זכויות רכוש שנצברו לפני הנישואין

גם הסדר איזון המשאבים בחוק יחסי ממון הקובע את הבעלות על הרכוש, בין רכוש שנצבר לפני הנישואין ובין מה שנרכש בעת הנישואין, קובע עקרונית שהדבר יבוצע על פי ההגדרה "שלי שלי, שלך שלך". ולכן, במשך חיי הנישואין – מה שצובר כל אחד מיחידי הצדדים שייך לו, ולו בלבד; יכול כל אחד מבני הזוג לעשות במה שצבר כראות עיניו, ובן זוגו לא יוכל להתערב, אם פעולותיו אינן לצורך הברחת רכוש, דבר זה נקבע בסעיף 4 לחוק: אין בכריתת הנישואין או בקיומם כשלעצמם כדי לפגוע בקניינים של בני הזוג, להקנות לאחד מהם זכויות בנכסי השני או להטיל עליו אחריות לחובות השני.

...

עם זאת מכיוון שאנו קובעים שהבעל חייב בתשלום הכתובה אך אין לחייבו בחיוב כפול, איזון משאבים ותשלום כתובה, ומכיוון שסכום הכתובה גבוה מסכום האיזון, הבעל ישלם את דמי הכתובה שמתוכם הסך של 161,085 ש"ח ישמשו גם כדמי איזון.

סכום זה יקוזז מהסכומים שאותם חייבת האישה להחזיר לבעל והם יעמדו על סך 107,012 ש"ח. מסקנות עולה מכל האמור לעיל שערעור הבעל מתקבל חלקית, ונפסק כדלהלן: חלוקת הרכוש תתבצע בהתאם לחוק יחסי ממון.

הבקשה לערוך שמאות חדשה נדחית.

דא-עקא, ההסכם בפועל קובע הוראות נוספות ומהותיות של הפרדה רכושית גם במהלך הנישואין וזאת כחריג לחוק יחסי ממון ועובדה זו אינה עומדת בקנה אחד מול אותו "עיקרון על" מוסכם ויש בכך כדי לחזק את המסקנה כי לא נערכה בדיקה מעמיקה בקשר להסדר שיחול במהלך הנישואין ובפרט הזכויות ו/או הנכסים שיצברו 8 , בתקופת הנישואין.

כך, גם העובדה כי על פי עדותו של עו"ד אב' עיקרון העל של ההסכם מבחינתם של הצדדים היה לשמור על רכושם מלפני הנישואין ובכלל כך בית המגורים של הנתבע מחזקת את הטענה כי מטרת ההסכם היתה להרגיע את ילדיו של הנתבע וכי ההסכם נערך ללא מחשבה מעמיקה בנוגע ליתר פרטי הרכוש לרבות אלו שיצברו לצדדים במהלך הנישואין.

...

עתירת התובעת לעריכת איזון מוניטין עסקי, מוניטין אישי ופערי השתכרות – נדחית; עתירת התובעת לקבלת כספי תמורת המגרש ברמת צבי – נדחית; עתירת התובעת בנוגע לאיזון הרכבים – כמפורט בסעיף 129 לעיל.

התביעה לסילוק ידה של התובעת מבית המגורים ותשלום דמי שימוש - נדחית.

באשר להוצאות המשפט, לאחר שבחנתי ושקלתי את מכלול הנתונים ובשים לב לכך שחלק מעתירות התובעת התקבלו וחלקן נדחו וכך גם לגבי הנתבע, אזי איני רואה לנכון לפסוק הוצאות לאף אחד מהצדדים וכל צד יישא בהוצאותיו.

תנאי ההסכם אינם גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל לאור ההפרדה הרכושית בה נהגו הצדדים במהלך נישואיהם, רכישת דירת המגורים על ידי מישפחת הנתבע, רכישת דירת בית שמש מכספי הנתבע שנצברו לפני הנישואין וההסכמה שכל אחד מהצדדים נותר עם הזכויות שנצברו במהלך הנישואין על שמו, ולנוכח רצון התובעת לנסות לשקם את הנישואין, שעמדו אז על סף פירוק, ולהגן על זכויותיה מפני פעילותו העסקית של הנתבע.

...

