זכויות רכושיות שעל פי חוק ולא לפי דין תורה כפיצוי גירושין

בהסכם הגירושין הוסכם בנוגע לחלוקת הרכוש: הדירה בירושלים תעבור במלואה לידי הבעל עם חתימת הסכם זה. האשה תישאר לגור בדירה בירושלים עד שהדירה בבית שמש תהיה מוכנה, וזאת מבלי לשלם שכירות [.

גיבוש ההסכם נעשה על פי דין תורה אצל הרב [ז'] ולא לפי חוק יחסי ממון, ואף על פי כן נעשה באופן שוויוני לאשה, ובית הדין קבע כי כפי הנראה גם לפי חוק יחסי ממון לא היה לאשה חלק במתנת האב לבנו [הדירה].

היה ידוע לכול שעל הדירה בבית שמש יש הסכם עם האב (שנעשה גם עם ילדים אחרים שלו) שהדירה נרשמת על שם הבן – האיש – אך האב הוא הבעלים ואוכל הפירות, ורק לאור 'סחיטת' האשה הסכים האיש שתמורת חלק האשה בדירה יעמיד לרשותה את המגורים בדירה בבית שמש.

דיון והכרעה עיקרן של טענות האיש בעירעור שכנגד הוא לחיוב האשה בפצוי לפי הכתוב בהסכם ובפיצוי על הנזקים שנגרמו לאיש עקב שינוי והשתהות בבצוע הוראות בית הדין האיזורי, כמו כן הוא מבקש לקבוע הפסד זכותה למגורים בדירה בבית שמש וקבלת דמי איזון בקיזוז הסכומים הנ"ל. בקשר לסעיף 1 – הפיצויים על עיכוב ההליכים למימוש ההסכם: בקביעת סכום הפיצויים על העיכוב מצד האשה עמד בית הדין האיזורי גם על חוסר הבהירות בנוגע לבעלות על הדירה ואחר כך לשינוי הטענה לביטול ההסכם, אך בסיכום ובחינת היתנהלות הצדדים כתב בית הדין "לפיכך עיכוב מימוש ההסכם אינו נופל רק על כתפי האשה". לא הובאו לפנינו עובדות המנוגדות לדברי בית הדין האיזורי ולא מצאנו מקום להתערב בשיקולי בית הדין האיזורי בקביעת האחריות לעיכובים ולגובה הסכום שנקבע בגללם.

...

ראשית נציין כי עברנו בין כל בתרי הערעור והפרוטוקול, ומצאנו שלרוב טענות הערעור שכבר נטענו בבית הדין האזורי השיב זה בטוב טעם ודעת.

די היה בזה כדי לדחות את הערעור אך אף על פי כן מצאנו לנכון להגיב ולחדד על דברים שהובאו בכתב הערעור.

דיון והכרעה עיקרן של טענות האיש בערעור שכנגד הוא לחיוב האישה בפיצוי לפי הכתוב בהסכם ובפיצוי על הנזקים שנגרמו לאיש עקב שינוי והשתהות בביצוע הוראות בית הדין האזורי, כמו כן הוא מבקש לקבוע הפסד זכותה למגורים בדירה בבית שמש וקבלת דמי איזון בקיזוז הסכומים הנ"ל. בקשר לסעיף 1 – הפיצויים על עיכוב ההליכים למימוש ההסכם: בקביעת סכום הפיצויים על העיכוב מצד האישה עמד בית הדין האזורי גם על חוסר הבהירות בנוגע לבעלות על הדירה ואחר כך לשינוי הטענה לביטול ההסכם, אך בסיכום ובחינת התנהלות הצדדים כתב בית הדין "לפיכך עיכוב מימוש ההסכם אינו נופל רק על כתפי האישה". לא הובאו לפנינו עובדות המנוגדות לדברי בית הדין האזורי ולא מצאנו מקום להתערב בשיקולי בית הדין האזורי בקביעת האחריות לעיכובים ולגובה הסכום שנקבע בגללם.

מדינת ישראל בתי הדין הרבניים תיק 796880/5 בבית הדין הרבני הגדול ירושלים לפני כבוד הדיינים: הרב אליעזר איגרא, הרב א' אהרן כץ, הרב שלמה שפירא המערער: פלוני (ע"י ב"כ עו"ד ליאן קהת ועו"ד גילור נחום) המשיבה: פלונית הנידון: זכויות רכושיות שעל פי חוק ולא על פי דין תורה כפצוי גירושין פסק דין

...

