אני ער לכך שעפ"י לשון ההסכם שנעשה בין הצדדים (צורף לכתב ההגנה) אין זכאות להשבת שכר לימוד לאחר תחילת הלימודים, אך ההסכם (שנוסח ע"י הנתבעת) אינו מתייחס לסיטואציה חריגה כשלנו שלפיה הנתבעת היא זו שמכתיבה למעשה הפסקת לימודים, מה גם שעפ"י הדין הכללי חובה על הנתבעת לקיים את ההסכם בתום לב, והפסקת לימודים כזו תוך עמידה על תשלום שכר לימוד מלא חרף ההפסקה, צריכה להחשב לטעמי כהתנהלות חסרת תום לב בקיום ההסכם מצד הנתבעת.
מנגד, מצטיירת תמונה שלפיה התובעת לא עשתה גם היא כל שניתן באופן סביר כדי ליפתור את הבעיות שנוצרו בתקופת לימודיה, כך שגם לה יש אחריות לא מבוטלת על כך שהדברים הגיעו לידי הפסקת לימודיה.
...
ביום 26.1.2023 הוגשה בקשה מטעם הנתבעת לביטול פסה"ד.
ביום 26.1.2023 החלטתי על קיום דיון בבקשת הביטול ביום 7.5.2023, דיון שבו תידון במשולב גם התביעה עצמה.
הכרעה
התביעה מתקבלת, באופן חלקי.
נטען כי הרקע הנכון להפסקת לימודי התובעת אצל הנתבעת הוא התנהלותה של התובעת כסטודנטית (אי-הקפדה על הכנת מטלות לימודיות וישיבה בלתי קשובה בשיעורים עם אוזניות המחוברות לטלפון הנייד), שמלבד היותה מנוגדת להסכם, "יצרה אצל התובעת פער לימודי רב, אשר הכביד על הלימוד בכיתה ונתקבלו בשל כך תלונות רבות מיתר הסטודנטים". נטען אפוא כי סיום הלימודים נעשה "משיקוליה האישיים וללא קשר להתנהלות הנתבעת".
הכרעת ביהמ"ש
לאחר שנתתי דעתי למכלול הטענות והראיות, באתי למסקנה כי התוצאה הנכונה והצודקת היא שהנתבעת תשיב לתובעת סך של 10,000 ₪ מתוך הסך הכולל הנ"ל של 26,450 ₪ שאותו שילמה התובעת לנתבעת.
אין חולק כי התובעת הפסיקה את לימודיה אצל הנתבעת פחות מחצי שנה לאחר תחילת הלימודים, שמשכם הכולל הוא שנה וחצי, ומסקנתי היא כי התובעת תרמה בהתנהגותה כסטודנטית לכך שהנתבעת הודיעה לה כי אינה מתאימה להמשך לימודים במסלול אליו נרשמה (שוכנעתי מהמכלול כי התובעת לא עמדה במטלות הלימודיות והתנהלה באופן שיצר תסיסה בקרב חבריה לכיתה), אך משעה שהנתבעת הודיע זאת, היא למעשה הכתיבה לתובעת את סיום הלימודים ולכן לא יהיה זה צודק לאפשר לנתבעת להותיר בידיה את מלוא שכר הלימוד, כי אם להשיב את חלקו לתובעת.
