הוא סרב עד כה לקבל מטפל חצוני ואימו התפטרה מעבודתה ומטפלת בו. בנוסף מועסק מר דאודי כחונך ומלווה בעלות של 2000 ₪ לחודש וכן מועסקת עוזרת לעבודות משק הבית בעלות 2400 ₪ לחודש.
אני סבורה כי יש לחשב עלות שווי עזרת צד שלישי בהתאם לעלות העסקת עובד זר, שיתגורר עם התובע, ישגיח עליו ויהיה עמו בכל שעות העירות, ובהתאם לאמות המידה שנקבעו בפס"ד אקסלרד, יוכל לשמש גם כמלווה, נהג, לבצע את עבודות משק הבית עבורו ולעשות כל שנידרש לצורך טפול בו, כאשר לכך יש להוסיף גם עלות מחליף בחופשות.
למרות זאת, מהצד השני, במערכת יחסיו מול קופת החולים, הוא מציג מצג כאילו הוא זכאי לתשלומים אלו, שהרי מידי חודש בחודשו הוא ממשיך להגיש בקשה לתשלום, ובה הצהרתו על שם המטפל אשר, לכאורה, מושיט לו את אותה עזרה סיעודית רפואית, כאשר, למעשה, כפי שהוא טוען בבית המשפט, אין מדובר כלל בעזרה מסוג זה. גם לאחר שהעידו העדות מטעם קופת החולים והתברר כי על פני הדברים, ולשיטתו, הוא אינו זכאי לתשלומים אלו, וגם לא לגובה הסכומים המשולמים – התובע לא הודיע כי הפסיק להגיש בקשות לקבלת הסכומים, כפי שאולי היה מצופה ממי שגילה שמדובר בטעות.
...
התובע טוען בסיכומיו כי ממכלול הראיות בתיק, לרבות חוות דעתו של פרופ' גרוסוסר, עולה בבירור כי הנכויות מהן הוא סובל בשל התאונה, המשלבות מגבלות פיסיות, קוגניטיביות, רגשיות והתנהגותיות, שוללות כל כושר השתכרות ולכן הוא זכאי לפיצוי מלא בגין הפסדי שכר בעבר ובעתיד.
ריבלין, בספרו, מציין את השיקולים לכאן ולכאן ומסכם כי "השאלה היא שאלה של מדיניות משפטית, בסופו של דבר, והיא כרוכה בין היתר בבחירה אם להטיל את נטל הפיצויים על המעביד הלא מבוטח" (אליעזר ריבלין תאונת הדרכים - תחולת החוק, סדרי דין וחישוב הפיצויים 433-432 (מהדורה חמישית, 2020)).
אם ייקבע כי קרנית נחשבת צד שלישי ולא מעביד ולמוסד תעמוד זכות חזרה כלפיה, הרי שבסופו של דבר בעל הרכב – מתיר השימוש – הוא מעבידו של הנפגע - יישא בנטל הכספי של זכות החזרה של המוסד, שהרי לקרנית זכות חזרה שלא ניתן לשלול לפי החוק, וזוהי בדיוק התוצאה שביקש המחוקק למנוע באמצעות סעיף 82(ג) לפקודת הנזיקין.
"היו כמה מבוטחים מלבדו שקיבלנו אותם שנים אחורה ואנחנו החלטנו כהחלטה מחוזית לא לגעת בהם...זה היה המון שנים אחורה" (עמ' 105).
