זכות בעל דין להיות נוכח בדיון משפטי

דיון והכרעה לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ואת כלל נסיבות העניין, מצאתי לקבל את הבקשה ולאפשר לתובע להיות נוכח במעמד ביקור המומחה מטעמו בבית הנתבע.

נקודת המוצא היא כי, בהיעדר כל אינטרס או שיקול נגדי של הצד הנגדי שיש בו כדי לגבור על זכותו של בעל דין המבקש להיות נוכח במעמד הבדיקה של הנכס נשוא המחלוקת המשפטית, תעמוד זכותו של האחרון להיות נוכח.

...

אני דוחה את הטיעון כי נוכחות התובע אינה נחוצה וכי כל מה שמוטל על המומחה הינו להיצמד לתכנית ולהשוות בין התוכנית לבין הבנייה בפועל.

הנתבע מבקש למעשה לערוך הבחנה בין התובע לבין המומחה מטעמו, תוך שהוא מעלה טענות באשר להתנהגות התובע כלפיו בעבר, ואולם לא שוכנעתי כי יש בטענות אלה כדי להצדיק את ההבחנה בין השניים.

סוף דבר – אני מקבלת את הבקשה ומאפשרת לתובע להתלוות למומחה מטעמו בביקור בבית הנתבע.

בישיבת ועדת מכרזים שהתקיימה ביום 8/6/17 הישתתף מנכ"ל המשיבה מס' 1 מר גלעד אורן, אשר באותה עת פוטר מתפקידו והיה משולל כל זכויות של ממש וכן היה מצוי בנגוד עניינים משווע לאור הדיונות משפטית בינו לבין העותרת ומנהל העותרת, בין היתר, בעינייני מכרזים ומניעת השתתפותה של העותרת ומנהלה ולבטח לא להיות נוכח בעת הדיון בועדה.

בית המשפט ציין בין היתר כך: "מעבר לכך לא ראיתי בעצם קיומו של הליך משפטי אליו הפניתה העותרת, ככזה המחייב את אי נוכחותו של מנכ"ל החכ"ל דאז בדיון. ... " הפסיקה הכירה בפצוי בעל דין בשל שימוש לרעה בהליכי משפט, בע"א 2273-02 חברת פסל בע"מ נ' חברת העובדים השיתופית הכללית בא"י בע"מ, פ"ד נח(2) 36, 45, היתייחס בית המשפט (כב' הש' חיות) ליסודות הנדרשים בהוכחת עוולת הרשלנות על מנת להטיל אחריות נזיקית בשל שימוש לרעה בהליכי בית המשפט: "אכן, בית-משפט זה הכיר בקיומה של חובת זהירות שחב בעל-דין כלפי יריבו בנוגע לפעולות המתבצעות במסגרת הליך שפוטי, וכדברי השופט מצא ברע"א 1565/95 סחר ושירותי ים בע"מ נ' חברת שלום וינשטיין בע"מ (להלן – פרשת סחר ושירותי ים [9]):

...

בע"א 8553-19 אלכסנדר אורן בע"מ נ' יהודית כהן (פורסם בנבו 17.11.20) קבע בית המשפט (כב' הש' שטיין), כי ניתן לפסוק פיצוי בגין שימוש לרעה בהליכי משפט מבלי להיזקק לעוולת הרשלנות, בתנאי שמדובר במצב בו בין בעלי הדין קיימים יחסים מיוחדים: "הדברים שאומר יתייחסו אך ורק להתדיינות אזרחית ולכלליה. סבורני, כי דוקטרינת השימוש לרעה מסמיכה את בית המשפט להטיל על מי שעושה שימוש לרעה בהליכי משפט – לצד סנקציות אחרות או במקומן – את החובה לפצות את הנפגע על נזקיו ועל הפסדיו. קיומה של תרופת פיצויים כאמור מייתר את ההיזקקות לעוולת הרשלנות כבסיס להטלת החובה לפצות את הנפגע על מי שהסב לאותו נפגע הפסדים או נזקים על ידי שימוש לרעה בהליכי משפט.