מכיוון ששני הצדדים אינם רוצים זה בזה, האישה חייבת לקבל את גיטה כדברי רבנו ירוחם הידועים וכהוראת הגר"ח פאלאג'י. מסקנות ומתן הוראות לאור האמור בית הדין קובע: אנו מקבלים את ערעור הבעל.

בנוסף באותו מעמד של אישור ההסכם הוסיפו הצדדים תיקון לסעיף 8 להסכם שבו נכתב כי לבעל לא תהיה זכות בנכסים שיהיו על שם האשה, אף לא לאכילת פירות, ללמדך שהצדדים היו מודעים היטב לעובדה שהסכם הממון בא להחיל משטר רכושי על פי דין תורה ולא על פי חוק יחסי ממון.

אולם אם כן נכתבה אחריות אך רק "מקצת" אחריות הרי שהדין הוא "מה שכתב כתב, ומה שלא כתב לא כתב". ההבדלים בין יחסי ממון שעל פי דין תורה לאלה שעל פי החוק ומשמעות אי־הבהרתם לצדדים בעת אישור הסכם הממון הואיל ואתא לידן, חובתנו להבהיר את ההבדל המעשי בין חלוקת רכוש על פי דין תורה, על פי חוק יחסי ממון ועל פי המנהג, דבר שלדעתנו לא הוסבר במקרה שלפנינו.

במקרים אלו, עם הגירושין חלוקת הרכוש הייתה "שלי שלי, שלך שלך", כשבפועל רוב ככל הרכוש המשפחתי היה רשום על שם הבעל ושייך לו. ואף בדורנו, למי שרוצה להשתית חיי נישואיו כפי שקובע דין התורה: זכותו של הבעל לשמור את הכנסותיו מעבודתו ולצבור אותן, ולאשה אין חלק בהן, אך במקביל זכותה של האשה גם היא ליצבור את הכנסותיה (שאינן בכלל עיקר מעשי ידיה) ולהשתמש בהן לשמירת והבטחת עתידה אם יתפרקו הנישואין.

לדברי המערער: הסכם הממון מחיל על הצדדים משטר רכושי על פי דין תורה ולפיכך אין לאשה כל חלק בפצוי כולו, ואף אם תדחה טענתו – הרי גם לפי חוק יחסי ממון לא מגיע לאשה חלק בהפסד כושר הישתכרות עתידי שהנו תחליף להשתכרות שאמור היה לקבל לאחר מועד הקרע.

...

עם זאת מכיוון שאנו קובעים שהבעל חייב בתשלום הכתובה אך אין לחייבו בחיוב כפול, איזון משאבים ותשלום כתובה, ומכיוון שסכום הכתובה גבוה מסכום האיזון, הבעל ישלם את דמי הכתובה שמתוכם הסך של 161,085 ש"ח ישמשו גם כדמי איזון.

סכום זה יקוזז מהסכומים שאותם חייבת האישה להחזיר לבעל והם יעמדו על סך 107,012 ש"ח. מסקנות עולה מכל האמור לעיל שערעור הבעל מתקבל חלקית, ונפסק כדלהלן: חלוקת הרכוש תתבצע בהתאם לחוק יחסי ממון.

הבקשה לערוך שמאות חדשה נדחית.

בדיון שהתקיים בתאריך ט' באלול תשע"ו (12.9.16) קיבלו הצדדים בקניין בבית הדין – "ומסכימים שבית הדין ידון ויפסוק על פי חוק הירושה וחוק יחסי ממון כבסיס לפסיקה, ובודאי שבית הדין יהיה רשאי להכניס למסגרת הפסיקה לפי שיקול דעתו את האמור בדין תורה" (פרוטוקול מאותו יום, שורות 13–15, קבלת הקניינים מופיעה אף בהחלטה הנ"ל מיום י"א באלול תשע"ו –14.9.16).

יש להקדים כי במהלך הדיון שהתקיים בתאריך כ' באייר תשע"ז (16.5.17), טען בא כוח היורשים (ילדי המנוח) שגילה במהלך התקופה האחרונה שלוש דירות נוספות שהאלמנה רכשה במהלך נישואיה עם המנוח ומכרה אותן לפני פטירת המנוח, ועל כן טען שעל פי החוק, הבנים והבנות זכאים למחצית הזכויות של המנוח ברכוש הנ"ל. ובכן מתוך הסיכומים עולה כדלהלן: אלמנת המנוח הגב' [פלונית] הייתה נשואה בעבר בטרם נישאה למנוח, והתגרשה מבעלה הראשון.

