זכויות פנסיה של עובדי מועצת הפועלים

בבית הדין הארצי לעבודה בע"ע 83/03 מציג בית הדין את העילה ,כלהלן: "כתוצאה מכך שהמערער לא קיבל תוספת בעת שהיה עובד אין התוספת משולמת לו כרכיב פנסיוני, על כך הוא מלין". מדגיש בית הדין הארצי כי בועדה המשותפת שם נידונו העניינים ישבו גם חברי ועד העובדים וב"כ מועצת הפועלים, שלא למותר לציין היה עו"ד אבירם, ב"כ המערערים בהליך זה. ההקבלה שעשה יו"ר הכנסת דאז הייתה בין עובדי הכנסת – שקבלו, בעוד ה"מוקבלים" לא קיבלו.

טעם נוסף הוא כי ה"זכות" היא להשמיע את דבריהם, לא זכות לקבל הטבה, ולבסוף אולי זכות להצטרף להליך של עובד מכהן, אך לא לפנות בעירעור חדש.

...

מבוא מצאנו לנכון לתאר את השתלשלות הדברים שהתרחשו בהליך זה נוכח להתנהלות המערערים ולאור תוצאת פסק הדין.

דין הערעור של שני המערערים להידחות על הסף ,גם כלפי מערער 1 וגם כלפי מערער 2, כל אחד מטעמיו, בהתאמה.

שקלנו את בקשת המדינה לחייב את המערערים בהוצאות כלפי המדינה והממונה על הגמלאות .מצאנו כי חרף היותם גמלאים יש לחייבם בהוצאות מחמת שלערעור זה לא היה בסיס של ממש, מחמת שחרף פסק הדין , חרף הערעור, בו נתנה הזדמנות לתיקון, שלא תוקן, חרף הודאת בעל דין של המערער 1 בפרו' הדיון כי יש לגביו מעשה בית דין לכל הפחות בעניין ההחלטה מ95, וחרף כל ההתכתבויות, וחוק הגמלאות המפורש, עמדו על המשך ניהול הערעור.

בנסיבות אלו אין מנוס למרות מעמדם כגמלאים יש לפסוק לחובתם הוצאות.

נציין כי בעדות בת הזוג של התובע, שנכחה בפגישה במועצת הפועלים, זכרה ברורות את שתי האופציות שבהן היה התובע מעוניין – או לחזור לעבודה או להתפטר בגלל הרעת תנאים, אולם כאשר נישאלה האם התפטרות מחמת הרעת תנאים משמעה קבלת פצויי פיטורים השיבה תשובה מיתממת: "עם כל הזכויות. אני לא יודעת לפרט" וכן "אני לא מיתמצאת מה מקבלים כשמתפטרים". לאור מסקנתנו זו, התובע ביקש להיות מפוטר והנתבעת נעתרה לבקשתו.

לו כך היתה פועלת, היתה יכולה להגיע עם התובע להסכמה בדבר השיעור שיופחת משכרו בגין חלק העובד, באופן שמחד, כל הסכומים לרבות חלק העובד יועברו לפנסיה ומאידך – לא תיגרם פגיעה חמורה בהכנסתו של התובע כך שיוותר ללא הכנסה בחודש אוגוסט, על לא עוול בכפו.

...

טענות הקיזוז שהעלתה הנתבעת, נדחות.

עוד נתנו דעתנו לכך שהועלתה טענה לאפליה מחמת גיל, אשר התברר שהתובע כלל אינו טוען לה. מנגד, מצאנו שהנתבעת פעלה שלא כדין עת קיזזה משכר אוגוסט של התובע, את כל חלק העובד בתגמולים, אשר עקב מחדלים של הנתבעת, לא הועבר לקרן הפנסיה מידי חודש.

בשים לב לכל אלה, החלטנו שכל צד יישא בהוצאותיו.

בית הדין האיזורי לעבודה בנצרת ד"מ 44950-10-15 סע"ש 44981-10-15 לפני: כב' השופטת הבכירה ורד שפר נציג ציבור (עובדים) מר אברהם אלוק נציגת ציבור (מעסיקים) גב' מאירה רון בן דרור התובע נאג'י זיאד ע"י ב"כ: מר נאיף זידאן ממועצת הפועלים הנתבעת סלטי מערכות חשמל בע"מ ע"י ב"כ: עו"ד הינדאווי רביע פסק דין

הנתבעת תוכל להודיע בתוך 7 ימים מהיום שהיא חוזרת בה מהסכמתה לגבי הסך שישולם בגין הפרשות חסרות לפנסיה, ואז הצדדים יטענו לעניין גדרי זכאות התובע לפצוי בגין הפרשות בחסר לקופת גמל, כאשר התובע יהיה כבול בסך שצוין בכתב התביעה".

חשוב לציין כי עוד במעמד הדיון המוקדם ציין ב"כ התובע כי תלושי השכר לא שיקפו נאמנה את הקף העבודה של התובע וגם לא את שעורי התשלומים ששולמו לו, וגם התובע עצמו ציין כי שולם לו מדי חודש שכר בסך של בערך 7,500-8,500 ₪, כאשר בתלוש השכר היה רשום 4,500-5,000 ₪, את החלק שרשום בתלוש קיבל בצ'ק ואת השאר במזומן.

...

בדקנו את תלושי השכר ומצאנו ששכר העבודה ששולם לתובע על פיהם היה כדלקמן – בעבור שנת 2008 (החל מאוקטובר) – סך של 5,092 ₪.

למרות האמור לעיל, ומשהודתה הנתבעת בסיכומיה שבסך הכל היה עליה להפריש בגין התובע סך של 60.644 ₪ - ומשאין חולק שיש להפחית ממנו את הסך שהופרש לזכות התובע שהצדדים מסכימים שעמד על 37,439 ₪, הרי שהתוצאה היא שעל הנתבעת לשלם לתובע פיצוי בגין הפרשה בחסר בסך של 23,223 ₪.