ברע"א 3614-97 דן אבי יצחק עו"ד נ' חברת החדשות הישראלית בע"מ [71 עמ'] , פ"ד נג(1), 26, 93 , נקבע כי הוראת סעיף 13 (7) חלה על גם על כתבי טענות: "נוכח טעמים אלה, אני סבור כי ההנחה הכללית, העומדת ביסוד החסינות שבסעיף 13(7), כי התועלת החברתית הגלומה בפרסומים על אודות דיונים של בית-משפט עולה במידה משמעותית על הנזק אשר עלול להיות כרוך בפרסום כאמור לשם הטוב, חלה גם על כתבי בי-דין. על-כן, יש לפרש את הוראת סעיף 13(7) כחלה גם על כתבי בי-דין, החל משעת המצאתם לצד האחר להליכים." בע"א (ירושלים) 1003-96 מיכאל בן חורין נ' רן לוי , פ"מ תשנז(1) 424, 440 עמד בית המשפט על האיזון הראוי בין חופש הביטוי בהקשר של הזכות לדיווח נכון והוגן לבין הזכות לשמו הטוב: "אין איש חולק – והמערער בכלל זה – כי לעיתון המשיבים עמדה הזכות לפרסם מידע אובייקטיבי ומאוזן על הליכים משפטיים המתקיימים בנושא שבמחלוקת בין המערער למפרסמי הכתבה ב"מוניטין". אולם מימוש חופש הביטוי בהקשר זה משתקף בזכות לדיווח נכון והוגן של האירועים הקשורים בהליכים המשפטיים המתנהלים.

סוף דבר: סוף דבר, התביעה והתביעה שכנגד נדחות.

הדיון שהיה ישיבה מקדמית בערר היתנהל בראשיתו, בהסכמה, בהרכב חסר לאחר שנבצר מחבר ועדה שלישי, עו"ד עדתו, להיות נוכח בדיון.

צוין, כי עו"ד וולף לכל היותר חבר בגוף המאשר מינויים במשיבה, אך אינו בעל הזכות למנות מנהל במשיבה.

(1) יושב ראש הועדה, שיקבע היועץ המשפטי לממשלה, הכשיר לכהן כשופט בית משפט מחוזי, או מי שכיהן כשופט, ושאינו עובד מדינה; (2) איש ציבור, שיקבע יושב ראש הועדה לפי העניין, שמתקיימים בו תנאי הכשירות הקבועים בתקנון זה ליושב ראש הועד הפועל ואשר אין לו זיקה אישית, עסקית או פוליטית, לשר משרי הממשלה, ושאינו ושלא היה עובד מדינה או מערכת הבריאות; (3) נציג המועצה הארצית או ממלא מקומו, שייבחרו בידי המועצה הארצית, בעל כישורים ומעמד הולמים לכהונה בועדה, שאינו חבר במועצה הארצית או בועד הפועל של האגודה, ואינו עובד או נושא משרה אחרת במד"א, ושאין לו זיקה אישית, עסקית או פוליטית, לשר משרי הממשלה".

...

קריאת ההתבטאויות בהקשר התמליל כולו, מחזקת מסקנה זו. שנית, כעולה מההתבטאויות עצמן גם באותו עניין נכון היה יו"ר הוועדה להשתכנע אחרת.

בעניין זה ניתנה החלטתי בעמ"נ 8333-08-21 עירית ירושלים נ. המכללה למנהל מיסודה של הסתדרות הפקידים בה פרטתי את הנימוקים מדוע סבורה אני כי בעניין טענה לפסלות חבר ועדה בשל חשש למשוא פנים יש מקום לזכות ערעור.

