17 נוואנה נמל ססריקה נ' דרור יפת (27.12.17) (להלן: ענין יפת) (הגם שתוצאת פסק דין זה היתה בהסכמת הצדדים).

...

(3) ביום 24.9.17 הוגשה תשובת המשיבים הפורמאליים 3- 5, במסגרתה טענו, בין היתר, כי טענות המשיב בבקשה להיתר המצאה מהוות הרחבת חזית אסורה ודין הבקשה להידחות.

משכך, הערעור מתקבל, במובן זה שההחלטה מבוטלת אך מחמת פגם דיוני הנובע מהעדר חקירת התובע, וזאת ללא פירוט ההנמקה לכך.

המשיב הגיש ביום 24.7.18 התנגדותו לבקשה זו. בנסיבות העניין, לא מצאנו מקום להכריע בבקשה זו, הכרוכה בבירור במשמעות ההחלטה מיום 16.7.18, כשטענות הצדדים ביחס למשמעות פסק הדין מיום 16.7.18 שמורות להם והם יוכלו להעלותן בפני בית הדין האזורי עוד טרם תינתן החלטתו בבקשה לקיום החקירה נגדית.

סוף דבר- הבקשה מתקבלת באופן חלקי, כאמור בסעיף 16.

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל אביב-יפו (שופט בכיר יחזקאל הראל) מיום 19.11.2018 בת.א. 60969-03-15, בגדרה נדחתה בקשת המבקש – הנתבע "להורות על קבילות תצהיר העדות הראשית" שערך "גם ללא ח"נ שעה שאי קיומה נובע ממצבו הרפואי" ו"בנוסף ובכל מקרה, לראות את חקירתו הנגדית על תצהירו בהליך הפלילי כעדות מוקדמת (תק' 171) לצרכי הליך זה" (להלן: "החלטת בית משפט קמא").

האחד - השתק שפוטי "... בשל השתק שפוטי מנוע הנתבע מלהעלות טענות סותרות לאלו שהעלה כלפי התובע, בעת שהאחרון בקש להגיש את תצהירו של מר שטרלינג ז"ל (הוגש מטעם המשיב – ש.י.). בעקבות היתנגדות הנתבע, חזר בו התובע מכוונתו זו. משטענת הנתבע התקבלה הלכה למעשה- התמלאו תנאי ההשתק השפוטי, וזאת למקרה ויש מי שסבור כי נידרשת גם הצלחה בהליך הקודם" השני – היות התצהיר בבחינת עדות שמיעה שאינה קבילה, אשר לא נתקיימו בה החריגים הקבועים בפסיקה "עסקינן בעדות של בעל אינטרס בתוצאות המשפט בהיותו בעל דין; תצהירו הנו בגדר עדות שמיעה שאינה קבילה; לא היתקיימו החריגים המנויים בפסיקה" השלישי - חשיבות החקירה הנגדית כאמצעי להתרשמות בית המשפט מהעדות "הנתבע זוכה בהליך הפלילי מחמת הספק ולהתרשמות ביהמ"ש מעדותו בתביעה שלפניי יש חשיבות רבה לחקירתו הנגדית". המבקש לא הסכין עם החלטת בית משפט קמא ומכאן הבקשה לרשות ערעור שלפניי.

ככלל השגה על החלטת ביניים מקומה בעירעור על פסק הדין.

הזכות לחקירה נגדית שהנה אחת מזכויותיו הבסיסיות של בעל דין, אחד מ"כלי עבודתו" עת נידרש הוא להיתמודד עם ראיותיו של בעל הדין שכנגד, נשמרת.

המשיב, מן הסתם, לא היה צד להליך הפלילי וככל שתיעתר בקשת המבקש תיפגע זכותו של המשיב לחוקרו בחקירה נגדית.

...

9.3 משכך ולאור ההלכה הפסוקה תצהירו של המבקש אינו קביל בהיותו עדות מפי השמועה, זאת בכפוף לחריגים המוכרים לכלל הפוסל עדות מפי השמועה, אשר לא נטען כי מתקיימים בעניינו של המבקש וממילא לא הוכחו- "מאחר שלא עמד עושה התצהיר לחקירה נגדית, ולא העיד בחקירה ראשית, אין התצהיר יוצא מגדר עדות מפי השמועה ככל שהוא מובא להוכחת אמיתותו ולפיכך אין הוא קביל, אלא אם עונה הוא על אחד מן החריגים המוכרים לכלל הפוסל עדות מפי השמועה" (רע"א 7953/99 פילבר נ' המרכז הרפואי שערי צדק, פ"ד נד(2) 529) (ראו בנוסף: ע"א 642/87 הסתדרות אגודת ישראל העולמית הוועד הפועל, עמותה רשומה נ' חברת חזקיהו בע"מ, פ"ד מד(1) 686, רע"א 1540/91 שלייפר נ' גבאי ) עתירתו הנוספת של המבקש לראות בחקירתו הנגדית על תצהירו בהליך הפלילי כ"עדות מוקדמת" בתביעה האזרחית מכוח הוראת תקנה 171 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984, דינה להידחות גם כן. 10.1 ההקבלה שבין "עדות מוקדמת" הנגבית בהתאם להוראת תקנה 171 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 לבין מצב הדברים בעניינו של המבקש אינה במקומה.