בנוסף, ובהתאם למוסכם, תשלם הנתבעת לתובע כפדיון חופשה סך של 8,265 ₪ ובגין דמי הבראה סך של 6,804 ₪, וזאת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 01/05/15 ועד לתשלום המלא בפועל.

באפריל 2013, פנו עובדי הנתבעת המועסקים בקריית הממשלה - ובכללם התובעים - למועצת הפועלים באילת.

מיכסת ימי החופשה שעמדה לרשות כל אחד מהתובעים במועד סיום יחסי עובד מעסיק בין כל תובע לנתבעת, היא פועל יוצא מתקופת העסקתו של התובע בנתבעת (התובעים 1, 2 ו-3 תקופת העסקה של 15 חודשים; והתובע 4 תקופת העסקה של 13 חודשים).

התביעה לתשלום דמי גמולים: בהסכם הקבוצי בענף השמירה שניכנס לתוקף בינואר 2009[footnoteRef:32] ושעמד בתוקף לאורך תקופת העסקתם של התובעים, נקבע כי על המעסיק להבטיח את זכויות העובד בקרן פנסיה מקיפה מאושרת על ידי משרד האוצר; "מתום 6 חודשי עבודה אצל אותו מעסיק". [32: והוראותיו הורחבו בצו הרחבה] בהתאם, אמורה הייתה הנתבעת לדאוג להסדרת זכויותיהם של התובעים בקרן פנסיה מקיפה כדלקמן: ביחס לתובע 1, מר הדר בן צור – החל מחודש ינואר 2009 ועד לחודש ספטמבר 2013 כולל.

...

משמצאנו כי השכר שסוכם עם התובעים בעת קבלתם לעבודה, שכר של 27.5 ₪ לשעה, איננו מקבל ביטוי בטפסי ההודעה על תנאי העסקה שצירפה הנתבעת – ההודעה לעובד שהחתימה הנתבעת את העובדים לא רק שאינה עומדת בהוראות החוק משאין היא משקפת את תנאי השכר שסוכמו בין הצדדים; אלא יש בה כדי לסכל את כוונת המחוקק להעמיד את העובדים על זכויותיהם, משהיא כוללת מצג מטעה של תנאי השכר שסוכמו בין הנתבעת לכל תובע.

סוף דבר מהמקובץ עולה כי על הנתבעת לשלם לכל תובע את הסכומים המפורטים להלן.

משהתקבלו התביעות, תשלם הנתבעת לכל תובע הוצאות בסך של 5,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין.

] אין מחלוקת, כי התובעת פרשה בדרגה 9+ ומשולמת לה פנסיה על בסיס דרגה זו. בשנת 2002 הנתבעת 1 עברה הליכי הבראה ומונתה לה "ועדה ממונה". במסגרת זאת פרשו או פוטרו מהנתבעת 1 מזכיר המועצה, מנהלת החשבונות ואיש התחזוקה.

דיון והכרעה ביום 10.12.2019 (עובר לפרישתה ביולי 2020) הגישה התובעת תביעתה נשוא פסק דין זה, במסגרתה היא טענה, כי בשים לב לותק שלה בעבודה ולמועד בו החלה לשמש כמזכירת המועצה בפועל יש להעמיד את דרגתה על דרגה 13+ (החל מחודש נובמבר 2002) וכפועל יוצא מכך היא זכאית לפצוי כספי עבר הפרישי שכר, קרן הישתלמות ועגמת נפש .

באשר לתביעה החלופית של התובעת להכיר בה כ"ממלאת מקום (קבועה) בבצוע תפקיד מזכיר המועצה", מאחר ומדובר בטענה שעלתה לראשונה בסיכומי התובעת ולא נזכרה או נתבעה במסגרת כתב התביעה, הרי שאין מקום לידון בה. עגמת נפש: טענות הצדדים: לטענת התובעת- היא זכאית לפצוי בסך 50,000 ₪ בגין עגמת נפש שנגרמה לה בשל כך שלאורך שנים לא שולם לה השכר לו היא זכאית על פי דין ולא עודכנה דרגתה בהתאם לתפקיד אותו ביצעה בפועל, זאת תוך יצירת סחבת בלתי הגיונית על ידי הנתבעות ועל אף שהיא זכתה כדין במיכרז לתפקיד מזכיר המועצה.

...

במקרה של התובעת- כאשר אנו לוקחים בחשבון את מכלול הנסיבות בתיק ובכלל זאת העובדה שלאורך כל התקופה היא ידעה שלא מאושר לה תקן "מזכיר" ובכל זאת לא הגישה תביעה לצו עשה לערכאות הרלבנטיות בזמן אמת והמשיכה לעבוד בתקן "מזכירה" עד לפרישתה בגיל 70, לא שוכנענו כי נגרמה לה עוגמת נפש מעבר למה שנכלל בחיי עבודה סטנדרטיים.

בוודאי שלא שוכנענו כי נגרמה לה עוגמת נפש במידה כזו המזכה בפיצוי, פיצוי אשר בהתאם להלכה[footnoteRef:24] ניתן רק במקרים קשים וחריגים.

[24: דיון (ארצי) 3-114/נג משרד החינוך - מדינת ישראל נ' דוד מצגר, כו (1) 563; ע"ע (ארצי) 360/99 אהרון כהן - מדינת ישראל, מתאריך 24.06.2002; ע"ע (ארצי) 316-10-19 Zeit Tafari - אופוס שירותי כח אדם בע"מ, מתאריך 03.12.2020] סוף דבר מכל המפורט לעיל- התביעה על כל רכיביה נדחית.