לפיכך, הערעור מתקבל במובן זה שהוועדה תדון בערר נשוא הערעור בהרכב שלא יכלול את חבר הוועדה וולף.

המבקש לא התייצב לדיון שהתקיים בתאריך 14.12.23 ולכן ביהמ"ש החליט כלהלן: "לפני בית המשפט בקשה של מי שאינו בעל דין בתביעות ששמיעתן אוחדה, מר ציון דגני, להורות על החלפת בעלי דין בתובענות שבכותרת בהתאם לכתב המחאת זכויות שחתם מר מרקו ביטון למבקש. הבקשה הוגשה כיממה לפני הדיון היום, שעה שהמחאת הזכות נחתמה ע"י מר מרקו ביטון בתאריך 2/11/2021, דהיינו לפני יותר משנתיים.

מרקו הפנה המבקש "למסלולים המשפטיים העומדים לרשותו (אשר דורשים את חיוב התובע (מרקו – ע.ה.) בחוב נטען טרם יומחו לו זכויות כלשהן". מרקו הפנה לפסיקה המחייבת בחינת הפגיעה בצד שכנגד, השלב בו מצוי ההליך, תום לב ועוד, מבחנים שיש לנקוט כאשר מבקשים תיקון כתבי טענות.

היום, 25.1.23, היתקיים דיון בו ביהמ"ש נתן שתי החלטות: "החלטה מפורטת בבקשה תנתן לאחר הדיון מאחר שנמצאת כאן המומחית והיא ממתינה לחקירתה. לעת הזאת קובע כי הבקשה אמורה להתנהל כהליך נפרד ולכן אין מקום לקיים חקירות בעיניין זה כעת. עו"ד דגני התייצב למרות שבית המשפט לא הורה לו כך וזכותו להיות נוכח בדיון.

...

גוטמן היתנגד לדרישה זו וטען מנגד, כי להב נגוע ב"עניין אישי שלילי" ולכן הוא רשאי להישתתף בדיון ובהצבעה על פי הוראת סעיף 278(ב) לחוק החברות – לפיה כאשר לרוב הדירקטורים יש עניין אישי באישור העסקה, רשאי הדירקטור שיש לו עניין אישי באישור העסקה להיות נוכח בדיון ולהשתתף בהצבעה.

כן נטען כי הסעד שניתן על-ידי בית המשפט המחוזי הוא גם סעד צופה פני עתיד, שאינו נידרש לשם נהולה השוטף של החברה עד להפרדות הצדדים, ולפיכך אין לתיתו כסעד זמני תוך פגיעה בזכויותיו הקנייניות כבעל מניות בחברה.

לגופו של עניין – גוטמן סומך ידו על החלטת בית המשפט המחוזי וטוען כי הוראת סעיף 278 לחוק מתייחסת ישירות לדיון בדירקטוריון החברה, ולפיכך המחוקק לא התכוון ליצור הבחנה בין "עניין אישי" של דרקטור לבין זה של בעל מניות.

אלא שבמסגרת הדיון בבקשה לסעד זמני, אין מקום להעמיק או להכריע בסוגיה משפטית זו, ועיקר ענייננו הוא בבחינת מאזן הנוחות בן הצדדים, מקום בו נועדה ההחלטה ליתן מענה לתיפקוד החברה בתקופת הביניים שעד להכרעה בתביעה העיקרית (רע"א 687/12 דרורי נ' איי.אי.אל ישראל אקוויטי בע"מ, פסקות 7 ו-12 (23.1.2013); רע"א 8364/09 לוין נ' רז, פסקות 26-25 (28.12.2009)).

...

דיון והכרעה לאחר עיון בהחלטת בית המשפט המחוזי, ובבקשת רשות הערעור והתשובות לה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

סוף דבר – לנוכח כל האמור לעיל, בקשת רשות הערעור נדחית.

המבקש ישלם לכל אחד מן המשיבים את הוצאות ההליך בסך 7,500 ₪.