זכות בחירה בין קצבאות נכות

הנתבע, כאמור לעיל סבור שעמדתה זו של התובעת נטענה בעלמא וללא קשר להוראות סעיף 320(ד) לחוק ממנו עולה כי לא קיימת זכות בחירה בין קצבת שאירים לבין קצבת נכה נזקק מאחר שמדובר בקיצבה זמנית וכי זכות הבחירה בין קיצבאות קיימת למבוטח רק במקרה של שתי קיצבאות שנועדו להיות צמיתות ולא במקרה של קיצבאות שאחת מהן לפחות היא קצבה זמנית כאשר במקרה האחרון, משולמת הקצבה הגבוהה מבין השתיים.

...

אשר לדעתנו - אנו סבורים כי הצדק עם הנתבע וזאת כפי שנבהיר להלן: תקנה 18 א(א) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 קובעת כי: "נכה נזקק" - מי שנקבעה לו נכות לזמן מוגבל, או נכות שדרגתה זמנית והרשות קבעה לבקשת המוסד, או על פי בקשתו, או מיזמתה היא כי אין לנכה סיכוי סביר לעבודה כלשהי עקב הפגיעה בעבודה, ואין לו הכנסות מהתעסקות".

בנוסף, מצאנו טעם לפגם בכך שבזמן שהתובעת רצתה להיות מוכרת כנכה נזקק היא השיגה על החלטת ועדת הרשות שקבעה כי אינה עומדת בתנאים הנדרשים להכרה בה כנכה נזקק לתקופה מ 19/8/2018 עד 30/11/2019 מאחר ש"לדעת הוועדה יש לך סיכוי סביר לעבודה" ועכשיו כשהיא מבינה שגמלת נכה נזקק לא יכולה לדור בכפיפה אחת עם דמי אבטלה היא מבקשת ליתן להחלטת הוועדה משמעות שאינה מתכתבת עם החלטה ושאינה מתכתבת גם עם לשון התקנה והפסיקה ואף טוענת כי יתכן ווועדת הרשות טעתה עת החליטה לקבל את השגתה.

לסיכום כמפורט לעיל, קיבלנו את פרשנות התובעת אשר לשאלה הראשונה אך מאחר ולא קיבלנו את פרשנותה אשר לשאלה השניה הרי שגם אם תבחר בקצבת שאירים ולא בגמלת נכה נזקק, היא לא תהיה זכאית לדמי אבטלה ביחס לתקופה בה הכירה בה וועדת רשות כנכה נזקק וממילא יתכן ויתברר כי הבחירה שערך עבורה הנתבע היתה הבחירה הכי כדאית לה. מאחר ומדובר בתביעה מתחום הביטחון הסוציאלי - אין צו להוצאות.

לניזוק עומדת זכות הבחירה בין גמלת הנכות הכללית לגימלת נכות מעבודה.

...

אומר כב' השופט חיימוביץ בתיק אזרחי (ת"א) 13763/07 לב נגד רשת הריבוע הכחול: "...השרשרת לא סומנה בכל דרך שהיא, לא הובלטה, והמעבר שלפניה לא נחסם באמצעי אחר. בנסיבות אלו מצאתי כי השרשרת הוצבה באופן לא בטיחותי ויצרה סיכון בלתי סביר שכן היה על הנתבעת לצפות שלקוחות עלולים לעבור בין הקופות הסגורות שחסומות בשרשרת והיה עליה להיערך בהתאם ולסמן את השרשרת באופן בולט. הפעולה שביצע התובע (מעבר בין קופות סגורות) אינה פעולה חריגה אלא דבר של יום-ביומו, והנתבעת כבעלת סופר חייבת היתה לצפות אותה והיא חבה חובת זהירות קונקרטית למנוע סיכונים במעבר שבין הקופות הסגורות. חובה זו כוללת, בין השאר, נקיטת אמצעים סבירים למנוע את הסיכון של התקלות בשרשרת נמוכה שחוסמת את המעבר. אלא שהשרשרת שנתלתה במעבר היתה נמוכה, מתחת לגובה קו ראיה, ולא סומנה כראוי". הוסף לכך את העובדה כי לא שוכנעתי כי הנתבעת הזהירה את התובעת ו/או את עובדיה לבל יחצו את השרשרת ו/או כי זו סומנה בדרך כלשהי המתריעה מפני מעבר דרכה, והגעת כדי המסקנה כי המדובר במפגע בלתי סביר.

