זכויות פלסטינים לפיצויים: נפגע נגד נהג ישראלי

בנידון, חשובה עדות המומחה מטעם התובעים ולפיה (שורות 21-18, עמוד 15): "ש. האם אתה מודע לכך שכאשר תאונה קורית בשטחי הרשות והנפגע תושב רשות שגם אם הרכב הפוגע הוא ישראלי והנהג ישראלי, עדיין הפצוי לנפגע הפלסטינאי שניפגע ברשות, יהיה לפי דין הרשות אך ורק לפי החוק של הביטוח הפלסטינאי.

המומחה מטעם התובעים היתייחס בעדותו גם לסעיף 144 בחוק הרשות שמסדיר פיצוי ל-"נפגע", ועל בסיסו הוא סבור כי כל אחד מהיורשים זכאי לפצוי בשיעור 50% מהסכום המירבי (עמוד 10 בפרוטוקול).

...

על כן, מן הטעמים שפורטו, הן עתירת העיזבון לפיצוי מכוח הלכת השנים האבודות, הן עתירת התלויים כנתמכים במנוח, דינן להידחות.

ברם, משלא הוצג כדבעי כל עיגון חוקי לראש נזק זה בחוק או בפסיקה ברשות, נדחית בזאת עתירת התובעים בנושא זה. הוצאות בית החולים, הלוויה, הקבורה וימי האבל התובעים עותרים לחיוב הנתבעים בהוצאות בית החולים שבו אושפז המנוח בסך 5,000 ₪ וכן בהוצאות לוויה, קבורה וניהול ימי האבל, בסך 53,000 ₪.

לעניין הוצאות בית החולים, ועל-יסוד העתק הקבלה (מיום 26.10.2011) שצורפה, ועליה מתנוסס שמו והסמל של בית החולים, יש מקום להיעתר לבקשת התובעים בנדון.

התובעת פיצתה את המבוטח בגין ניזקי הרכוש שארעו לו בתאונה והגישה תביעת שבוב כנגד נהג הרכב השני המעורב בתאונה שאינו תושב ישראלי.

בתשובתו טוען הנתבע כי הדין הישראלי חל רק בגבולות המדינה, וכי אין זה הגיוני שחברות הביטוח טוענות לתחולת החוק הפלסטינאי כאשר נוח להם, כמו במקרה של ניזקי גוף, ולתחולת החוק הישראלי במקרים אחרים, כגון במקרה זה. עוד נטען כי יש לאבחן עניין זה מתביעה בנזקי גוף שם קיימת הוראה מפורשת המחילה את הדין הישראלי על נפגע ישראלי ברכב ישראלי גם כאשר התאונה ארעה בשטחים.

כך למשל, סעיף 2(א1) לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 מחיל את הדין הישראלי בתביעות ניזקי גוף שנגרמו בתאונת דרכים על ידי נהג ברכב ישראלי אשר פגע בישראלי או תייר חוץ, גם אם התאונה ארעה בשטחים.

מעבר לידרוש אציין כי הדין הישראלי קובע כי זכות שבוב תנתן אך ורק למבטח שעמד בתנאי הוראות חוק הפיקוח על שירותים פינאנסיים (ביטוח), התשמ"א-1981 (ת.א. (מרכז) 53025-11-14‏ ‏VIG VIENNA INSURANCE GROUP‏ נ' רשות נקוז והנחלים שרון (13.10.2015); ערעור על פסק הדין נדחה בע"א 8044/15).

...

לאור האמור יש לקבוע כי התובעת לא הוכיחה כי קיימת לה זכות שיבוב לפי הדין הזר, ולפיכך דין התביעה להידחות על הסף (ראו בדומה תא"מ (שלום בי"ש) 37760-04-18 איי.

התביעה כוונה נגד חברת ביטוח אלמג'מועה אלאהליה ללתאמין בע"מ אשר הנפיקה פוליסת ביטוח חובה לאוטובוס (היא המערערת בע"א 4433/17, להלן: המבטחת); נגד קרנית (היא המערערת בע"א 4437/17, להלן: קרנית); נגד הקרן הפלסטינאית לפצוי נפגעי תאונות דרכים (להלן: קרנית הפלסטינאית); נגד נהג האוטובוס; ונגד מועדון ספורט ענתה, על שמו היה רשום האוטובוס בעת התאונה.

