במצב דברים זה ברי אף ביתר שאת כי התובע אינו יכול להסתמך על "המצב המהותי בשטח" לביסוס זכויותיו או על הסכם השתוף, שכן הוא לא רכש זכות קניינית וגם לא זכות מעין קניינית ובוודאי שאין הוא זכאי לסעד מן היושר, ככל שסעד כזה יכול להינתן בנסיבות שבפני.
...
כאמור, התובע אינו מכחיש את העובדה כי הדירה היא בניה בלתי חוקית ואף על פי כן הוא מבקש שבית משפט יורה על תיקון הצו כך שיכלול את הדירה הבלתי חוקית הבנויה על הגג כדירה עצמאית, ויאמר כי התובע נדיב למדי שכן הוא מבקש כי באותה הזדמנות גם תירשם היחידה הנוספת שאין הוא בעליה ואין לו לכאורה כל אינטרס בה. היעתרות לסעד המבוקש, מלבד העובדה כי אינה עולה בקנה אחד עם הדין, עלולה להוביל לתוצאה של בניה בלתי חוקית שרק בגלל עצם קיומה של הבנייה יתבקש לרשום אותה ולייצר זכויות קנייניות בה והכל, כאמור, רק בשל כך שכבר נבנתה בפועל והיא קיימת - זאת כמובן אין לאפשר.
ידיעת התובע בקשר למצב הקנייני של הנכס נשוא התובענה
וסוף החלטתי כמו גם האמור ברישא לה, מהחומר שבפני עולה כי התובע אינו אותו "רוכש" תם לב שטעה לחשוב בעת שחתם על החוזה, תוך הסתמכות על מצגים מטעים של אחר, כי הדירה רשומה כדין וכי המוכר הוא בעלים של הזכויות בממכר ורק במועד מאוחר יותר גילה לפתע כי הדברים אינם כפי שסבר, ובנוסף לכל שנכתב לאורך ההחלטה ראיתי להפנות לדוגמה לדברים שנכתבו במפורש בהסכם מכר הדירה בין התובע ליורשי כהן, בפתח ההסכם כי הואיל "וזכויות המוכרים והדירה טרם נרשמו בפנקסי המקרקעין...." (נספח כ"ז לתצהיר התובע).
סוף דבר
לאור כל האמור, אני דוחה את התביעה.
