זכויות פנסיה לפי צו ההרחבה בענף החקלאות הספציפי

לפיכך, עתר לחייבן להעביר רטרואקטיבית ל"קרן הפנסיה של התובע" (מבלי שציין קרן ספציפית) סך של 10,330.58 ₪, בהתאם לחישוב הבא: 172,176.48 ₪ ("כלל שכר התובע לזכאות") * 6% ("חלק המעביד").

כמו-כן, בסיכומי הנתבעות, נטען, כי במידה וייקבע כי על יחסי הצדדים חל צו ההרחבה בענף החקלאות, אזי לכל היותר זכאי התובע לפצוי חלף הפרשות בסך של 8,534 ₪ בלבד [142,246 ₪ ("הכנסה מיצטברת" * 6%)], בשים לב לכך שלפי צו זה, כך לפי הטענה, הזכאות לפנסיה קמה רק לאחר החודש השביעי.

...

על יסוד טענותיו, עתר התובע לחייב את הנתבעות לשלם לו שורה של סכומים בקשר לתקופת עבודתו ולסיומה, לרבות מכוח צו ההרחבה בענף החקלאות.

דיון והכרעה - דין טענות הקיזוז להידחות.

משטענת ההתפטרות נדחתה, הרי נדחית גם הטענה בדבר חובה למסור הודעה מוקדמת "כחוק". אילו המעבר למתקן "חולות" היה מבחירתו של התובע, ומועד ביצוע הוראת השהייה היה בשליטתו – ניתן היה למצוא טעם לפגם בכך שהתובע הודיע למעסיקה על הוראת השהייה 3 – 4 ימים לפני "הליכתו לחולות". אלא, שבהקשר זה, די שנאמר כי גרסה עובדתית זו של הנתבעת לא הוכחה, בשים לב לגרסתו הנגדית של התובע לפיה הודעה כאמור נמסרה למר נבון מבעוד מועד.

] אחרית דבר לאור כל האמור לעיל, התביעה מתקבלת בחלקה.

הנתבעת טענה כי צו ההרחבה בחקלאות וצוי ההרחבה לביטוח פנסיוני מקיף במשק לא חלים על העסקתו של התובע מהטעם שההסכם הקבוצי המיוחד משנת 2010 הוא "הסכם מיטיב". צו ההרחבה בענף החקלאות: במבוא לצוו ההרחבה בענף החקלאות אליו הפנה התובע (י"פ תשס"א מס' 4965, מיום 25.2.2001) הוחרגו מתחולת הצוו "עובדים שיש להם תנאים עדיפים בהסכמים קבוציים ומעבידיהם". הנתבעת טוענת כי בהסכם הקבוצי משנת 2010 נקבעו תנאי עבודה עדיפים בנושאים שונים.

די בכל אלה כדי לקבוע כי התובע לא הוכיח זכאות כלשהיא מכח צו ההרחבה בענף החקלאות.

בנוסחו המקורי של הצוו פורטו, בסעיפים 4(א) (1) עד (5), חמישה סוגים של הסדר פנסיוני מיטיב, אשר בהתקיים ולו אחד מהם, הצוו לא חל. הנתבעת טענה באופן כללי כי "ההסכם הקבוצי של הנתבעת הוא "הסכם מיטיב". ביחס להסדר הפנסיוני של הנתבעת, לא הפניתה לסעיף ספציפי בצו ההרחבה השולל את תחולתו על התובע.

טענות התובע בכתב התביעה, התמצו בדרישתו לקבלת פיצוי בגין אי ביצוע הפקדות שוטפות לפצויי הפיטורים, כמתחייב על פי הצוו (סעיף 33 לכתב התביעה).

...

לאור האמור, התביעה למענק התמדה נדחית.

סוף דבר התביעה נדחית על כל רכיביה.

בשים לב לכך שהתובע גמלאי ומאידך בשים לב להיקף ההליך ולעדויות הרבות שנשמעו, כמו גם לדחיית התביעה על כל רכיביה, מצאנו לנכון לחייבו בהוצאות שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪.

יתר על כן, מבדיקה מדגמית שערכנו בין תלושי השכר לבין דוחות הנוכחות בהתאמה, מצאנו כי בתלוש השכר שולם לתובע גמול בעד עבודה בשעות נוספות בהתאם לשעות הנוספות שצוינו בדוחות הנוכחות ביחס לימים הספציפיים בהם בוצעה עבודה בשעות נוספות, ודומה כי תלושי השכר משקפים נאמנה את שעות עבודתו של התובע לרבות שעות העבודה בשעות הנוספות היומיות.

לגירסתו, הוא זכאי ל-7 ימי הבראה בעד כל אחת משנות עבודתו הראשונה עד השביעית, לפי צו ההרחבה בענף החקלאות וצו ההרחבה בדבר הישתתפות המעסיק בהוצאות הבראה ונופש.

