נטען כי במעמד החתימה על ההסכם, הובהר לתובעים כי טרם היתקבל היתר בניה, וכחלק ממסמכי הרכישה חתמו התובעים על נספח של "העדר היתר בניה", לפיו התיכנון עלול להשתנות בעת קבלת ההיתר, ולפיכך ניתנה לתובעים אפשרות לביטול ההסכם, באופן מלא, במקרה של שינוי לאחר היתר הבניה שיתקבל.
אישר את הנספח בדבר היעתר היתר בניה לבניין , ושרשום שם שאם יחול שינוי מהותי יש לו הזכות לבטל את ההסכם (עמ' 16 לפרוטקול ) , וכי מדובר בשינוי מהותי מבחינת התובעים עמ' 16 לפרוטוקול "ש. האם אתה סבור שהשינוי במרפסת הוא שינוי מהותי ? ת. מאוד. הוא דראסטי, לא מאוש, דראסטי." .
נוכח הנקבע והחתום על ידי הצדדים, במיפרט המקורי והמתוקן, שלאחר ההיתר, ברי , ולמעשה גם התובעים תובעים בעילה אחרת, של הטעה והפרת הבטחה מאוחרת, שאין סטיה מן המובטח במיפרט המתוקן.
ואולם בהמשך לאותם תשריטים, התובעים חתמו ביום 22.5.16 על תוספת להסכם מכר, בה מצוין במפורש בסעיפים 1-2 , 5 :
לטעמי , התוספת האמורה , מלמדת על ההסכמות שהיו עם הנתבעת , שנחתמו , ומבססות את גירסתה .
...
בנוסף מחקירתו של התובע טען כי שילם תמורה עבור אותם שינויים (עמ' 38-39 לפרוטוקול) , דבר המלמד כי אין מדובר בחוזה אחיד, משכך הטענות בעניין נדחות.
על כן יש לדחות את סכום הפיצוי שדרשו התובעים בעניין זה.
לעניין הפיצוי בהקשר אובדן שטח המרפסת והעדר קירוי , והחלומות שהתנפצו , והגם שנפסק לעיל פיצוי חלקי, אני מקבל, שלתובעים נגרמה עגמת נפש בעניין, ומשכך אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים פיצוי בגין עגמת נפש בהקשר זה בסך 7,500 ₪ .
סוף דבר
התביעה מתקבלת בחלקה.