בהתאם לכך, העריך בית המשפט המחוזי את הפצוי בגין אביזרים, כמפורט לעיל, בסכום של 1,746,315 ש״ח. שיעור הפצוי לו זכאית הנפגעת על-פי הדין החל ברש"פ (מקום התאונה) שיעור הפצוי לו זכאית הנפגעת על-פי הדין במקום התאונה הועמד על ידי בית המשפט המחוזי על סך של 10,010,708 ש״ח. נקבע כי הפצוי על-פי הדין החל ברש"פ נמוך יותר מהפצוי על-פי הדין הישראלי, הן משום שתקרת אובדן ההישתכרות בדין החל ברש"פ נמוכה מהדין הישראלי (נתון המשפיע אף על הפצוי בגין הפסדי פנסיה), והן משום שתקרת הפצוי בגין נזק לא ממוני (כאב וסבל) מוגבלת על-פי דין הרש"פ ל-10,000 דינר שהם כ-52,000 ש"ח. בנוסף לכך, בית המשפט המחוזי קיבל את הטענה כי בדין החל ברש"פ לא נפסק פיצוי בגין עזרת צד ג' הנתנת על-ידי בני מישפחה, אלא אם מוכח כי נגרם להם הפסד הכנסה בשל כך, וזאת בהתבסס על עמדותיהם של שלושת המומחים לדין הרש"פ מטעם המבטחת, קרנית הפלסטינאית, הנפגעת והוריה.

...

על רקע האמור, נפנה עתה לבחון האם תכנית השב"ן מהווה "חוזה ביטוח". אמנם, אין חולק כי לתוכנית השב"ן ישנם מאפיינים ברורים של חוזה ביטוח.

אעיר, כי גם לו הייתי מגיע למסקנה כי השב"ן אינו בגדר שירותי בריאות וקופות החולים אינן יכולות לתבוע את המזיק מכוח סעיף 22 לחוק, הרי שנקבע זה מכבר כי הסעיף אינו יוצר "ייחוד עילה" וקופות החולים, כמיטיבות נזק, רשאיות לתבוע את הטבת נזקיהן גם על פי עילות אחרות מכוח הדין הכללי (עניין דובק, עמ' 184-183).

מכאן מתבקשת המסקנה הבלעדית כי משעה שקופת החולים זכאית לחזור על המזיק בגין הטבת הנזק שניתנת במסגרת השב"ן, יש להפחית סכום זה מסכום הפיצויים אותו נדרש לשלם המזיק לניזוק.

בהקשר זה, המלומד אריאל פורת הציע תשובה אפשרית לשאלה מדוע מערכת המשפט מאפשרת פגיעה זו באוטונומיה של הניזוק: "...במקרים של גרם נזק הוצאות העסקה גבוהות בדרך-כלל, אין זה מעשי לצפות למשא-ומתן מראש בין המזיק לבין הניזוק באשר לרצונו של האחרון לזכות בטובת-הנאה שעליה יצטרך לשלם לראשון. במילים אחרות, במקרים כאלה עסקת שוק אינה אפשרית. לפיכך במקרים של אירוע נזיקי אין מנוס מחיובו של הניזוק – לפחות במקרים מסוימים – לשלם בעבור טובת-הנאה שהוא לא ביקש, וזאת על מנת למנוע פיצוי-יתר לניזוק והרתעת-יתר למזיק" (אריאל פורת "כאשר דברים טובים ורעים באים יחדיו: ניכוי טובות-הנאה מן הפיצויים" משפט ועסקים כ 41, 57-56 (2017)).

התאונה אירעה כאשר הנתבע 1, אזרח ישראלי, נהג ברכב המבוטח על ידי הנתבעת 2, חברת ביטוח ישראלית, פגע במנוח והרגו.