בהתאם לסעיף 43 לצוו ההרחבה בענף החקלאות, על המעסיק להפריש תגמולי מעסיק בסך 6% ממשכורת העובד לפנסיה.

...

לפיכך אנו קובעים כי התובע הועסק על ידי הנתבעים ביחד ו/או לחוד במהלך תקופת העסקה הכוללת ובהתאם לכך חייבים הנתבעים גם בתשלום זכויותיו של התובע ביחד ולחוד, ככל שאכן ייפסקו לטובתו בהליך זה. מתכונת העסקה, היקף משרה ושכר קובע אשר למתכונת העסקה והיקף המשרה - התובע טוען כי עבד באופן קבוע 6 ימים בשבוע ולעיתים אף 7 ימים בשבוע, כדלהלן: בקיץ: בין השעות 5:30 – 19:00 ולעיתים עד 19:30 (בממוצע 14 שעות ביום ברוטו) בחורף: בין השעות 6:30 – 17:00 או 18:00 (בממוצע 11 שעות ביום ברוטו) עוד נטען כי הייתה לתובע הפסקה של שעתיים וחצי ביום ולעיתים פחות מכך.

בהתאם לכך, ישלמו הנתבעים ביחד ו/או לחוד את הסכומים הבאים בגין רכיבי התביעה שהתקבלו להלן: גמול בעד עבודה בשעות נוספות בסך 1,969 ₪.

הנתבעים ישלמו לתובע ביחד ולחוד את הסכומים הנ"ל תוך 30 יום בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה- 22.1.2018, ועד לתשלום המלא בפועל.

לאור התוצאה אליה הגענו, ישלמו הנתבעים לתובע הוצאות משפט בסך 6,000 ₪, בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין.

בעדותו היתייחס הנתבע באופן ספציפי לדמי הבראה בלבד, אך אישר כי הדברים לא באו עלי כתב.

התובע ערך בתביעתו תחשיב המתבסס על שכר של 350 ₪ ליום במכפלת חודש עבודה מלא והפחית הסכום שנצבר במת"ש. היות ולא קבלנו לא את הטענה כי עבד חודש עבודה מלא , ולא את טענת הזכאות לפצויי פיטורין על פי חוק, אלא רק את הטענה לזכאות הפרישי הפרשות לפצויי פיטורין בשיעור 8.3% לפי צו ההרחבה בענף החקלאות- יהא התחשיב כדלקמן: 233 ₪ ליום*13.7 ימים בחודש *76 חודשי עבודה (במגבלת ההתיישנות)*8.3%= 20,136 ₪.

פנסיה על בסיס העקרונות שנידונו בפרק פצויי הפיטורין והנתונים דשם זכאי היה התובע לבצוע הפרשות לפנסיה בסך של 14,556 ₪ (233 ליום*13.7 ימים*76חודשים *6%) התובע טוען שהופרש עבורו 15,366 ₪ ועל כן אין יתרה לתשלום (מניחים אנו שההפרשה הגבוהה היא תולדה של דווח על יותר מימי העבודה שנעבדו בפועל).

...

הוצאות נסיעה מצאנו כי דין התביעה ברכיב זה להדחות.

סוף דבר על הנתבע לשלם לתובע הסכומים הבאים: הפרשי הפרשות לפיצויי פיטורין בסך 4810 ₪.

-בהתחשב בגובה התביעה ובסכום שנפסק בסופו של דבר –כ10% מהנתבע, מצאנו שלא לפסוק הוצאות לטובת מי מן הצדדים.

אולם, אין בכוחו של הסדר הפנסיה הכללי, כדי לייתר את חלותו של צו ההרחבה בענף החקלאות, שמטיב עם התובעת בנקודה ספציפית זאת.

. הזכויות לפי צו ההרחבה הפנסיוני נחותות מהזכויות בהסכמים הקבוציים ובצווי ההרחבה החלים במרבית ענפי המשק והן מהוות מעין "רשת בטחון" של זכויות המינימום בתחום הפנסיוני למי שאיתרע מזלו והוא מועסק בענף תעסוקתי שאין בו הסדרה פנסיונית"[footnoteRef:5].

...

על כן, אנו מקבלים במלואם את תחשיבי התובעת, וקובעים כי היא זכאית להפקדות על חשבון תגמולים בסך של 4,161.67 ₪, והפקדות על חשבון פיצויים בסך של 2,334.56 ₪.

לסיכום – התביעה מתקבלת חלקית, ועל הנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים הבאים, כדלקמן: הפקדות על חשבון תגמולים בסך של 4,161.67 ₪.

כלומר, בפועל הנתבעת תשלם לתובעת סך של 10,124 ₪, שהם כמחצית מהסכום שנתבע על ידי התובעת.