לאור כל האמור לעיל ומשדין עתירותיו של המבקש לפני בית משפט קמא להידחות, כך גם ערעורו.

הערעור נדחה ומשלא הוגשה תשובת המשיב, אינני עושה צו להוצאות.

בעקבות החלטה זו הודיע בא-כוח הנתבע תחילה כי הוא מבקש להשתחרר מייצוג, אך לבסוף חזר בו מכך, ובדיון נשמעו סיכומי הצדדים בעל-פה. ההליך הסתיים איפוא מבלי שהנתבע נחקר על תצהירו.

סעיף 17 לפקודת הראיות קובע כי: "הוראות סעיף 15 אינן גורעות מכוחו של בית המשפט לצוות כי המצהיר ייחקר בבית המשפט, ובית המשפט ייעתר לבקשתו של בעל דין לצוות על כך; לא התייצב המצהיר, רשאי בית המשפט לפסול תצהירו מלשמש ראיה". תקנה 522 לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת כך: "(א) מצהיר בהליך עקרי או בעל דין שמסר תצהיר בהליך ביניים, יתייצב לחקירה ביום הדיון, אלא אם כן הודיע בעל הדין שכנגד בהודעה בכתב לבית המשפט ולכל בעלי הדין, שהוא מוותר על חקירתו של המצהיר.

אכן, זכות החקירה הנגדית היא זכות בסיסית ויסודית הנדרשת לקיום הליך שפוטי תקין, והיא אף מתיישבת עם עקרונות תום הלב והסבירות, ועם ציפיותיו הדיוניות המוצדקות של הצד שכנגד (ראו ת.א. 40363-02-17 (שלום פתח-תקווה) אוניברסיטת בר אילן נ' נאנאוניקס אימג'ינג בע"מ (24.12.2019), והאסמכתאות המובאות שם).

המנעות זו אינה עולה בקנה אחד עם היתנהלות של בעל דין המאמין בגירסתו ומבקש להוכיחה בבית המשפט (ויוזכר כי לאחר שהנתבע לא התייצב לדיון מיום 25.5.2020, וחרף הקושי בהתנהלותו, מצאתי ליתן לו אפשרות נוספת להתייצב ולהחקר על תצהירו (ראו החלטתי מאותו היום), אך הוא בחר שלא להתייצב לדיון, על כל המשתמע מכך).

...

בתצהיר העדות הראשית שהגיש הנתבע הוסיף הוא וטען כי על ההלוואה הנטענת חל חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, תשנ"ג-1993 (להלן: חוק הלוואות חוץ בנקאיות) [אשר שמו שונה לחוק אשראי הוגן, תשנ"ג-1993 - ל.ב], ועל כן בהיעדר מסמך בכתב המסדיר את ההלוואה, דין התביעה להידחות.

במאמר מוסגר אציין כי הנתבע העלה בתצהירו טענה כי דין התביעה להדחות בהתאם לחוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, בהיעדר מסמך בכתב.

סיכומם של דברים - מכל הטעמים המפורטים התביעה מתקבלת, והנתבע מחויב לשלם לתובע סך של 389,000 ש"ח. בנותני משקל לנסיבות העניין בכללותן, ובתוך כך למספר הדיונים שהתקיימו, יישא הנתבע בהוצאות התובע ובשכר טרחת בא-כוחו בסכום כולל של 45,000 ש"ח. היה והסכומים האמורים לא ישולמו בתוך 30 ימים ממועד פסק הדין, יישאו הם הפרשי הצמדה וריבית כדין.

לאחר ששקלתי בדבר החלטתי להיעתר למבוקש.