בנסיבות אלה אני קובעת שהפעלת ברירת הביטול לפי כל אחת מהאפשרויות (שלוש וחצי שנים לאחר שהתגלתה הטעות בדיון; שנתיים וחצי לאחר שפעלה עם אחיה לקבלת יעוץ; או חצי שנה לאחר הפירוד ונפסקה המצוקה הנטענת) לא נעשתה תוך זמן סביר.

לאחר שבחנתי היטב את כל טענות התובעת, עיינתי בחומר הראיות והתרשמתי באופן ישיר מהעדים השתכנעתי שלא נפל פגם ברצונה של התובעת בכריתת ההסכם אלא בחרטה שנולדה לאחר מכן אשר לכל היותר עולה כדי טעות בכדאיות העסקה ואינה מקימה עילה לביטול פסק הדין.

סיכומו של דבר הוא שלא עלה בידי התובעת להוכיח במאזן ההסתברויות הנדרש במשפט האזרחי שנפל פגם ברצונה או בקיומה של הסכמה אחרת זולת זו שבאה לידי ביטוי בהסכם.

בכתב התביעה שנכרכו לו עינייני הרכוש פירט האיש את הרכוש הרב שצבר לפני הנישואין ושמשכך אין לאשה חלק בו. עוד כתב שהצדדים היו אמורים לחתום על הסכם ממון המונח אצל עורך דין והקובע הפרדה רכושית באופן שלאישה אין זכות במה שצבר ויצבור, אלא שהאשה היתחמקה מלחתום עליו.

...

משכך המסקנה היא שיש לפשר ולהעמיד את סכום הכתובה על סך 120,000 ש"ח. כאמור שני הצדדים ערערו על ההחלטה, האריכו בכתבי הטענות ובתגובותיהם לערעור וצירפו מסמכים רבים לגבי נסיבות המשבר וההליכים המשפטיים, מסמכים שחלקם רלוונטיים ורובם לא רלוונטיים.

מה שכתב בית הדין שאין ויכוח שבסופו של דבר האישה קיבלה מהאיש גם כספים וגם מתנות וגם הטבות שהיא קיבלה הרבה כספים, תראו את הניסוח שלהם, זה לא הוכח בכלל.

לאור האמור אנו דוחים את ערעור האיש, ומקבלים את ערעור האישה באופן חלקי.

לפניי שתי תביעות שהגישו הצדדים: תמ"ש 21019-01-21 – תביעה רכושית שהגישה התובעת כנגד הנתבעים 1-2 ביום 12/1/2021, במסגרתה עתרה לבצוע איזון משאבים בינה ובין הנתבע 1, וכן לקבלת פסק דין הצהרתי בקשר לזכויות בדירת מגורים ברח' --- (להלן: "הדירה" ו/או "דירת המגורים").

עוד ובנוסף טענה התובעת כי היא זכאית למחצית מכלל הזכויות ו/או הכספים ו/או הצבירות ו/או נכסים שעל שם הנתבע, אשר נצברו/נוצרו/נחסכו/נרכשו במהלך נישואיהם של בני הזוג, לרבות כספים שהנתבע משך והעלים החל משנת 2016.

בפסיקה נקבע כי יש לקרוא את סעיף 5(א) לחוק בצוותא עם הוראות סעיף 4 לחוק, הקובע שאין בעצם כריתת הנישואין או בקיומם כשלעצמם כדי לפגוע ברכושם של בני הזוג, להקנות לאחד מהם זכויות בנכסי השני, או להטיל עליו אחריות לחובותיו.

...

התביעה לדמי שימוש שהגישו הנתבעים כנגד התובעת בתמ"ש 4506-05-21 נדחית על כל חלקיה.

ככל ששולמו ע"י התובעת תשלומים כלשהם לידי הנתבעים או מי מהם בגין חיוב זה, אני קובע כי תשלומים אלה יושבו לתובעת ע"י הנתבעים בצירוף הפרשי הצמדה וריבית עד למועד התשלום בפועל.

נוכח התוצאה אליה הגעתי, ובשים לב לכך שתביעת התובעת התקבלה בחלקה הארי, ותביעת הנתבעים נדחתה במלואה, אני קובע כי הנתבעים יישאו בהוצאות התובעת בגין שני ההליכים שבפני בסך של 45,000 ₪ אשר ישולמו תוך 30 יום, שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית חוק.