(2) גמלה המשתלמת לאחד מבני הזוג על ידי המוסד לביטוח לאומי, או גמלה או פיצוי שנפסקו או המגיעים על פי חיקוק לאחד מבני הזוג בשל נזק גוף או מוות.

...

בסעיף 52 שם כותב בא כוח היורשים: "אין שום משמעות לרישום הדירה על שמה בלבד בהיותה חלק מהתא המשפחתי־נורמטיבי יחד עם בעלה המנוח. ובאין הסכם ממון שקובע אחרת, מדובר ברכוש משותף לכל דבר ועניין שאמור להיות חלק מן העיזבון." לסיכום, קובע בא כוח היורשים בסעיף 54 לסיכומיו שיש לראות בדירות בחיפה וכן בדירה ברח' [א'] בירושלים חלק מן העיזבון וילדי המנוח זכאים למחצית עיזבון זה. עד כאן הבאנו את תיאור העובדות מאת באת כוח האלמנה ואת השגות בא כוח היורשים עליהן, ועתה נפנה אל הצד המשפטי.

יש לנו אף הרהורי דברים בנידון: שמא אף על פי חוק יחסי ממון, פעולה זו של הבעל בידיעתו וביוזמתו, תוקפה כתוקף הסכם ממון שנכרת בין בני הזוג שבו צד אחד מוותר לצד השני על זכויותיו ויש לוויתור זה תוקף על פי סעיפים 1, 2 ו־5 לחוק יחסי ממון התשל"ג – 1973, אך אין כאן המקום להאריך בזה משום שבלאו הכי כבר כתבנו לעיל שעל פי סעיף 5(א) (1) ו־(2) לחוק יחסי ממון, לא היו לבעל המנוח כל זכות בדירות הנ"ל. פסק דין לאור כל האמור לעיל מחליט בית הדין כדלהלן: לבעל המנוח לא היו כל זכויות בדירות ברח' [א'] בירושלים ובדירות בחיפה, וכולן היו שייכות לאלמנה בלבד, ועל כן תביעת ילדי המנוח לזכויות בדירות הנ"ל נדחות.

אין ספק שאף שעל פי חוק הבעל חייב באיזון משאבים, ולדעתנו חייב בכך גם על פי דין, ברור שעל פי דין תורה לכשעצמו, אין לאישה זכויות במה שצבר הבעל.

לא נכתב בהסכם מה הסיבה לתשלום סכום זה, אך ברור שניתן לאישה כפיצויים עם הגירושין (אף שלא ברור כלל אם מגיע לה פיצויים) עבור זכויות בדירה (אף שכתבנו לעיל שאין לה זכויות בדירה בין על פי דין תורה ובין על פי חוק) ועבור כתובתה.

אין ספק שההסכמה לגירושין היא היסוד המוסד של הסכם זה, וההסכמה לחלוקת הרכוש וסכום הכסף שהבעל ישלם לאישה עם הגירושין, סכומים המגיעים לה עם התרת הנישואין או פקיעתם ולא לפניה (כתובה על פי דין תורה, וזכויות ממוניות לפי החוק), סכומים שניתנים ומאוזנים עם הגירושין ולא לפניהם, אם לא היתה הסכמה מפורשת לערוך דבר זה לפני הגירושין.

ואפילו אם נאמר שיש לה זכויות במחצית תשלומי המשכנתא, סכום זה פחות ממה שקבלה האישה מעבר לדמי המדור, אך ברור שסכום זה עולה על גובה הכתובה, ואין מקום שתקבל דברים המגיעים לה על פי חוק ולא על פי ההלכה, ומצד שני דברים המגיעים לה על פי ההלכה ולא על פי חוק.

...

ב"כ האשה: היא הגישה בקשה לביטול הצו, אם היתה ניתנת החלטה שהבקשה נדחית היא היתה מגיבה על זה, אבל לא ניתנה החלטה על הבקשה, ביה"ד: לא ניתנה החלטה? ב"כ האשה: היא הרגישה שהצו ניתן ללא בירור העובדות, אם היתה יוצאת החלטה שלא נענים לבקשתה, ב"כ הבעל: לא נכון היא גם אמרה שהיא הולכת להגיש ערעור.

- סכום המזונות שנקבע הוא גבוה מאוד, ולכן אין לאפשר מצב בו הקטינים מחצית מהזמן עימו.

מסקנות מעשיות לאור כל האמור לעיל, המסקנות המעשיות הן כדלהלן: דוחים תביעת האשה לשלום בית.