וכך נאמר בע"א 228/81 יובל חברה לבטוח בע"מ נ' פומס, פ"ד לה(4) 641, 642 (1981): "הוראה זו בחוק היא חד-משמעית וברורה. בפסקי דין, שניתנו בבית-משפט זה – בע"א 217/63 וכן בע"א 157/66- הובהרה היטב זכותו של צד לחקור מצהיר על תצהירו וכן לחקור מומחה על חוות-דעתו [....] בע"א 157/66 נאמר, בעמ' 631, מפי הנשיא אגרנט, שהזכות לחקור מומחה על-פי הוראת סעיף 30(א) לפקודת העדות (סעיף 26(א) בנוסח החדש של הפקודה), 'היא מוחלטת ואין לבית-המשפט כל שיקול-דעת באשר למניעת החקירה.'

] סבור אני שתיקוני התקנות בשנת תשנ"ז ובשנת תשנ"ח לא נועדו לשנות מהדין הקודם לעניין זכותו של בעל-דין לחקור על תצהירי יריבו בחקירה שכנגד גם בהליכי ביניים.

...

האם הוראת סעיף 26(א) לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 (להלן: פקודת הראיות או הפקודה), לפיה על בית המשפט להיעתר לחקירת מומחה על חוות דעתו היא מנדטורית, או שיש שיקול דעת לבית המשפט לדחות בקשה לחקירת מומחה? זו השאלה המתעוררת בערר שלפנינו.

תמצית טענות הצדדים העורר טען, בין היתר, כי חקירת מעריכי מסוכנות היא זכות קנויה ולא מסויגת המופיעה מפורשות בחוק; כי גם אם סבר בית המשפט שהסיכויים לערער את מסקנות הערכת המסוכנות נמוכים, לא היה רשאי שלא להיעתר לבקשה לחקור את מעריכת המסוכנות; כי אין במתן תשובות לשאלות הבהרה, ובפרט שחלק מן השאלות לא נענו או נענו באופן חלקי, כדי לייתר את הצורך בחקירה של מעריכי מסוכנות; כי סירובה של מעריכת המסוכנות להעביר לידי העורר חומרים בסיסיים שעליהם התבססה בחוות דעתה מחייב כשלעצמו את חקירתה הנגדית; כי טעה בית המשפט בקביעתו שהעורר הציף את בית המשפט בבקשות מבקשות שונות, בעוד שמדובר בבקשה אחת לקיים דיון מהותי בקשר לחקירת מעריכת המסוכנות שלא נדונה לגופה; וכי קביעת בית המשפט כי טענותיו נשמעו מעבר לנדרש פוגעת בזכות הגישה לערכאות.

מנגד, נטען על ידי המשיבה כי לבית המשפט שיקול דעת אם להיעתר לבקשה לחקירת מעריכת המסוכנות, וזאת מכוח סעיף 1(ב) לפקודת הראיות הקובע כלהלן: סמכות להזמין עדים 1.

אף אני שותף למסקנה זו, במיוחד לאור שאלות ההבהרה ותשובות ההבהרה המנומקות והמפורטות שניתנו על ידי מעריכת המסוכנות.

אולם שאלות ההבהרה, שבחלקן מתייחסות לקצין הפיקוח ובחלקן הן בגדר התנצחות שאינה במקומה, ותשובות ההבהרה המפורטות והענייניות של מעריכת המסוכנות, אך מחזקות את המסקנה אליה הגיע בית משפט קמא כי חקירתה של מעריכת המסוכנות היא חסרת תוחלת ויש בה כדי להכביד ללא הועיל.

סוף דבר שהערר נדחה.

זכותו של בעל דין לערוך חקירה נגדית בנוגע לתצהיר עדותו הראשית של הצד שכנגד, הן מקום בו עסקינן בהליך עקרי והן מקום בו המדובר בהליך ביניים, בכפוף לסייגים הקבועים בחוק ע"א 7338/00 תנובה - מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ נ' עיזבון המנוח ינון 541 ( 2001 ); רע"א 3202/03 מדינת ישראל נ' חגי יוסף ואח', נח ( 3 ) 745 ,( שערבי ויורשיו ואח', נז ( )2004 .

בית המשפט הקפיד להבהיר לאם כי על פי הדין, מקום בו בוחר בעל דין שלא להחקר על תצהירו, משמעות הדבר הוא כי תצהירו ייפסל מלשמש כראייה (עמ' 32 לפרוטוקול :( הדיון שו' 9-11 "כב' הש' אילוטוביץ' סגל:

...

סוף דבר לנוכח כל הנסיבות ובשים לב לדין, ההתלבטות היתה בין לצמצם בצורה ניכרת את גובה דמי המזונות לבין ביטולם כליל.

לאחר שבחנתי את מכלול הנתונים מצאתי לבטלם כליל.

לנוכח כל האמור אני סבורה כי שורת הדין והצדק מחייבת ביטול דמי המזונות.