לאור כל האמור לעיל, אני קובעת, כי מאחר שגמלת הנכות הכללית, לה היה זכאי הנפגע עובר לתאונה, גבוהה מגמלת הנכות מפגיעה בעבודה, לה זכאי הנפגע לאחר התאונה ובגין התאונה, אין להפחית מהפיצוי המגיע לתובע, את גמלת הנכות מעבודה, אשר מקבל התובע".

דומני כי הוראת סעיף 82 לפקנ"ז ברורה והמסקנה כי אין מנוס מניכוי הגמלאות שיכלה התובעת לקבל מענף הנכות מעבודה עולה בקנה אחד עם עקרונותיו של החוק והסבריו של כב' השופט דראל כמובא לעיל.

סוף דבר: סך נזקיה של התובעת עולה כדי 183,426 ₪.

הראציונאל הוא כך: אילמלא הפגיעה, הנפגע היה זכאי לקבל קצבת זקנה, ומעת שמחייבים אותו לבחור בין קצבת זקנה וקיצבת נכות והוא בוחר בקיצבת נכות, ה"תוספת" שהוא מקבל, מעל השעור של קצבת זקנה לו הוא ממילא היה זכאי, הוא ההפרש בין השעור של קצבת זקנה לשעור של קצבת נכות כאשר האחרון גבוה יותר.

...

אף צד לא ביקש לחקור את המומחה על חוות הדעת, ואני מקבל את הממצאים בה. הנכות התפקודית התובע טוען כי יש לקבוע לו נכות תפקודית גבוהה מהנכות הרפואית שנקבעה לו, הן מאחר שהמל"ל הפעיל בענינו את תקנה 15 (על אף שידוע לו כי רק הנכות הרפואית היא זו שמחייבת את בית המשפט), הן מאחר ומדובר בעובד בניין, והשפעת הנכות הרפואית האורתופדית על התפקוד שלו גבוהה יותר.

על כן, הנני מחייב את הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובע סך של 43,582 ₪ .

כן ישלמו הנתבעים ביחד ולחוד לתובע, סך של 712 ₪ בגין אגרה, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א- 1961, מיום 2.11.2014 ועד לפרעון בפועל.

עוד ישלמו הנתבעים ביחד ולחוד לתובע שכר טרחת עורך דין בסך של 61,220 ₪.

שאלת הבחירה בין חוק הנכים לחוק הביטוח הלאומי היא העומדת במרכזו של ערעור זה, בנסיבות בהן תחילה הגיש המערער תביעה לפי חוק הנכים, לאחר מכן - לחוק הביטוח הלאומי, וחמש ורבע שנים לאחר שהחל לקבל קיצבאות מהמוסד לביטוח לאומי, שב ופנה בשנית בתביעה לפי חוק הנכים.

(ו) הבחירה לפי פסקה (1) של סעיף קטן (ג) תיעשה עד תום שישים ימים מהיום שבו נקבעו דרגת נכותו היציבה לפי פרק ט' ודרגת נכותו הקבועה לפי חוק הנכים, לפי המאוחר מביניהם; כל עוד לא נקבעו דרגות נכות כאמור, יהיה הנכה זכאי לבחור אם לקבל תגמולים לפי חוק זה או לפי חוק הנכים, כל אימת שחל שינוי בגובהם של הגימלה או של התגמול החודשי, לפי העניין, ובילבד שלא ישנה את בחירתו יותר מפעמיים".

...

המסקנה היא כי במקרה הנוכחי חלה הוראת סעיף 36א(1) לחוק הנכים, ובדין דחה המשיב את בקשת המערער, לאור בחירתו למצות את זכויותיו על-פי חוק הביטוח הלאומי.

לאחר יישום ההלכה על המקרה הנוכחי, על פי הראיות שהציג המערער, הגענו למסקנה כי דין הערעור על החלטת המשיב מיום 29.10.2014 להידחות.

אנו מורים על דחיית הערעור.

בהתאם להוראות החוק ניתנה לתובעת זכות הבחירה בין קצבת שארים לבין קצבת נכות והתובעת בחרה בקיצבת נכות.

...

מסקנתנו היא כי שאישה אחרת התחזתה לתובעת וקיבלה את השכר.

מאחר שההפרשות הן על שם התובעת, הכספים הצטברו מבלי שהתובעת ידעה על כך. סיכומו של דבר, בהליך זה בפנינו ראיות רבות אשר תומכות בטענת התובעת כי לא עבדה בחברת גבריאלי בתקופה שבמחלוקת ולפיכך דין התביעה להתקבל.

סוף דבר התביעה מתקבלת.