לשון אחר, קבלת הטענה כי נשים תושבות הרשות הפלסטינאית, ככלל, אינן עובדות, תהווה חוסר תום לב, כאשר ההלכה הפסוקה כי שנפגעת צעירה תושבת הרשות זכאית לפצוי בגין גריעה מכושר ההישתכרות בעתיד.

בע"א 4258/20 פלונית נ' פלוני (25.10.2020) קבע בית המשפט העליון, בין היתר, כי אין מקום לפסוק פיצוי בגין פנסיה וזכויות סוציאליות שכן לא נקבע כי אלו מנדאטוריות בתחומי הרשות הפלסטינאית בשונה מישראל: "אשר לאי פסיקת פיצוי בגין הפרשות לפנסיה או הטבות נילוות לשכר, הרי שלא הוכח כי העובדים ברשות זכאים להטבות אלה (השוו ע"א 8960/06 טמיזה נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ, פסקה י"ט (5.5.2010))." (שם, ס' 5).

...

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, אני דוחה את טענת התובעים כי יש לראות בתובעת 3 "תלויה". בהעדר תשתית עובדתית מינימאלית המבססת תמיכה כספית כלשהי, לא כל שכן קבועה ורציפה, כיצד יכול בית המשפט לקבוע כי המנוח תמך באמו? היא מתגוררת בעזה, בעוד הוא התגורר ברמאללה, היה בעל חוב גדול לקניון בו פעל הדוכן, לא הובאו תדפיסי חשבון בנק שלו עצמו, שיכלו ללמד על יתרת זכות משמעותית, על משיכות כספים באופן עקבי (או בכלל), העברות כספים או משהו כלשהו שממנו יכול היה בית המשפט להתחיל לבסס תשתית ראיתית לכך שהמנוח תמך באמו (ר' תא (ת"א) 41193-02-16  עזבון המנוחה פלונית (קטינה) ז"ל נ' דב כץ (29.9.21 פסקה 33) הסוקרת פסיקה של בתי הדין הפלסטינים המורים כי היות ההורים "תלוים" היא טענה הטעונה הוכחה).

משכך, הטענה כי התובעת 3, שלא העידה ולא הגישה אפילו תצהיר עדות ראישת, היתה תלויה במנוח – נדחית.

איני מקבלת את אופן החישוב שנעשה על ידי התובעים.

התאונה ארעה בכביש 446 בשטח C, בתחומי הרשות הפלסטינאית (להלן: "הרש"פ"), כאשר הנתבע 1, אזרח ישראלי, נהג ברכב המבוטח על ידי הנתבעת 2, חברת ביטוח ישראלית (להלן: "הנתבע", "הנתבעת" בהתאמה וביחד "הנתבעים"), פגע בתובע בהיותו הולך רגל וכתוצאה מכך התובע נפגע פגיעה רב-מערכתית.

חוק הביטוח הפלסטינאי חוק הביטוח הפלסטינאי, החל בנסיבות העניין, כאמור גם בהסכמת הצדדים, קובע הסדר נורמאטיבי למתן פיצוי לנפגעי תאונות דרכים, בדומה לנעשה בישראל על פי חוק הפלת"ד. על פי חוק הביטוח הפלסטינאי זכאי נפגע בתאונת דרכים לפיצויים מאת המבטח של הרכב הפוגע, מבלי שיהיה צורך לידון בשאלה מי האחראי לתאונה.

משכך לטעמי יש מקום לערוך חישוב בהתבסס על ראיות שני הצדדים ובדרך של אומדנה, כאשר יש להעדיף את ההצעה הזולה לציוד הנידרש, וזאת כאמור בין היתר מאחר והצדדים לא העלו כל טיעון כנגד טיב הציוד או עלותו כפי שנטענו על ידי הצד השני.

...

בהעדר חוות דעת שיקומית ומאחר ואין מחלוקת בין הצדדים כי התובע זקוק לציוד אישי כמפורט ברשימת הציוד, אני קובעת כי התובע זקוק לציוד הרפואי כמפורט ברשימת הציוד.

משכך אני מורה על פיצוי גלובלי, על פי אומדן בסך של 30,000 ₪.

סוף דבר: התביעה מתקבלת והנתבעים ישלמו לתובע פיצויים כמפורט לעיל.